אם רובכם לא מכירים את השם, זה כנראה כי אתם לא בגיל המתאים. יוני חרל"פ (35) רק לפני חמש שנים הגשים את החלום והתחיל לעשות את מה שהוא אוהב – לייצר תוכן (וגם לביים, להפיק, לערוך, להלחין), ומאז הוא על הגל. הוא אחראי על חלק לא קטן מהתכנים שהילדים שלכם צורכים ביוטיוב, בערוץ הילדים ובאפליקציית BIGI, ומקווה, שמתישהו תוכלו לראות גם אותו על המסך. בינתיים הוא נהנה מהעבודה הקשה, אבל לרגע לא שוכח איך הכל התחיל:
"התחלתי בתעשייה הזאת רק בגיל 30, לפני זה הייתי עסוק בכל מיני עבודות אחרות, מסעדנות וכאלה", מספר יוני. "הדבר הראשון שעשיתי היה עם "שרוטונים", שם ראיתי את ההשפעה הגדולה של הרשת. יצרתי סרטון פרודיה שהאמנתי בו מאוד, והתערבתי עם הבוס שלי שאם הסרטון מגיע ל-500,000 צפיות הוא מזמין אותי לארוחה. לא באמת האמנתי שזה יקרה, אבל הוא עשה קרוב לשני מיליון צפיות. די נדהמתי מזה ופתאום הבנתי שיש מצב שמה שאני חושב שעובד – באמת עובד".
שם היה הרגע שהבנת שזה מה שאתה רוצה לעשות?
"תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, פשוט אף פעם לא היה לי את האומץ, כל הזמן ברחתי מזה. למדתי קולנוע וטלוויזיה במכללת "ספיר" ואחרי זה התבחבשתי כי החיים אמרו לי שזה לא אפשרי. היה מעין לחץ כזה למצוא עבודה "אמיתית", אני חושב שזה הסיפור הכי מוכר שיש. לך תהיה רופא, עורך דין, שיהיה לך מקצוע ביד, מה זה עכשיו להיות כותב, עורך, במאי, כאילו – איפה אתה חי?".
איך קרה השינוי?
"זה היה רגע של התפקחות עם עצמי. הגעתי לגיל 30 וחגגתי יום הולדת, ואני זוכר שחזרתי הביתה אחרי החגיגות, ישבתי עם עצמי ואמרתי – מה אתה עושה? למה אתה בורח מעצמך? באותה התקופה גרתי בהוד השרון, הייתי בעסקי הבר, ולמדתי מדעי ההתנהגות ב-"רופין", כאילו הכי מה קורה?! הסתכלתי אל תוך עצמי ואמרתי 'די!, לפחות תדע שניסית'. באותו הרגע עזבתי את כל המחויבויות שהיו לי, עברתי לתל אביב והחלטתי שאני הולך על זה".
אפשר לקרוא לזה 'משבר גיל 30', רק ההפך.
"זה אפילו לא היה עניין של גיל. הסתכלתי על עצמי ושאלתי למה אני כל הזמן בורח ממה שאני באמת רוצה לעשות? כי אמרו לי כל הזמן שאין בזה כסף והצלחה, שרק אחד מתוך כמה מצליח, בגלל זה לא תלך ותנסה?".
אין נוסחה להצלחה
מאז אותה החלטה - יוני עלה על הגל, ונראה שהוא ממש לא בדרך לעצור. הוא יוצר, עורך, מפיק, מביים, ואפילו כותב ומלחין שירים, ונראה שהרעיונות באים לו די בקלות: "כל בן אדם מגיע עם משהו. זו לא טאבולה ראסה, אנחנו לא מגיעים לעולם דף חלק", אומר יוני. "יש לי דוד שבנה פרגולה שלמה לבד, אני לא יודע לדפוק קרש. אני פשוט חי ונושם את התוכן. כשאני מרוכז עם עצמי בתוך הסיטואציה, אני רואה ומדמיין את זה".
איך לא משעממים את הקהל, מה הנוסחה?
"אני חושב שהנוסחה לא להצליח היא נוסחה. כל מי שחושב שהוא יכול לגשת עם נוסחה מסוימת לצעירים ובני נוער, פשוט טועה. צריך לכבד אותם, להישיר מבט ולהגיד 'זה משהו שמגניב אותי, אז אני חושב שזה יגניב אותם'. אם אתה מגיע מלמעלה בגישה של 'אני המבוגר ויש לי את הנוסחה להצלחה', זה לא יעבוד. בני נוער וצעירים מעודכנים בכל כך הרבה דברים, עוד לפני שהם אומרים "אבא" ו"אמא" יש להם כבר 20 אלף שעות צפייה בתכנים. אז לספר להם סיפור טכני או לעשות תוכן מצועצע? הם עולים על זה ממרחקים".
יש תכנים שהאמנת בהם מאוד ולא עבדו?
"עד היום טפו טפו הכל עבד, אבל אני כן יכול להגיד שיצרתי שעשועון גיימינג שנקרא "גיים בוקס", העלינו אותו ליוטיוב אבל הוא לא התפוצץ כמו שציפיתי. אחר כך הוא עבר לפלטפורמה של BIGI והוא ממש תפס שם. אז התחלתי להבין מה מתאים למה, כי השפה של "גיים בוקס" הייתה מאוד טלוויזיונית".
שם קרה המעבר שלך מהרשת לטלוויזיה?
"המעבר דווקא התחיל מניסוי מאוד מגניב, יאמר לזכות ערוץ הילדים שהם הרפתקנים במובן החיובי של המילה: הם חיפשו לצאת מהריבוע שמגדיר טלוויזיה מסורתית, של הכל מאוד מתוסרט ומצולם באופן מושלם, פנו אליי ואמרו שהם רוצים שאעשה סדרה עם טום באום, שבה הוא לומד ומלמד על עולם הרשת. החלטתי לאתגר אותם והצעתי להם ליצור סדרה עלילתית, סוג של מוקומנטרית, על העולם של איך להיות יוצר רשת ויוטיובר. ככה נולדה לה הסדרה "תעשה לי סאב". שם התחילה המכה הטלוויזיונית שלי".
יוני חרל"פ: גלאי טאלנטים
אחד האנשים המזוהים ביותר עם יוני הוא קווין רובין, אחד מכוכבי הרשת הכי גדולים בישראל – עם מאות אלפי מנויים לערוץ היוטיוב ומיליוני צפיות בסרטונים. חרל"פ למעשה יוצר את כל התכנים לערוץ היוטיוב של קווין, והם רואים אחד בשני "שותפים לדרך": "קווין ואני מאוד התחברנו כי שנינו אנשים של עבודה והתמדה", מספר יוני. "תוך כדי שאנחנו מייצרים, כבר אנחנו חושבים על הפרויקט הבא. אני זה שכותב לו את התכנים ואת השירים, מביים לו את הקליפים, מלווה אותו ממש בכל ההחלטות שלו. הוא שותף לדרך. אני קורא לו "שותף שלי", הוא קורא לי "שותף שלו", זה ממש ככה".
איך התחיל החיבור ביניכם?
"עבדתי אז במשרד פרסום בתור מנהל פורמטים והגיעו קווין ורז ספני עם יוזמה של לפתוח וילה, והתחברנו מהר מאוד. הייתי אחראי על כל הרעיונות של הוולוגים שלהם, על המרצ'נדייז והשירים, וממש הייתי מנהל התוכן, מוקדש כל כולי לפרויקט המשותף הזה שנקרא "חיים בחארטא". וזה התפוצץ ברמות שגם בחלומות הכי ורודים לא חלמנו שזה יקרה, אנחנו מדברים על מאה מיליון צפיות".
יש ביניכם לפעמים חילוקי דעות?
"באופן תמוה כמעט ולא, כי אנחנו די רואים עין בעין קודם כל מיהו קווין - הוא לא רק יוצר, הוא מותג ויש לו ערכי מותג. ברור לנו שמעל הכל יש לנו אחריות קולקטיבית על הקהל, ואנחנו צריכים לתת לילדים שצופים בקווין, או יותר נכון להורים שלהם, איזשהו ביטחון שהילדים לא יחשפו לדברים בעייתיים כמו גסויות או צריכה של אלכוהול וסיגריות. גם ערך החברות והכבוד אחד לשני הם דברים שניכרים בתוך בליל השטויות והאתגרים שאנחנו מוציאים, בעינינו זה מאוד חשוב. יצרנו שיר שנקרא "שים פס" שמדבר על אנטי שיימינג – לשים פס על זה שמנסים להוריד אותך, לגרום לך להרגיש רע עם עצמך ופשוט תאמין בעצמך. גם זה וגם השיר "נינג'ה" שעשינו לערוץ הילדים, הכל מדבר על העצמה. במובן הזה BIGI זו פלטפורמה נהדרת, היא עוברת סינון ואתה יודע בוודאות שאתה נכנס למקום בטוח, זו לא הרפתקה שאתה לא יודע איך את יוצא, כי כל העולם הזה של היוטיוב הוא מאוד פרוץ".
אם כבר מדברים על טאלנטים, איך גילית את אוראל צברי?
"אוראל זה סיפור שאני אוהב לספר כי זה אדם שכל מה שקורה כרגע עבורו, ידעתי ב-100% שזה יקרה לו, ואפילו אמרתי לו את זה בשעתו. ראיתי אותו בסרטון הכי זניח שיש בפייסבוק בתקופה שעבדתי ב"שרוטונים", פשוט אמרתי שיש בו משהו ואני חייב להיפגש איתו. נפגשנו, היה קליק, והוא בן אדם כזה חברותי, כיפי וצנוע וכל כך מוכשר, שפשוט הייתי מהופנט. באותה התקופה הוא עבד בשירותי הביטחון, והפצרתי בו לעזוב הכל ולהיות מה שהוא צריך להיות, כי הוא פשוט כישרון מתפוצץ. במשך שנה וחצי הוא פשוט אמר 'לא, מה אני צריך את זה?', אבל כל הזמן המשכתי לבדוק מה איתו, עד שבנקודה כלשהי הוא פשוט הרים אלי טלפון ואמר 'יוני, בוא נלך על זה'. למחרת כבר הכרתי לו את החבר'ה במשרד הפרסום שבו עבדתי ואמרתי להם "זה האיש שלכם, תנו לו הכל, כי הוא הולך לכבוש את המסך". זה מדהים כי כבר באותה השנה הוא עשה פסטיגל, הוא אפילו לא היה צריך לחכות. יש רגע שהכישרון כל כך גדול שאתה לא יכול להתעלם ממנו. מאז הוא בכל מקום וכולם רוצים לעבוד איתו, כי מעבר לזה שהוא טאלנט על, הוא פשוט נשמה".
ומה איתך? יש לך מחשבות להפוך לטאלנט ולעבור לקדמת הבמה?
"זה מצחיק. קראתי לפני כמה שנים ראיון עם ערן זרחוביץ', ומצאתי כל כך הרבה קווי דמיון. במשך שנים הוא היה מאחורי הקלעים, כותב, אחראי על כל מיני תוכניות, אבל הוא נשאר "הכותב". באיזשהו שלב הוא אזר אומץ ואמר 'יאללה, אני גם אלך לפרונט'. אני חושב שיש פה עניין של אני צריך עוד לאזור אומץ, ובסופו של דבר אני מאמין שגם אני אלך לפרונט. אבל זה לא הדבר היחיד שאעשה, אני נהנה לעשות גם וגם – אני כותב ומלחין שירים, מביים קליפים, עורך ריאליטי, מייצר סדרות ליוטיוב, ופתאום כותב ומביים סדרה, היצירה היא הכיף שלי ואני עושה מה שכיף לי ומאתגר אותי. אבל אני יודע שיש לי את היכולות לשחק ושאני יכול להיות טוב בזה, אני פשוט צריך לדחוף את עצמי - הגיע הזמן שאראה מי זה יוני".
"בסוף אתה נשען אחורה ושואל – מה השארתי אחריי?"
בין כל שאר עיסוקיו, חרל"פ הוא גם העורך הראשי והתסריטאי של העונה האחרונה של "הבנים והבנות", שהביאה רוח של שינוי לאוויר. לראשונה בתולדות התוכנית, הנבחרת הזוכה מורכבת מבנים ובנות, והיא לא תוצאה של מלחמה בין המינים, כפי שהיה עד כה בעונות הקודמות. "הרגשתי שבשנת 2021, יש משהו מיושן בהגדרה המוחלטת הזאת של "הבנים נגד הבנות"", אומר יוני, "במיוחד שאנחנו רואים היום כל כך הרבה נגזרות בתוך החברה, שלא הכל ברור ולא הכל מסומן, והרגשתי צורך לעשות את השינוי הזה. אפשר שכולם יעברו חוויה אישית ורגשית ביחד, לשם רציתי לקחת את זה".
תוך כדי העשייה האינסופית נולדה אלה, בתם הראשונה של יוני ושל אשתו נופר, והוא מתמוגג מכל רגע. "זה מטורף, הכל קורה בבת אחת. אני אבא מעורב ונהנה מזה מאוד, אבל כלום לא יכול לקרות אם אין תמיכה מהבית. זה כיף להיות היוצר המשוגע שמייצר עולמות, אבל בסוף יש מציאות וצריך שיהיה שם את העזר כנגדך שמפרגן ותומך בך. אשתי נופר הכי מפרגנת לי בעולם".
כשאתה יוצר תכנים, אתה חושב על הבת שלך שתגדל בעוד כמה שנים?
"אני לא יכול להגיד שכל תוכן שאני מוציא הוא חינוכי פר אקסלנס, כדי שהעולם יהיה טוב יותר. לפעמים אני מייצר לא מעט תוכן בידורי ותו לא, נטו בידור כדי להצחיק את הקהל. אבל, חשוב לי שברגעים מכוננים תמיד יהיה ערך חברתי שיעבור לקהל בבית, ואני חושב שעשינו את זה לא מעט בעונה האחרונה של "הבנים והבנות". העונה הזאת היא נטולת שיימינג, גם כשהמתחרים הסתבכו, הם ידעו להתחבק ולהתפייס ולהבין ולראות את השונה. עוד משהו מעניין בעונה הזאת – יש לנו מתמודד בשם יוחנן, שהוא גיי, זה היה שם לכל אורך הדרך – וזה לא היה אישיו. בתעודת הזהות בכניסה שלו רואים את בן הזוג שלו, והכל בסדר, ממשיכים הלאה. אני חושב שלהפוך את זה לשגרה ולא לעשות מזה עניין זו באמת קבלת השונה. אני מרגיש שיש פה כוח עצום, ובסוף זה התפקיד שלנו ויש לך אחריות. אחרי כל השנים הטובות ואחרי שעשית אלף דברים, בסוף אתה נשען אחורה ושואל – "מה השארתי אחריי?", אז חשוב שתשאיר גם דברים שאתה גאה בהם".
השבוע עלו באופן בלעדי ב-BIGI, שתי תוכניות שיוני עומד מאחוריהן – הראשונה היא ביג5, שבה הזוכים של "הבנים והבנות" מארחים בווילה שלהם מפורסמים, מתמודדי הבנים והבנות ועוד, בשלל משימות ומשחקים. "היה לנו חשוב שהמנצחים של הבנים והבנות יקבלו מוצר שימשיך איתם הלאה", אומר יוני. "זו תוכנית מגניבה וכיפית של החמישייה המנצחת שמצולמת כמו וולוג עם מצלמה אחת תזזיתית - זו ההבנה שצעירים ובני נוער הולכים אחרי התוכן, הם לאו דווקא צריכים את השפה המאוד מאורגנת ומסודרת של תוכנית ענק שמצולמת לפי הכללים, הם פשוט רוצים את מה שיעניין ויסקרן אותם. זה בסוף איך אתה מדבר לקהל שלך בגובה העיניים".
היצירה הנוספת, גם היא פרי מוחו של יוני, היא "שמשון גיבור", שם עם מעין קריצה לדמות ההיא, שמספרת על סוכן שב"כ כושל ועלילותיו. בסדרה משחקים קווין, אוראל, עודד פז, עדן סבן ועוד, ולדבריו, כבר משנת 2016 היא כתובה לו ב'פתקים' בטלפון. "לפני כמה שנים טובות שאלתי את עצמי – איך זה שאין סדרה קומית על מרגל או סוכן, בסגנון של אוסטין פאוורס? כי זה עולם כל כך מצחיק. והעולם הזה של שירותי הביטחון הוא עולם כל כך דרמטי ומותח, שפשוט נדרש לעשות מזה קומדיה. אז הצעתי לערוץ הילדים ול-BIGI את הסדרה, הם נדלקו על הרעיון והחליטו ללכת על זה. מבחינתי זו הגשמת חלום לייצר סדרה משלי ולהתפרע בה. המעטפת ש-BIGI נותנת ליוצר צעיר כמוני בתעשייה היא מדהימה, וצריך פה אומץ מצידם, לא יעזור. אבל אני חושב שזה משתלם לשני הצדדים – הם מרוויחים את השפה החדשה והמהירה הזאת ואני מרוויח פלטפורמה שמאמינה בי".
איך היה לעבוד בסדרה עם קווין, אוראל, עודד ועדן?
"בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה מהם. השפה המאוד מהירה של הקומדיה היא מאוד מעייפת, צריך לדעת איך להגיד את זה. כולם הסתכלו עליי כאילו נחתי מהירח, חוץ מעודד פז, כי היה לו קילומטראז' ב"הפיג'מות". אבל היה ממש כיף בחזרות, צחקנו ונהנינו, וברגע שהרגשתי שמשהו לא עובד - שינינו במקום. פתאום הם הפכו להיות הדמויות, וזה היה החלק הכי מרגש. כשאתה אומר 'אקשן' והם אומרים את הטקסטים שכתבת, אתה אומר לעצמך – "בוא'נה זה אשכרה קורה". אני התמוגגתי מהצד".
אתה מגשים את החלומות שלך. זה מה שחלמת לעשות כשתהיה גדול?
"אני חושב שזכיתי. בתור ילד, הייתי הולך לבד לסרטים בקולנוע כי לא היה מי שיבוא איתי מרוב שהייתי צורך סרטים. העולם הזה הקסים אותי כל כך, שאין בו סוף לאפשרויות ואתה כל הזמן יכול לנדוד למקום אחר בדמיון. אני מאוד מושפע מהקומיקאי ג'ים קארי, ואחד הסרטים שהכי השפיעו עליי היה "אייס ונטורה". לא אשכח שיצאתי מהקולנוע והתחלתי לעשות את החיקויים של הפנים שלו, פשוט ראיתי אותו אינספור פעמים, ומאותו הרגע העולם הקומי הזה ליווה אותי, והוא לקח אותי למקומות נפלאים. הוא עזר לי הרבה פעמים בילדות להתמודד, כשהיה לי קשה להיפתח מול אנשים. זה לימד אותי לתקשר ולהצחיק אנשים ודרך ההצחקה הזאת הרגשתי שייך. זה הפתח שלי לעולם הנפלא הזה שעשה לי רק טוב. בחלומות הפרועים שלי אמרתי "אני רוצה להיות כותב, במאי, שחקן". וזו לגמרי ברכה, רק שימשיך ככה. אני מסתכל על תקופת הקורונה ועל הסביבה שלי, ורואה כמה קשה לכולם, ואני מודה על ההזדמנויות ועל זה שאני יכול לעבוד ולהתפרנס ממשהו שאני כל כך אוהב בתקופה כל כך קשה. מבחינתי זאת פנטזיה. לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר".
יש דברים בחיים שאתה מתחרט עליהם?
"אני חושב שיש, אבל אני לא רוצה להתעסק בחרטות. אני מאמין שכבני אדם אנחנו כל הזמן נעשה טעויות, אבל יש משהו בחרטה של להסתכל אחורה, ואני בוחר פשוט לשפר את עצמי קדימה. אני רוצה להיות יותר טוב וכל הזמן מנסה להשתפר, כבן אדם וכאיש מקצוע".
עם מי היית מאוד רוצה לעבוד ועוד לא יצא לך?
"אני מעריץ מטורף של אסי כהן, אני פשוט לא יכול להסביר כמה שאני מתרגש מהבן אדם הזה - כי הוא קומדיה ודרמה בו זמנית. היכולת לגרום לבן אדם גם לחשוב ולהרגיש ולהיות אולי אפילו קצת עצוב ולהרהר ובאותו זמן גם לצחוק, זו מתנה. ולאיש הזה יש את המתנה הזאת. השיגו לי ברכה ממנו לחתונה שלי, ופשוט לא האמנתי. אם הולכים על חלום? פרויקט שלי ושל אסי כהן יחד - אני את שלי עשיתי".
לסיום, יש משהו שחשוב לך להגיד?
"הרבה פעמים יש בנו מעין קול כזה שמפחד מעצמנו. אם ילדים קוראים את זה – פשוט תלכו, תעשו, תכאבו, תקומו, תלמדו על עצמכם את מה שצריך ללמוד – רק ככה דברים יקרו עבורכם. זה כל כך חשוב להיות בעשייה, כי הייתה לי תקופה שלמה בחיים שרק חשבתי על ולא עשיתי את. כל הזמן היה לי דיאלוג פנימי שפשוט נטרל אותי. אמנם התחלתי יחסית מאוחר, אבל אני באמת חושב שכל מי שיצליח לעבור את המכשול הזה – החיים שלו פשוט יפתחו בפניו. זה תלוי בכם".