ג'ידא רינאווי-זועבי הטילה פצצה בצהרי יום חמישי לפני שבועיים כשהודיעה על פרישתה מהקואליציה – ובכך על צימוקה לכדי 59 ח"כים והפיכתה למיעוט בכנסת. עבור הקואליציה למודת ההפצצות הפוליטיות הסתמנה פרישת חברת הכנסת ממרצ כנשק הגרעיני שיסיים את מלחמת ההישרדות. ניצן הורוביץ ועיסאווי פריג', שיצאו לנוף הגליל לפייס את הפורשת, נאלצו לסוב על צמיגיהם כשנודע להם שרינאווי-זועבי כבר בדרכה לאולפן חדשות 12, שם הסבירה ש"אין דרך חזרה". במרצ שמטו לסתות, בליכוד תפרו חליפות. עיתונאים כבר שלפו יומנים וסימנו תאריכים אפשריים לבחירות. רק יאיר לפיד התעקש לשמור על אופטימיות.
באותו יום שוחח לפיד עם רינאווי-זועבי (לאחר שבמרצ סיפרו כי היא לא עונה לטלפונים) והודיע כי השניים קבעו להיפגש "ולמצוא פתרון חיובי למצב". גם למחרת, לאחר שרינאווי-זועבי הדגישה בכאן רשת ב' שאין בכוונתה לשנות את ההחלטה, שר החוץ התעקש: "זה לא נגמר". בבוקר יום ראשון נפגשו השניים בנוכחות השרים פריג' וחמד עמאר ושמונה ראשי רשויות ערביות; כשביקשה רינאווי-זועבי להשיב רק למחרת, לפיד הודיע לה (עפ"י יוסי ורטר "בהארץ") שהעניין חייב להסתיים עוד באותו יום. אחר הצהריים הם נפגשו שוב, ביחידות. בסיום הפגישה יצאה ההודעה: חזל"ש. לפיד צדק.
באופוזיציה, שכבר התבשמה בריח בחירות, השתוללו מכעס ופיזרו טענות על סכומי עתק שהובטחו לרינאווי-זועבי. בקואליציה הבהירו שלא הועברו תקציבים חדשים, אלא שרק סוכם על הסרת חסמים מתוכנית החומש למגזר הערבי (שלושה ימים מאוחר יותר פורסם בכאן רשת ב' כי 25 מיליון שקלים יועברו לטובת מערכת הבריאות בנצרת. השבוע פורסם כי רינאווי-זועבי דורשת העברת 300 מיליון שקלים לרשויות הערביות). למעשה, רינאווי-זועבי לא קיבלה דבר ואפילו ויתרה על מה שכבר הובטח לה – תפקיד הקונסולית בשנגחאי. גם הנושאים הנפיצים של מצעד הדגלים והר הבית לא עלו בפגישה. הקואליציה קנתה לעצמה עוד יום בשלטון, אולי עוד חודשים, ויאיר לפיד תלש עוד דף מהלוח שעליו מסומן תאריך היעד: 27 באוגוסט 2023, יום החילופים המיועד בלשכת ראש הממשלה.
"לפיד עשר שנים בבוץ של הפוליטיקה ורואים את הצלקות על הגב, כי אתה כל הזמן חוטף", אומר גורם בסביבתו. "היו לו 19 מנדטים, אחר כך 11. זאת התכונה הכי טובה שלו, כמו באיגרוף: הוא חוטף וקם מהר על הרגליים"
לא בטוח שלפיד יצליח להיכנס בדלתות הלשכה כמתוכנן, אבל דבר אחד ברור: עשר שנים לאחר שהקים מפלגה ורץ בראשה לכנסת, יאיר לפיד הפך לארכי-פוליטיקאי. כשמדובר במי שנכנס לזירה הפוליטית תחת הסלוגן "באנו לשנות" והבטחה ל"פוליטיקה חדשה", לא בטוח שזו מחמאה.
עוד יום, עוד חור בסכר
בעוד שבוע וחצי תמלא שנה לממשלה שלפיד הוא אחד מצמד חתניה וגם בכיר שושביניה. בנט הוא ראש הממשלה המכהן, אבל לפיד היה זה שקיבל את המנדט להקמתה. ללפיד לא היו אז 61 ממליצים, אלא רק 56: בלי ימינה, בלי רע"ם, ועם חמישה מאנשי הרשימה המשותפת, שהבהירו כי תמיכתם תקפה רק במידה שבנט לא יכהן כראש ממשלה ראשון ברוטציה. ואף על פי כן – קום קמה הממשלה.
לפיד היה, כפי שאמרו הגשש החיוור, ארכיבישוף הניצחון. הוא תיווך בין הנצים, הוא גישר על הפערים, הוא טיהר את הדם הרע. במשא ומתן מול בנט ישבו משני צדי השולחן מקורביו: הלל קוברינסקי מטעמו ושלום שלמה, שהיה בעבר יועצו והיום מכהן כמזכיר הממשלה, מטעם ימינה. אפילו במהלך מבצע "שומר החומות", כשבנט עצמו הודיע שממשלת השינוי ירדה מהפרק, לפיד לא סגר את הספר. בדרך להשבעה הוא גם העניק לבנט את המקום הראשון ברוטציה חרף היותו מחזיק המנדט וראש המפלגה הגדולה בקואליציה. הוא גם אפסן הבטחות עבר, כמו ההתחייבות להקמת ממשלה רזה וההתנגדות לחוק הנורווגי. ברשימת הקרדיטים על הקמת הממשלה הוא שני רק לגורם המלכד העליון של ראשי הקואליציה: בנימין נתניהו.
"בכל הדברים עם נראות ציבורית גבוהה, הממשלה הזאת עושה גם דברים שקודמיה עשו: ממשלה מנופחת מדי, חלוקת מינויים שלא תואמת את הכישורים", מודה חבר בקואליציה. "לפיד של פעם לא היה אומר דברים טובים על לפיד של היום"
"הערכתי את האופן שבו הוא התנהל בבחירות ובהרכבת הקואליציה", אומרת העיתונאית טל בשן, המיודדת עם לפיד מילדות ופעילה בהתנדבות ביש עתיד. "ביום הבחירות, בטלפונים למצביעים, הייתה הנחיה שלא לחבל למפלגות אחרות בקואליציה. אם מישהו אמר שהוא מצביע מרצ או כחול לבן, לא אמרו לו 'לך על יש עתיד'. הייתה חשיבה על הקואליציה כמארג. זה חכם וזה מייצג רוח שמאוד בולטת אצל לפיד – השיתופיות, לדעת לעבוד ביחד. ומי עוד היה מוותר לבנט עם 17 מנדטים? כל אלה מצביעים על חשיבה לטווח ארוך, ויתור על האגו, מנהיגות עם שכל, ובסך הכל התנהלות של שחמטאי מעולה – הוא למד את המשחק בגיל צעיר מאבא שלו, מטומי".
הממשלה שתפר לפיד היא אולי המורכבת בתולדות מדינת ישראל. אם לא די בספקטרום האידאולוגי הבלתי ניתן להכלה כמעט, הרי שבפעם הראשונה הצטרפה לקואליציה מפלגה ערבית (ומוסלמית) שמאתגרת את המפלגות הציוניות ומאותגרת בעצמה במדינה יהודית ודמוקרטית. המורכבות המובנית בקואליציה התגלמה במשבר מתגלגל, כשמנגד עומדת מכונת מלחמה משוכללת ומשומנת, מנוסה ותאבת שלטון. וכשכל המבנה השברירי הזה ניצב על 61 אצבעות – חלקן רועדות וכולן תפוחות מכוח חסר פרופורציה – התחושה היא שזו ממשלה שחיה על זמן שאול. הקואליציה הצליחה עד כה להעביר מהלכים משמעותיים, ובעיקר לממש רעיונות מרחיקי לכת – הרחקת נתניהו מהשלטון ושיתוף פעולה עם רע"ם – אבל בפועל היא שדה קוצים בחמסין, ולפיד הוא הסופרטנקר שמרחף ממעל.
כרוניקה חלקית מאוד של הדליקות: עמיחי שיקלי מימינה פועל ככוח אופוזיציוני לקואליציה; אלי אבידר פורש מישראל ביתנו; כחול לבן מחרימה את הצבעות הקואליציה בגלל מאבק על הגדלת הפנסיות הצבאיות; מרצ ורע"ם מתנגדות לחוק האזרחות של איילת שקד; מרצ והעבודה מתנגדות לרפורמה בחקלאות של אביגדור ליברמן; עידית סילמן פורשת מהקואליציה; רע"ם מקפיאה את חברותה בקואליציה בעקבות המתיחות בהר הבית; בכירי לשכת בנט פורשים; גנץ ושקד מתעמתים על חוק השוויון; מיכאל ביטון מכחול לבן מכריז שלא יצביע עם הקואליציה במחאה על הרפורמה בתחבורה הציבורית; ימינה ומרצ מתכתשות על פינוי חומש; חוק "ממדים ללימודים" עובר בזכות הליכוד.
לאחר שסיימה השבוע להתכתש בתוך עצמה על החוק שאוסר על הנפת דגל פלסטין, האיום הטרי על שלמות הממשלה הוא חוק יו"ש ("אנחנו מוכנים", צייץ וואליד טאהא מרע"ם, בקריצה לציוץ המפורסם של גדעון סער שניצב מצידו השני של המתרס). הקואליציה היא סכר מנוקב ככברה, ולפיד רץ לאורכו ונועץ אצבעות בסדקים.
חג ומועד ונופל וקם
בראי התקשורתי מצטייר לפיד כמנהל המשברים המרכזי של הקואליציה. כשאלי אבידר עזב את ליברמן הוא מצא בלפיד אב חליפי; כשהקואליציה איבדה את אצבעה של סילמן, לפיד הלך למשש את אצבעותיהם של חברי הרשימה המשותפת; וכשרינאווי-זועבי חשה שאינה יכולה עוד, היא לא סגרה עניין מול ראש מפלגתה ניצן הורוביץ אלא מול לפיד. "הוא ישב עם זועבי, דיבר איתה והיא חזרה בה בלי לקבל שקל", מספר גורם פוליטי. "הוא הסביר לה שעל חלק מהכספים שנעביר לחברה הערבית היא תקבל קרדיט. היא יצאה מבסוטית".
"לפיד ידע שרינאווי-זועבי מתוסכלת", טוען מקורב לשר. "הוא תמיד מדבר עם אנשים שלא מרוצים, בודק איך אפשר שלא ירגישו מקופחים. הוא לא מתעורר בבוקר ומגלה שמישהו בקואליציה מחליט החלטה שתעשה נזק. הוא מתחזק את זה מספיק זמן מראש בשביל לדעת שיש בעיה"
מנגד, יש הסבורים שמשבר רינאווי-זועבי הוא בכלל לא הישג של לפיד אלא תקלה שלו. שלושה חודשים חלפו מאז שהבטיח לח"כית את הקונסוליה בסין, ועל פי חלק מהפרסומים הגיעו לאוזני רינאווי-זועבי שמועות כי ייתכן שהמינוי יסוכל. "התרענו שבועיים קודם לכן שיש בעיה עם רינאווי-זועבי והוא לא טיפל בזה", מספר חבר בקואליציה. "לפיד ידע שזועבי מתוסכלת", טוען מנגד מקורב לשר. "גם על מיכאל ביטון הוא ידע שבוע לפני שזה קרה וניסה למנוע את זה, עם ניר אורבך הוא נפגש לשמוע מה מפריע לו. הוא תמיד מדבר עם אנשים שלא מרוצים. הוא אומר: יש חוק שדורך על אצבעות של מישהו? בוא נראה אם אפשר לרתום את האדם לחוק, לשאול מה דעתו, שיהיה מעורב ולא ירגיש מקופח. הפרקטיקה היא לדעת מה אנשים רוצים, ממה אנשים מפחדים. הוא לא מתעורר בבוקר ומגלה שמישהו בקואליציה מחליט החלטה שתעשה נזק. הוא והצוות שלו מתחזקים את זה מספיק זמן מראש בשביל לדעת שיש בעיה".
"אני מאוד מחבב את לפיד, אבל גם חושב שיש הגזמה בהאדרה שלו, בעיקר בתקשורת", אומר חבר הקואליציה. "זאת קלישאה לא מדויקת שהוא נהיה מלך הפוליטיקה ומנהל המשברים הגדול, כי בסוף המשברים מתנהלים על ידי אנשים אחרים, וגם ראש הממשלה והצוות שלו הם הרבה פעמים מי שפותרים אותם. לפיד פשוט יודע להציג את זה ככה שהוא עושה את הכל".
"לפיד נפגש עם כל הח"כים בקואליציה", מספר גורם בסביבת שר החוץ, "הוא כמו המבוגר האחראי. תמיד כשיש בעיה מתקשרים אליו ולא משנה מאיזו מפלגה". הגורם הפוליטי מחדד: "לפיד פיתח יכולות יוצאות דופן בהרגעת הח"כים הסוררים. יש ח"כים לא כל כך מחוברים - אמילי מואטי, גבי לסקי, יבגני סובה - שבאו עם פרופיל תקשורתי גבוה ולא מוצאים את עצמם בפרלמנט. בכל פעם שלפיד נכנס למליאה הוא קודם כל ניגש אליהם, מדבר איתם כדי שירגישו שייכים. ראיתי אותו לא מעט בשנה האחרונה, ברגעים הכי קריטיים, כשכל המערכת סערה, והוא תמיד ממוקד, רגוע. הוא באמת עובד בזה: מזהה את החוליות החלשות בקואליציה, עוקב אחריהם, נכנס למליאה ומדבר קודם כל איתם, מחבק, מחייך".
עבור לפיד, הכניסה למשרד ראש הממשלה היא לא רק משאת נפש; זו צוואה. לפני ארבע שנים סיפר לפיד כי אביו טומי נפרד ממנו ב-2008 עם הציווי הדרמטי "אני לא משאיר לך רק משפחה, אלא גם מדינה". וכשטומי אומר - יאיר עושה
"יש לו כישרון להגיע לאנשים", מאבחנת בשן. "היכולת שלו לשבת עם האנשים הכי טעונים ולבנות מדרגות אליהם, להרגיע את הרוחות ולהניע אותם בהדרגה לכיוון שלו – זה כישרון".
"לפיד עשר שנים בבוץ של הפוליטיקה, והוא למד ולומד", אומר גורם בסביבתו. "אני רואה את הצלקות על הגב, כי אתה כל הזמן חוטף. וזאת התכונה הכי טובה שלו, כמו באיגרוף: הוא חוטף וקם מהר על הרגליים. היו לו 19 מנדטים, אחר כך נפילה ל-11 – הטלטלות האלה הפכו אותו ללמוד ניסיון וגם לצנוע יותר. הוויתורים, לכאורה, נעשו מתוך עוצמה. לתת את המנדט לבנט זה מעשה של כוח".
מינוי בינוי
כדי להחזיק את הקואליציה בחיים, לפיד דורס בעקביות עקרונות שנהג בעבר להתפאר בהם ואף לתקוף באמצעותם את נתניהו. אחרי שטען ש"לא צריך יותר מ-18 שרים כדי לנהל את המדינה" ("שחיתות", קרא לממשלותיו המנופחות של נתניהו) הוא הקים את אחת מהממשלות הגדולות בתולדות המדינה עם 28 שרים, לרבות המשרד המיותר לשיתוף פעולה אזורי, שני שרים במשרד אחד (האוצר), שישה סגני שרים (שניים מטעם יש עתיד) ומשרד עבור רה"מ החליפי. את החוק הנורווגי, אותו כינה לפני שנה "חוק הג'ובים", הרחיב לפיד והכניס לכנסת תחת כנפיו מספר שיא של 21 ח"כים.
כשלפיד נכנס למשרד החוץ הוא סיפר על "הרס והזנחה בלתי נתפסים" ותקף: "הממשלה הקודמת דאגה רק לעצמה ולמקורביה". כעבור חודש החל לנצל את מכסת המינויים האישיים השמורה לו כדי לשבץ בשגרירויות ברחבי העולם את מקורבו אמיר חייק, את אסף זמיר מכחול לבן (שלקח חלק מרכזי בהפלת הממשלה הקודמת) ושלושה מאנשי מפלגתו. על פי פרסומים, לפיד הציע את השגרירות באוסטרליה לעומר ינקלביץ' על מנת להזיז אותה מהמרוץ לראשות הסוכנות, ואת שנגחאי ייעד לרינאווי-זועבי – על מנת להרחיק את אצבעה הסוררת מהכנסת, על פי הפרשנות המקובלת. "בממשלה הזו יש מינוי פוליטי כל 15 ימים", אמר השגריר לשעבר יצחק לבנון בראיון ל-103fm, "ריכוז כזה גבוה אף פעם לא היה במשרד החוץ".
"כשלפיד היה שר אוצר הוא אמר לחרדים: אני לא סופר אתכם", מזכיר מכר של לפיד. "היום הוא מחפש להיות החבר הכי טוב שלהם וליהיא מפרישה חלות. הוא יודע שבלי החרדים והערבים הוא לא יהיה ראש ממשלה"
בקק"ל ("גוף שכל הזמן דואג לשמן את הגלגלים של המכונה המושחתת ואנחנו נשים לזה סוף", אמר עליו לפיד ב-2015) מונתה גיסתו של שר החוץ, אילאיל קרן, לחברת דירקטוריון (והתפטרה בעקבות הביקורת הציבורית). לראשות מרכז הרצל מונה אורי זכי, חבר מרצ ובן זוגה של תמר זנדברג, במהלך שתואם עם לפיד. עמיר פרץ מונה ליו"ר התעשייה האווירית למרות שמועמדותו נפסלה על ידי הוועדה למינוי בכירים, וכעת דוחף לפיד (עם שר הרווחה, חבר מפלגתו מאיר כהן) למינוי יובל אלבשן למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בניגוד להמלצת ועדת המינויים. לפחות חלק מהאנשים עשויים להיות ראויים לתפקידיהם, אבל מינוייהם אינם עולים בקנה אחד עם הביקורת שהשמיע לפיד במשך שנים נגד מינויים פוליטיים ושבשמה הקים ב-2013 את נבחרת הדירקטורים ("אין ביטוי מדויק יותר לפוליטיקה החדשה"). "בתוך חמישה חודשים", נכתב ב-TheMarker, "הפך לפיד לדודי אמסלם".
"יאיר לפיד של פעם לא היה אומר דברים טובים על יאיר לפיד של היום", מודה חבר בקואליציה. "בכל הדברים עם נראות ציבורית גבוהה, הממשלה הזאת עושה גם דברים שקודמיה עשו – ממשלה מנופחת מדי, חלוקת מינויים שלא תואמים את הכישורים. מצד שני, אני שומע מכל הקשת הפוליטית – ימנים, שמאלנים, חרדים, ערבים – שהענייניות של השרים בממשלה הזאת היא יציאה מהפלונטר שהיה בממשלה הקודמת. השרים עושים את העבודה שלהם".
"יש עתיד זאת הצגה של איש אחד", אומר אדם שהיה עד לצעדיו הראשונים של לפיד בפוליטיקה. "איך אפשר להסביר שאף אחד שם לא מעז להגיד שום דבר? הוא אילף אותם. היחיד שהייתה לו ביקורת פנימית זה עפר שלח שעזב"
"לפיד עשה ויתור אישי גדול כדי להקים את הממשלה", אומר גורם בסביבתו, "ואז אומרים: הוא הבטיח פוליטיקה חדשה ובסוף מכר את עצמו. אבל זה בגלל שהמטרה שלו יותר גדולה, ואם יש התלבטות בין טובת המדינה וטובת המפלגה – טובת המדינה קודמת. למיכאל ביטון חשוב לעזור לחלשים, וזה אחלה, אבל אם לא תהיה ממשלה, לא תוכל לעזור לחלשים".
"לעשות עסקאות פוליטית חייבים, זה חלק מכללי המשחק", אומרת בשן. "הוא דיבר על פוליטיקה נקייה, ויחסית למה שהיה קודם זאת פוליטיקה מצוחצחת, אקונומיקה. לפעמים מצהירים על משהו וזה לא קורה, אבל כל מה שהוא לא מצליח בו – הוא מודה בזה. אי אפשר לתפוס אותו על שקרים כי הוא פשוט לא שקרן".
השנייה לשמה
האפיזודה עם רינאווי-זועבי היא לא רק דוגמה ליכולת ניהול המשברים המפותחת שמפגין לפיד בשנה האחרונה; היא גם משקפת שינוי משמעותי בבחירת שותפיו הפוליטיים. ב-24 בינואר 2013, יום לאחר שהוביל את יש עתיד לכנסת עם 19 מנדטים, לפיד עמד מחוץ לביתו ברמת אביב ג' והצהיר שאין בכוונתו להקים "גוש חוסם עם חנין זועביז". האמירה הזאת רודפת אותו מאז, למרות שהתנצל עליה כעבור כשבועיים (באוזני אחמד טיבי) ושניסה לדייק את דבריו ("התכוונתי לתומכי טרור", אמר לערוץ הכנסת ב-2020). כעת, באופן סמלי, מה שהחל עם שלילת זועבי אחת הפך לברית עם זועבי שנייה.
בסבבי הבחירות האחרונים החל לפיד להסיט את ההגה – תחילה בנהיגת זיגזג ואז בהשתלבות איטית בנתיב חדש. באפריל 2020 אמר לערוץ הכנסת ש"לא עושים עסקים עם המשותפת"; לפני בחירות 2021 אמר בראיון לחדשות 12 שהוא מוכן להקים ממשלה עם המשותפת והצטער על כך שלא עשה זאת קודם לכן. אחרי הבחירות נפגש עם נבחרי הרשימה (למעט נציג בל"ד) והשיג את המלצתם בפני הנשיא. באפריל 2022, לאחר פרישת סילמן, אמר לחברי סיעתו שבכוונתו לשתף פעולה עם המשותפת בהעברת חוקים כפי שעשה בעבר נתניהו. לפיד עדיין נמנע מלדבר במפורש על הישענות על המשותפת כרשת ביטחון, כל שכן על השתתפותה בקואליציה; בראיון לעמית סגל לפני כחודש הוא נמנע במיומנות של פוליטיקאי מנוסה מלהשיב לצרור שאלות בנושא. אבל נראה שהוא לא מתקשה לבלוע התבטאויות בל"דיות כאלו ואחרות וביקורת פנימית וחיצונית על מנת לשמר את הקואליציה.
"בבחירות הראשונות מישהו אמר שצריך ערבים ברשימה", מספר אדם שהיה עד לצעדיו הראשונים של לפיד בפוליטיקה. "לפיד אמר שאצלו ערבים לא יהיו, ואכן לא היה שם ערבי אחד (זה השתנה מאז: ברשימת יש עתיד לכנסת האחרונה הופיע במקום ה-26 קאסם איברהים – י"פ, נ"ש). "חבר שעבד איתו ב'אולפן שישי' סיפר לי שהוא היה אומר על עיסוק במפלגות הערביות, 'עזבו אותי מערבים'. מי שקורא להם 'זועביז' לא מתכוון לאישה אחת ספציפית. הוא שינה את עמדתו כלפי חוץ, ויש לזה סיבה אחת – הוא רוצה להיות ראש ממשלה. ואם אחד מהח"כים, כמו במקרה של רינאווי-זועבי, יזוז – הוא לא יהיה. אז אם צריך להשפיל את עצמו, הוא יעשה את זה. הוא זוחל לזועבי, מחבק אותה, ואני חושב שבחלום הכי רע שלו הוא לא חלם על זה. אותו דבר היה עם החרדים. כשהיה שר האוצר הוא אמר להם: לא סופר אתכם. היום הוא מחפש להיות החבר הכי טוב שלהם וליהיא פתאום מפרישה חלות. יש לו משימה, והוא יודע שבלי החרדים והערבים הוא לא יהיה ראש ממשלה".
יכול להיות שהוא באמת השתנה?
"קשה לי להאמין. הכישרון האדיר של לפיד הוא להיות נייר לקמוס. הוא קם בבוקר, רואה לאן הרוח נושבת, מה רוצים לשמוע – ומשמיע את זה. גם אם זה נכון שהוא התפכח ושינה את עמדתו – ואני לא מאמין לזה – איך אפשר להסביר שמפלגה שלמה מתנהלת ללא שום ביקורת פנימית? שאף אחד לא מעז להגיד שום דבר? הוא הצליח לאלף אותם. היחיד שהייתה לו ביקורת פנימית זה עפר שלח. גם שי פירון, אחרי שהעז לכתוב איזה דבר ביקורת, סיפר שלפיד מחק אותו, הפסיק לענות לטלפונים. יש עתיד זאת הצגה של איש אחד. הוא רודן קטן, אבל מספיק מתוחכם לדעת לאן הוא רוצה ללכת וגם לבחור את האנשים שמתאימים לו. על היום הראשון הוא הביא מכה עם ח"כית שהעזה להגיד משהו (עדי קול – י"פ, נ"ש) ולא חזרה בבחירות שאחרי, וכולם הבינו שכדאי לשתוק".
"אנשים שוכחים שיש עתיד, שאני מאוד גאה להיות אחת ממייסדיה, הפכה בעשר שנים למפלגת שלטון", אומרת אשת התקשורת דפנה שפיגלמן, המקורבת ללפיד. "נראה לי מאוד הגיוני שבעשור הראשון לחייה יאיר ישמור עליה ועל האידיאלים שעומדים בליבת המפלגה, ישגיח שהרכבת נוסעת על המסילה הנכונה ולא סוטה ולא מוטה".
גם טל בשן רואה יותר ישורת מזיגזג: "העובדה היא שיש עתיד מחזיקה יפה, פרושה על כל השטח עם פעילים שמוכנים להתאבד בשבילו. יש במפלגה הזאת משהו מאוד קהילתי, אני קוראת לזה 'תנועת נוער למבוגרים'. האנשים שמלווים אותו מקרוב עובדים איתו עוד מימיו בטלוויזיה – מנכ"לית המפלגה, היועצות שלו, דני וסלי. זה בהחלט אומר משהו על אדם. לפיד יודע לאסוף סביבו אנשים טובים. הוא אשף ביחסי אנוש".
"אנחנו חיים לצד יאיר כבר עשרות שנים", אומרת שפיגלמן. "חלקנו הגענו ממקום של חברות, חלק מעבודה, אבל כולם נשארים בגלל אהבה והערכה הדדית".
לפיד מוקף בכוורת צפופה ונאמנה (ובעלת ייצוג נשי מרשים), חלקה מורכב מחברי "פורום המרתף" שניהל את קמפיין הבחירות הראשון של יש עתיד ממרתף ביתו. נמצאים שם, בין היתר, יעל בר (ראש מערך הדוברות), נעמה שולץ (מנכ"לית משרד רה"מ החליפי), גילי האושנר (ראשת המטה), דנה פיטליס כדורי (ראשת המערך הפוליטי), רועי קונקול (הדובר), אטל הובן (מנכ"לית יש עתיד), ותמי נשיא, שעבדה עם לפיד ב"אולפן שישי" וכיום מוגדרת יועצת בכירה לשר. בטייטל זהה מחזיק וסלי, אחד ממקורביו הוותיקים של לפיד ומי שהפיק את תוכניתו המצליחה במה שהיה אז ערוץ 2.
אבל הדמות המרכזית ביותר בסביבת לפיד בעשור האחרון היא הלל קוברינסקי – תא"ל במיל' ויזם הייטק בעברו, ראש מטה יש עתיד והאופרייטור הפוליטי: מנהל, מייעץ, מנהל מו"מים, משוחח עם ח"כים. "לפיד לא שוטף ידיים אחרי פיפי בלי להתייעץ עם הלל", אומר אדם המכיר את השניים. "הלל הוא איש קר, בלי רגשות בכלל. אנליטיקן מצוין וחד מאוד". יש התולים בקוברינסקי את הסיבה לפרישתו של עפר שלח מיש עתיד. "שניהם ניסו להיות האידאולוגים של לפיד", אומר האיש. "הביטחון מעניין את שניהם, שניהם אנשי צבא לשעבר, שניהם חדי דיבור וקרי לב. הייתה התנגשות".
"צריך לזכור שיאיר הביא את עפר ליש עתיד, ובזכותו הוא היה שם בעמדה מכריעה", אומרת בשן. "עם כל הכבוד ליכולות של שלח, אני חושבת שזה לא היה ראוי, ודאי שלא בזמן הנכון, להודיע שעכשיו הוא רוצה להתמודד מולו. הלו, קצת קולגיאליות. זה המקור לעניין ואני יכולה להבין את זה".
מקדשת מקדשת מקדשת
היחסים האפלטוניים עם המשותפת הם גם הקלף המרכזי בטענה שלפיד הוא איש שמאל שמתחזה למרכז. זו טענה שלעתים משרתת את לפיד ולעתים פוגעת בו – תלוי באיזו מערכת בחירות; אבל אנשים שמכירים מקרוב את עמדותיו דוחים אותה בבוז.
"הוא מרכז-ימין", קובע בנחרצות אחד מחברי הקואליציה. "הוא איש ימין, ואפילו ימין לא רך", טוען אדם שהכיר את לפיד בתחילת דרכו הפוליטית. "הוא אמר לאחד מהאנשים ברשימה: 'אתה חייב להסתיר שאתה שמאלן וללכת אחריי'. אני בטוח שהוא אמר את זה גם ליעל גרמן וגם לעפר שלח, כי עובדה – הם שתקו לגבי זה במשך כל התקופה שהיו איתו".
כשהצטרף לפוליטיקה ב-2012 טען לפיד ב-ynet ש"אני לא חלק מגוש המרכז-שמאל", שאותו עבר להוביל בחלוף שבע שנים. בתווך, ב-2016, שבר ימינה: בכנסים שערך אז ברחבי הארץ נהג לפיד לספר שגדל על מנחם בגין וחילק סטיקרים של מח"ל, שהוא רק רוצה שהפלסטינים "יעופו לנו מהעיניים" ושאת שיחת הטלפון הראשונה כמחזיק המנדט להרכבת הממשלה יעשה לליכוד. כעבור שנה פרסם (בכתב העת השמרני "השילוח") מניפסט בשם "המרכז חוזר" ובו סיפח למרכז דמויות כמו בגין, רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר. בשן סבורה שלפיד "הוא באמת מרכז, ומבחינתו זה לא סתם בין ימין לשמאל, זאת עמדה ואידאולוגיה. בין השאר זה אומר למצוא את המשותף במקום את המפריד ולדעת לעבוד ביחד עם השותפים, וזה בדיוק מה שהוא עושה".
"לדעתי הוא מנסה לחזור להיות המאמי הלאומי", אומר מכר של לפיד, "שאנשים ירגישו בנוח לא לסלוד ממנו ובשלב שני יחבבו אותו. כל זה תיאטרון אחד גדול ובלוף, ובזה הוא אלוף. יש לו כריזמה מדהימה ואנשים נופלים בקסמו. הוא גם איש שיחה מרתק, הוא יודע להקשיב ויודע לספר סיפורים. בגלל הכריזמה והיכולות הוורבאליות שלו אתה מאמין לדברים שהוא אומר ומאמין לעובדות שהוא מספר לך שלעתים מתבררות כלא נכונות. גם לי הוא אמר דברים שאחר כך בדקתי והתבררו כלא נכונים".
לכישורים הפוליטיים המרשימים שפיתח לפיד ולסַלְטוֺת הערכיות שביצע יש תכלית ברורה: להחזיק את הממשלה בחיים ולהכניס אותו ביוני הבא אל משרד ראש הממשלה, אליו הוא כוסף מאז הבכורה המוצלחת שלו בפוליטיקה בבחירות 2013 והריאיון ל"עובדה" שבו אמר: "אני מניח שאהיה ראש הממשלה אחרי הבחירות הבאות". עבורו זו לא רק משאת נפש; זו צוואת אב. לפני ארבע שנים סיפר לפיד בתוכנית "המשפיעים" כי אביו טומי ז"ל נפרד ממנו ב-2008 עם הציווי הדרמטי "אני לא משאיר לך רק משפחה, אלא גם מדינה". וכשטומי אומר - יאיר עושה.
"לא ראיתי מישהו שמעריץ ככה את אביו", מספר המכר, "הערצה עיוורת. לישיבת הממשלה הראשונה הוא הגיע עם תיק עור מרופט שהיה של אביו. אבא שלו קשר לו את כל הקשרים: בעיתון 'במחנה', בתקשורת, החיבור לאולמרט שהיה חבר קרוב של טומי".
"ראשות הממשלה זה סוג של מגלומניה", אומר אדם שליווה את לפיד בתחילת דרכו הפוליטית. "אפשר להגיד שאין לו חוט שדרה, אבל אפשר גם להגיד שהוא מתוחכם: הוא מאמין שהוא ראוי, והוא עשה חשבון איך ומה עליו לעשות כדי להגיע לשם".
"יכול להיות שהוא מבין שיהיה לו קשה להחזיק עוד 14 חודשים כדי להגיע לרוטציה", טוען מנגד חבר ביש עתיד, "אבל אני לא חושב שיהיה נכון לומר שהוא עושה את כל זה כדי להיות ראש הממשלה. אני חושב שאנחנו עושים את זה מתוך אחריות, כי האלטרנטיבה היא אסון".
"אני חושב שהוא פועל ממניעים טובים וחשובים", אומר גורם בקואליציה. "ברור שהוא מוכן עכשיו לשלם הרבה מחירים ולשים בצד את האידאולוגיה של בוחריו כדי לממש את השאיפה שלו להיות ראש ממשלה. אבל זה לא כדי להידבק לכיסא, אלא כדי להשפיע".
תגובה: "לפיד הקים את ממשלת השינוי כפי שהבטיח"
מיש עתיד נמסר בתגובה: "לעניין ההבטחות שקדמו לבחירות ולמינויים שנעשו: לפיד הקים את ממשלת השינוי כפי שהבטיח. ממשלה טובה לאזרחי ישראל שהצילה את ישראל מממשלת בן גביר-ביבי. זו הייתה ההבטחה המרכזית והחשובה שלו והוא ממשיך לקיים אותה כל יום בשנה האחרונה. כל המינויים הם אנשים מעולים המתאימים לתפקידם ועברו את כל הליך המינוי הנדרש בחוק. נבחרנו כדי להחליף את השלטון ולייצר למדינת ישראל ממשל מתפקד ואיכותי.
"לעניין ח"כ רינאווי-זועבי: חברת הכנסת זועבי ויתרה על המינוי שלה בשנגחאי מהסיבות שלה, ולא היה שום עיכוב במינוי שהיה אמור לצאת לפועל בספטמבר 2022. ללא קשר למינוי שלה, מה שהובטח לח״כ זועבי הוא חלק מתוכנית החומש לחברה הערבית שעברה בממשלה לפני מספר חודשים. זאת תוכנית היסטורית לחברה הערבית שהוזנחה במשך שנים. שדרוג לבתי חולים, כבישים, תשתיות, חינוך מאבק בפשיעה וכו' ואנחנו גאים מאוד בתוכנית הזאת.
"על שיתוף הפעולה עם המשותפת והסלידה כביכול מהמפלגות הערביות: שיתוף פעולה פרלמנטרי עם כל סיעות הכנסת הוא דבר רגיל בשגרת הכנסת, הליכוד עושה את זה שנים, והניסיון להפוך את זה לאירוע חריג הוא מגוחך. הקשר של לפיד עם מנסור עבאס הוא מצוין. לפיד רואה בו שותף לדרך לשילוב החברה הערבית ולשינוי פני המדינה.
"לעניין הסתרת עמדות של אנשי שמאל במפלגה: קשקוש מוחלט, אף אחד לא מסתיר את דעותיו ביש עתיד.
"לנושא ה'רודנות': לפיד הקים את יש עתיד לפני עשור והפך אותה למפלגת שלטון הגדולה ביותר בקואליציה עם 120 מטות ברחבי הארץ, עם פעילים שנותנים את הנשמה מתוך הערכה ללפיד, למפלגה ולדרך.
"לגבי פרישת שלח: עפר שלח, ממייסדי יש עתיד, שותף וחבר לדרך, פרש מהסיבות שלו והקים מפלגה חדשה".