"כשתחזרי תביני". זו הסיסמה שמלווה את מסעות "מלכת המדבר" ב-13 השנים האחרונות. אלפי נשים כבר נשבו בקסם, התחברו לערכים על העצמה נשית הנוטפים מתוך הפרסומים של החברה הגיאוגרפית והיו מוכנות לשלם כ-15 אלף שקל לטיול הזה שבו ייהפכו למלכות. אלא שבנות מהמסע להודו שבו נהרגה שוש מייזל ז"ל באוגוסט האחרון חזרו ממנו והבינו משהו אחר לגמרי.
"5 ימים עברו מאז שנחתנו מהרי ההימלאיה... 5 ימים שאנו מנסות לתפקד ולהמשיך הלאה... 5 ימים של הסתגרות, של שקט... 5 ימים של סינון שיחות טלפונים והתחמקות ממתן תשובות... 5ימים של ניחום אבלים וביקורי פצועות... 5 ימים של מחנק בגרון ודמעות... 5 ימים שאנחנו מנסות להבין מה זה אומר 'כשתחזרי תביני'".
ליאת בייקר-לופוביץ' עדיין נסערת. היא נסעה למלכת המדבר כדי לחפש אושר ועוצמה. "ביום האחרון למסע, אחרי שעשינו דרך באופניים והליכה ארוכה, הגענו לבריכה. הייתה מוזיקה ואווירת סוף מסע. קפצנו למים בהקלה ופתאום הצוות אומר לנו 'איך שאתן, תעלו על הבגדים הרטובים ובואו. עכשיו הלוויה של שוש'. שנייה אחת אנחנו בבריכה, מתפרקות, שנייה אחר כך אנחנו עומדות במעגל לזכרה. זה כאילו דרכו לי על החזה, לא יכולתי לנשום. הדלקנו נרות והצוות אמר לנו שאנחנו משפחה עכשיו, שהמשפחה של שוש רוצה שנשמח ונמשיך הלאה. ושנייה אחר כך התחילה מסיבת הסיום עם אלכוהול ומוזיקה. לא הבנתי איך המשפחה של שוש מתאבלת עכשיו ואנחנו – כביכול גם 'משפחה' כמו שאומרים לנו – רוקדות? היה אפשר לדחות את המסיבה, לחכות לפחות לסיום השבעה או לא לחגוג רגע אחרי שחברה שלנו למסע נקברה.
"התקרבנו יותר מדי לג'יפ שלפנינו"
המסע המדובר יצא לדרך בליל ה-20 באוגוסט. "בארץ הבטיחו לנו שכשנקבל את הג'יפים יהיו לנו כמה שעות התנסות, בפועל לא היה דבר כזה. בעשר וחצי בבוקר של התאונה אני שומעת בקשר 'ג'יפ 6 התהפך'".
הצוות של ג'יפ 6 פתח את הבוקר באווירה חיובית. מייזל, בת 62 במותה, התעוררה אופטימית ומאוששת. "היא ישנה טוב, וקמה עם אנרגיות, קיפלנו את האוהלים ויצאנו לדרך", מספרת עופרה גולן, חברתה לצוות. "פתאום התקרבנו יותר מדי לג'יפ שלפנינו והנהגת ניסתה לברוח כדי לא להיכנס בו. האוטו התהפך. היינו כולנו חגורות. כשהאוטו נעצר, שחררתי את החגורה ויצאתי דרך החלון. תוך שניות ההודים והבנות האחרות היו לידי. לקחו אותי חזרה לכביש, טיפלו בי ונתנו לי מים".
מהצד זה נראה אחרת: "ראיתי את הג'יפ ההפוך ואמרתי, 'זהו. אין ניצולים'", מספרת בייקר-לופוביץ', "רעדתי נורא. ראיתי שחילצו את הנהגת ועוד מישהי שיצאה ללא פגע. ראיתי את שוש שוכבת על שולחן. העיניים שלה היו כחולות ונפוחות והיא הקיאה דם. היה קשה לנשום כי כבר היינו בגובה רב, וצריך לזוז באיטיות. אז הבנו שיש רק מסכת חמצן אחת לכל 40 הנשים. אמרו לנו שמסוק לא יכול להיכנס לאזור הזה ושצריך לפנות את הפצועות למטה. פתאום קלטנו שאין טלפון לווייני למרות שהבטיחו לנו שהיה איתנו טלפון כזה. אחר כך אמרו לנו שהודו לא מסכימה להכניס טלפון לווייני לאזורים האלה.
"הייתי בשוק טוטלי. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצות להמשיך את המסע, הרגשתי כמו מריונטה שמושכים לה בחוטים. נהגנו עוד שבע שעות עד שהגענו לתחנה הבאה. הנציגים של מלכת המדבר ביקשו מאיתנו ומעוד מטיילים ישראלים לא לדבר עם אף אחד כדי שהמשטרה ההודית לא תתחיל לחקור. הם אמרו שהם ינהלו את העסק. רק רצינו לדעת אם הודיעו למשפחות שלנו, היה כבר לילה ושאלנו מה קורה עם הפצועות. אמרו לנו שהן הגיעו לבית חולים ושדיברו כמעט עם כל המשפחות שלנו. בדיעבד גילינו שהדף עם מספרי החירום בכלל נשאר עם המדריכה. שוש נפטרה כבר בשישי בערב, אבל משום מה בזמן הזה אמרו לנו שהיא בסדר ושהיא שוחחה עם בני משפחתה.
"למחרת אמרו לנו שאנחנו ממשיכות כרגיל. אחת הבנות שאלה אם אנחנו יכולות לחזור יותר מוקדם ואמרו שאין אפשרות. כל דקה הרגישה כמו עינוי. בדרך חזרה עצרנו במקום של התאונה ועשינו אנדרטה לזכרה של שוש. שמענו שיר שהיא אהבה, והנשימה נעתקה. הגענו לתחנה הבאה ושם פגשנו גם מנהלת מלכת המדבר סיגל יושע, שלא יצאה למסע אבל טסה להודו והגיעה לשטח מיד אחרי התאונה. כל הזמן הצוות אמר לנו 'מה שקורה בהודו נשאר בהודו' וביקשו שלא נדבר עם אף אחד על מה שקרה כדי שהשוטרים ההודים לא יתערבו ויפריעו לחקירה. בהמשך, כשחזרה הקליטה, המסרונים התחילו להגיע והבנו שאף אחד לא דיבר עם המשפחות שלנו, שאנשים בארץ נטרפו מדאגה. רק חלק מהמשפחות קיבלו את ההודעה, היתר שמעו על התאונה ולא הצליחו ליצור איתנו קשר כי היינו 4 ימים ללא קליטה. כשחזרתי לארץ ראיתי שבאמת ביום שישי בערב הגיע מייל, אבל למייל שלי, שאומר שבת שלום מהמלכה, הכל בסדר. באותה נקודה שום דבר לא היה בסדר".
בניגוד לבייקר-לופוביץ', עופרה גולן, משתתפת אחרת, סבורה שההחלטה להמשיך את המסע הייתה מוצדקת: "אין לי תלונות לגבי הצוות. הייתי בשוק והביחד הזה מאוד עזר לי. הטיול נמשך, האווירה עברה מעצב לחוויות, הייתה לי חוויה מדהימה. אני לא מסכימה עם התלונות שהכביש היה מסוכן. נסענו במהירות של 20 קמ"ש לכל היותר, שמרנו על מרחק ועל כל כללי הבטיחות. הייתי בהלם והיה לי טוב שנשארתי עם הבנות. חוץ מזה, גם אם היינו רוצות לחזור לא היינו יכולות. היו כמה דברים לרעתנו כמו שהיינו באזור ללא קליטה. נכון, היו פשלות אבל הם למדו מזה".
לפני היציאה לחו"ל, המלכות המיודעות זוכות להשתלמות נהיגה מטעם מלכת המדבר אותה מעבירה חברת ראלי ארט, ספק חיצוני שמעניק שירותי הדרכה. "זה מפגש בן שלוש שעות, שבתוכו רק 20 דקות הן נהיגה מעשית", מסבירה בייקר-לופוביץ', "בהודו הנסיעה היא בצד ההפוך של הכביש, ובסדנה הזאת מסבירים לך איך מתנהל הרכב, זמן תגובה של הג'יפ, איך לכוון מראות, ואחר כך כל אחת מקבלת 20 דקות של נהיגה, בסופן המדריכות קובעות מי כשירה לנהיגה. יש נשים שנפסלות, האישה שנהגה בג'יפ של שוש מייזל הייתה פסולה לנהיגה".
גם בחברת ראלי ארט וגם בחברה הגיאורפית טוענים היום שסדנת הנהיגה הזאת היא רק צ'ופר. "אנחנו נותנות מושג כלשהו והיכרות בסיסית עם הדבר הזה שנקרא ג'יפ. אנחנו לא מלמדות לנהוג", מבהירה אוסנת פפרוטיץ, מדריכה בקורס ובוגרת ששה מסעות מלכת המדבר. "גם אם ניתן הדרכה של שבועיים אין ערובה לכך שנוציא נהג ג'יפ מצוין. אנחנו רק נותנות מושג והתנסות. זה יותר טוב מכלום. אנחנו לא פוסלות נהגות, הפסילות קורות בשלב המיונים. ראלי ארט לא פסלה את הנהגת, היא עמדה בקריטריונים, אין לנו יכולת משפטית לפסול בנות. יש לנו צער רב על מה שקרה, צריך לזכור שחברה הגיאוגרפית היא היחידה בשוק שלקחה את הנהיגה בצורה אחראית".
למרבה האירוניה, האישה שנהגה בג'יפ שהתהפך יצאה למסע לאחר ששכלה את בנה בתאונת דרכים. כיום היא מסרבת לשוחח עם התקשורת, אך טוענת שלא נפסלה לנהיגה בשום שלב: "אני לא צריכה להוכיח את עצמי", היא אומרת, "יש לי מספיק משלי ואני לא צריכה את זה. החברה מתנהגת אלי בשיא ההגינות האפשרית, אני מטופלת מאל"ף עד ת"ו. אני רוצה את החיים השקטים שלי. יש לי הרבה ביקורים מהבנות שמחזקות אותי. הלכתי למסע עם עיניים פקוחות עם כל הטוב וכל הרע שעלול לקרות, למרות שלא חשבתי שמשהו כל כך גרוע עלול לקרות. עד שזה קרה היה מעולה נהדר ונפלא. דברים קורים והם קורים לכל אחד. יש לי את המשפחה שלי, החברה הגיאוגרפית והבנות שעוטפות אותי".
מפעל כלכלי משגשג
"למה? למה כולם שותקים? למה ממשיכים כאילו כלום לא קרה? למה אנחנו המשכנו? למה נתנו לנו לעלות על ההגה מיד לאחר התאונה ולנהוג עוד 7 שעות לתוך החושך? מנותקות מהעולם. למה לא שאלו אותנו מה אנחנו רוצות? למה שיקרו כשאמרו שהמשפחות שלנו קיבלו הודעה ביום שישי? למה לא מתחקרים אותנו? למה אמרו שבחרנו להמשיך? למה התקשורת שתקה/נעלמה? למה לא שלחו לנו אנשי מקצוע לטיפול בטראומה? למה פצועות היטלטלו בדרכים למעלה מ-24 שעות? למה לא הקשיבו להתראות על הסכנה שבדרך הזו? למה נשים שחזרו ממסעות קודמים פונות אלי עכשיו באישי ורוצות לדבר איתי ולספר לי מה היה לא בסדר אצלן? ולמה הן לא אומרות למה הן כועסות? למה? למה? למה? למה יש קשר שתיקה? בעוד חמישה ימים יוצא מסע נוסף... נשים יוצאות בעקבות החלום... אתן לא רוצות לדעת למה?"
(מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מלכת המדבר)
מלכת המדבר הוא מפעל כלכלי משגשג של החברה הגיאוגרפית, שממשיך להתקיים שנים רבות אחרי שובן של הנשים לארץ. לדברי החברה, מתוך כ-10,000 פניות מדי שנה, מצטרפות למסע בין 500 ל-700 נשים. הנשים הנבחרות עוברות מבחני מיון הבודקים פרמטרים שונים. מאז שנת 1999 יצאו כ-5,000 נשים למסעות בעולם.
בוגרת המסע תיקרא מלכה לעד, וכך גם הן פונות זו לזו. בכל מסע נבחרות 4 נשים שזוכות לתואר "צוות דבש", והן זוכות במסע נוסף בחינם. גם הנשים האחרות נשארות בסביבה וממשיכות לתפעל את הפעילות המשותפת של המותג, המיונים, ההכנות והתלוות למסעות הבאים. "כל המלכה זה היררכיה של 'לקקי לי ואלקק לך בחזרה', מי שמלקקת יותר עולה בדרגות", אומרת אחת המלכות הוותיקות. "אחרי שאת עוברת את המסע, את נקשרת לחברה המפעילה, את יוצרת חברויות חדשות ונכנסת למשפחה מאוד חמה. אם את מוצלחת, הם רוצים שתשתתפי בצוות המנהלה, כל מה שקשור לקישוטים של היער, סידורים, הכל בהתנדבות, כשהמוטו הוא שאם את באה הרבה ופעילה בסוף תטוסי בחינם כמלוות קבוצה. כמו שאצלי במסע היו בנות שאני בעצם שילמתי על הטיסה שלהן".
המלכות ממשיכות ללקק את הדבש ולשמור מכל משמר על הקהילה שלהן, שעיקר פעילותה מתועדת בעמוד הפייסבוק הרשמי. לאחר התאונה בייקר-לופוביץ העלתה לאותו עמוד תמונה שצילמה של הג'יפ ההפוך תחת הכיתוב "אינני יכולה לשתוק עוד". הרעיון היה לשתף את החברות במחשבותיה, אלא שאז התעוררו לא מעט מלכות לשעבר שחזרו גם ממסעות קודמים בתחושה קשה. "כל הזמן יש עמימות. לא אומרים לך לאן את נוסעת. עמימות זה נחמד, אבל לא כשזה מחפה על בטיחות. אתם צריכים לשמור עלינו. החברויות והחוויות זה לא מספיק. אם היינו יודעות את מה שאנחנו יודעות היום, מי הייתה נוסעת בכלל", אומרת המלכה הוותיקה. "במסע שלי ללפלנד נבחרתי לצוות דבש וקיבלתי נסיעה חינם לסין, שם לא היו חגורות בטיחות בג'יפים. גם ההדרכה לא מספיקה. בהלוויה של שוש שמעתי את המלכות מדברות ביניהן ואומרות שמזל שמתה אישה מבוגרת ולא אישה צעירה אימא לילדים קטנים (מייזל, נשואה ואם לארבעה, הקטנה בת 26). ואז פתאום באו ואמרו לכולנו לשתוק כי יכול להיות שיש מסביב סמויים של חברת הביטוח. השתיקו את כולנו".
זהבה גראומן טולדנו, מלכה לשעבר, מהנדסת בטיחות במקצועה, מספרת על חוסר ההקפדה שנתקלה בו: "הייתי במסע ללפלנד ב-2010. באחד הימים ישבתי ליד הנהגת ופתאום הג'יפ סוטה ימינה ואני קולטת שהיא נרדמה על ההגה. מסתבר שהיא הייתה לוקחת כדורי שינה. התחלתי לצרוח וצעקו עליי שאני עושה מהומה והורסת את ההווי. רק אחרי התאונה של שוש התחלתי לשמוע עוד ועוד סיפורים מנשים שעברו ממש טראומות במסעות האלה. החלטתי לדבר כדי שתהיה הפקת לקחים רצינית, אבל מתברר שכל השנים לא עשו שום דבר. כל מי שניסתה להרים את הראש השתיקו אותה. אני מגיעה מהתחום הזה ושואלת האם אי פעם בוצעה הערכת סיכונים מקדימה, האם הנשים עודכנו ברשימת הסיכונים כדי שכל אישה תוכל להחליט האם מתאים לה? הם לוקחים נשים מתלהבות שסומכות על חברה עם שם רציני, ששמחות להצטרף למותג כל כך יוקרתי. לא יכול להיות שבמהלך כל השנים לא היו פציעות, למה לא חשפנו אותן בפנינו? למה במקרה שלי לא עצרו את המסע ושאלו אם יש מישהי שלוקחת כדורי שינה? אני חטפתי נזיפה על זה שעשיתי מהומה".
לאורך 13 שנות הפעילות של מלכת המדבר היו לא מעט תאונות, ואכן נעשו מאמצים מסוימים להגברת הבטיחות כמו השתלמות הנהיגה וכן רכישת ג'יפים למסע להודו המצוידים בחגורות בטיחות. "אחרי שבסין היו נזקים כבדים לג'יפים, הם הבינו שעדיף להם לקנות כלי רכב בטוחים יותר ולשפר את הנהיגה של הבנות", מספרת בכירה בתחום התיירות. "המסלול הספציפי הזה נפסל בעבר על ידי ההנהלה הקודמת של המלכה, פשוט כי הוא מסוכן מדי. בטח בעונה הזאת של השנה, כשיש מונוסונים ומסוק לא יכול להגיע למקום".
באותו המקום ממש שבו התהפכות ג'יפ הביאה למותה של מייזל, התהפך ג'יפ שבוע בלבד קודם לכן. הפעם זה נגמר אחרת: "המסלול הזה ידוע כמסלול מסוכן ולא סתם שמו הוא מעלה הגופות (רוטנאנג, ערימה של גופות בטיבטית – ל.ש). לא הייתי קוראת לזה אפילו כביש", מספרת רוני שנהגה בג'יפ שהתהפך שבוע לפני. "זו דרך צרה, בלי מעקה בטיחות, כשבא מולך נהג אין לך הרבה ברירות זה או להיצמד לשמאל או להתפלל לא ליפול למטה. אמנם במקרה שלנו הצוות היה עשר, אבל אני חושבת שלא היינו צריכות להיות במסלול הזה. רובנו לא נהגות שטח, מה גם שהנסיעה בהודו היא בצד שמאל כשההגה בצד ימין. אני מאמינה שלא הייתי נוסעת אם הייתי יודעת כמה זה מסוכן".
"הבנות מוקסמות ממה שמוכרים להן"
עודד נוריאל, שאשתו שבה ממסע להודו ביולי האחרון, מוסיף: "הם אלופים בשיווק והצליחו לייצר מותג שאין מאחוריו כלום. הם מוכרים סיפור שבתוך 11 יום יהפכו אותך למלכה. הנשים לא שואלות שאלות כי הן רוצות להיות חלק מהמותג. אומרים להן שהמסלול הוא סוד, הבנות מתלהבות ואומרות בסדר 'כשתחזרי תביני'. הן מוקסמות.
"כשאשתי חזרה מהמסע, היא אמרה שני דברים: האחד, זה טיול מאורגן כמו הרבה טיולים מאורגנים שהייתי בהם. והשני, מדובר בכת. מנסים למכור לך משהו שלא קיים. כעסתי והתחלתי לכתוב בדף הפייסבוק שלהם והם ישר התקשרו אליי. שלחו עליי את הכת. מוכרים להן טיול שיקר פי שניים מטיול מאורגן אחר לאותו מסלול. הן ישנות באוהלים, לפני הנסיעה הן צריכות להכין ערבי פעילות כמו בצופים, והן משחקות עם זה. מכריחים אותן ללבוש את בגדי המלכה עם כל הלוגואים של נותני החסות לאורך כל הדרך. הם באים ומוכרים מיתוג. 'אני מלכה', 'הפכתן אותי למלכה'".
משפחתה של שוש מייזל ז"ל נוקטת בהליכים משפטיים נגד החברה הגיאוגרפית, ובייקר-לופוביץ' החליטה לחבור לבתה של מייזל, הילה רווח, במאבק נגד החברה: "הרופאה שהייתה איתנו לא יודעת לעבוד בתנאי שטח. אחרי התאונה הרופאה ליוותה את הפצועות ואנחנו המשכנו את המסע בלי ליווי רפואי. ומה אם היה קורה עוד משהו? היו מחדלים ואני לא מוצאת תשובות לשאלות שלי. אני לא רוצה שעוד אישה תחזור בארון".
תגובת מלכת המדבר, החברה הגיאוגרפית
החברה הגיאוגרפית ומלכת המדבר מביעים צער עמוק על פטירתה של שוש רווח מייזל ז"ל כתוצאה מתאונת דרכים בעת המסע בהודו. מטבעם של המסעות בשטח הם מזמנים גם סיכון כלשהו שאותו אנחנו מנסים למנוע בכל דרך אפשרית.
מלכת המדבר הוא מסע שטח אתגרי בנהיגה עצמית. במהלך 14 שנים יצאו אלפי נשים בצורה אחראית ובטוחה ליעדים אתגריים שונים. אופי המסע משלב חוויה אתגרית, חוויה קבוצתית וחוויה אישית עתירת פעילויות. מרבית המשתתפות מגיעות לאור המלצה של בוגרות המסעות. עובדה זאת מהווה הוכחה לכך שמרבית הנשים שעברו את החוויה מרוצות ורוצות שהקרובות להן ישתתפו בחוויה דומה
טבעי שחלק מהנשים שבאות עם ציפיות חוות אכזבה, אך מדובר בקומץ קטן. מרבית הנשים עוברות חוויה משמעותית במסע וממשיכות להיות שותפות מתוך רצון בפעילויות.
העמימות המיוחסת למסע אינה קשורה באופיו או מיקומו הגיאוגרפי – הנרשמות מחויבות לקרוא את תקנון המסע, משתתפות במפגש קבוצה ותיאום ציפיות לקראת הנסיעה ויודעות לאיזה יעד ואזור הן נוסעות. חלק מהותי מהחוויה הוא האי וודאות – במסגרת זאת נשמרים חלק מהפרטים על תכני כל יום בעמימות. יחד עם זאת, פרטים אלו נמסרים למשתתפות לאורך המסלול ובמהלך היום.
צוות החברה הגיאוגרפית ומלכת המדבר משתמש בצוות מומחים ישראלים ומקומיים לקביעת המסלול. הכנתו לוקחת מספר חודשים וכוללת בדיקות מרובות הכוללות הערכות ברמה הלוגיסטית, רפואית, מנהלתית, בטיחותית ותרבותית. השמירה על הבטיחות מהווה תנאי ראשון לקיומו של המסע.
למסע הייתה תכנית תקשורת עם נקודות על ציר הדרך. המדריכות יכלו לתקשר באמצעות טלפונים לוויינים של צבא הודו הפזורים לאורך הדרך וטלפונים מקומיים שהיו ברשותם ופעלו בנקודות ידועות מראש.
קשר ראשוני אישי נוצר עם משפחתה של שוש ומשפחותיהן של הפצועות כבר במהלך יום שישי. עם משפחותיהן של יתר המשתתפות נוצר קשר עד מוצאי השבת.
המסלול שבו התרחשה התאונה מעולם לא נבדק ונפסל במסגרת מלכת המדבר בעבר.
הטענה כי הנהגת נמצאה לא כשירה לנהיגה הינה שקר גס.
במסעות להימאליה הגבוהה מחויבות המשתתפות ליטול כדורי יורמוקס מיוחדים בהשגחת רופאת כל מסע. נערכו התייעצויות יסודיות ומקיפות עם מרפאות מטיילים בארץ ובחו"ל, ונמצא כי תופעות הלוואי עלולות לכלול כאבי ראש אך לא ישפיעו על הערנות הנדרשת לנהיגה.
לגבי הטענה על מסע ללפלנד שבו נהגת נרדמה על ההגה – לא ידועה לנו טענה זו.