אני קמה בבוקר ובא לי להעביר חוק סוציאלי. זו השליחות שלי

נעמה לזימי אוהבת לנסוע ברכבת. היא תושבת חיפה, אז זה נוח, והנוסעים לא מזהים אותה, אז זה גם שקט. אנונימיות היא פריבילגיה שחולקים רוב חברי הכנסת הצעירים, ולזימי בת ה-36 מכהנת פחות משנה וחצי, אבל נדמה שיש פער בין מעמדה הפוליטי לזה הציבורי: מחד היא זכתה רק לפני חודשיים במקום הראשון בפריימריז של מפלגת העבודה, הישג שמיקם אותה שנייה רק ליו"ר מרב מיכאלי ברשימת המפלגה לכנסת; מאידך, השקט ברכבת.

נדמה שלזימי די מרוצה ממצב הדברים הזה. שוב ושוב היא מדגישה את ההתחלה הצנועה שלה, בת למשפחת צווארון כחול ממגדל העמק. כחצי שעה לאחר שיסתיים הריאיון איתה היא תשלח לי מתכון להכנת פלודה, משקה פרסי של תפוחים ומי ורדים שלמדה ממשפחתו של בעלה. פוליטיקאים אוהבים לשדר עממיות, כפי שרואים כל שנה במימונה, אבל אצל לזימי זה נראה אמיתי – בעוד שמפלגתה נתפסת כבר שנים כמי שאיבדה בדיוק את התכונה הזו.

מה את חושבת שהביא אותך למקום שבו את נמצאת? אישה צעירה, לא הרבה זמן בפוליטיקה. תראי איפה סיימו את הפריימריז נחמן שי, עמר בר-לב, אמילי מואטי.
"נכנסתי לכנסת בלי קשרי הון-שלטון, כשנבחרתי אמרתי שאני לא רוצה שיפנו אלי לוביסטים של חברות מסחריות או תאגידים. אני קמה בבוקר ובא לי להעביר חוק סוציאלי, זו השליחות שלי. אני לא מבינה איך אפשר לא לפעול לצמצום אי-השוויון".

את לא באה מבית קשה יום.
"לא, הסיפור שלי הוא לא סיפור השבר שרגילים לספר על מזרחים. יש לי הורים מדהימים, משפחה תומכת. אבל כן ראיתי פערים חברתיים בעיניים שלי. אם מישהו מהדודים שלי היה מפוטר מהמפעל, הוא לא היה יודע איך לשלם חשבונות. רוב הדודות שלי עבדו בניקיון".

ורוב האנשים שתיארת מצביעים לש"ס או לליכוד. איך את מסבירה את זה?
"אני חושבת שהעבודה היא בבסיסה מפלגת עובדים סוציאל-דמוקרטית. כן אגיד שבתקופה של הילדות שלי הצביעו יותר במגדל העמק לרבין מאשר לליכוד, ואנחנו לא שם היום. אבל הרבה מהוותיקים אמרו לי בפריימריז, 'את החזרת את הערכים של מפלגת העבודה'".

הוותיקים הם מושבניקים וקיבוצניקים, והם הולכים לגנץ.
"לא רק. העבודה קיבלה הכי הרבה בהתיישבות בפעם הקודמת".

היחס של דור הוותיקים ושל מפא"י למזרחים מתנגש עם הטיקט המזרחי שלך.
"אני מוכנה להגיד שיש מורכבות, שיש לי ביקורת. אבל אני משווה למה שקורה במקומות אחרים, וזה גרם לי להיות פעילה במפלגת העבודה כאקטיביסטית מזרחית. זה לא שהאידיאולוגיה שלי מוצנעת".

בפריימריז זכתה לזימי בין השאר בתמיכת חברי מפלגה מהתנועה הקיבוצית, שההסכמים הקואליציוניים בממשלה הנוכחית הבטיחו לה הטבות בתחום הנדל"ן; הסעיף הרלוונטי מדבר על תמיכה בחקיקה שתתקן "עיוותים ואפליה בזכויות החברים בקיבוץ ובמושב על יחידות דיור שלהם". המשמעות היא ששטחי ההתיישבות הכפרית יוכלו פוטנציאלית לעבור לידיים פרטיות – וכך, על פי המבקרים, להעניק הטבה נדל"נית אדירה לקבוצה שממילא נתפסת כבעלת זכויות יתר. לזימי מצדה לא רואה קשר לתוצאות: "הצביעו לי קיבוצניקים, מושבניקים, מהפריפריה, מהמרכז. הם מסכימים עם הבסיס של מה שהבאתי".

את מסכימה שהקיבוצים והמושבים קיבלו לאורך השנים יותר משאר אזרחי מדינת ישראל?
"בסוף פריפריה היא פריפריה. יש בה גם את הקיבוצים והמושבים בצפון וגם את ערי הפיתוח בדרום, והמדינה הזניחה את כולם".

המדינה הזניחה גם את ניר דוד וגם את בית שאן?
"האם המדינה נותנת מענה בתחבורה, בתשתיות, בתעסוקה, בכל מה שאמור ליצור שוויון הזדמנויות? היא לא. בוודאי שיש כאלה שקיבלו יותר, אבל אני לא מתעסקת בליבוי שסעים. הפערים לא מצטמצמים כי המדינה לא משקיעה בפלטפורמה לשוויון הזדמנויות".

מעבר למזרחיות, את מזוהה עם מה שנקרא "מסורתיות". הסכמת עם המהלך של מרב מיכאלי, שהשיקה בחיפה לפני כשבועיים קו תחבורה ציבורית דווקא בשבת?
"אני לחלוטין בעד תחבורה ציבורית בשבת, אני מסורתית שנוסעת בשבת. יש אנשים שעושים קידוש, לא מדליקים אש, ונוסעים בשבת. המסורתיות היא מנעד, והתפיסה היא תמיד 'חיה ותן לחיות'".

ואיך את כמסורתית מסתדרת עם ח"כ כמו גלעד קריב, שהוא רב רפורמי?
"אחלה, אני בעד יהדות מתחדשת. בכלל, אנחנו המפלגה עם הכי הרבה זרמים ביהדות. מסורתי, ציונות דתית, יהדות מתחדשת. רק חסר חרדי או חרדית, ויאללה".

הגזענות היא המורשת של מי ששלטו פה בשנים האחרונות

הנושא העדתי, או פוליטיקת הזהויות אם תרצו, צץ מאחורי כל פנייה בשיחה. למרות ואולי בגלל ההיסטוריה של תנועת העבודה בהקשר הזה, לזימי מסרבת לירות בתוך הנגמ"ש ומעדיפה לאפס כוונות על הנעשה מחוץ למפלגה. "בסוף הח"כית המזרחית שכלאו אותה במרפסת הייתה מהליכוד", היא אומרת על האירוע המשונה שבמהלכו נעל שבמהלכו נעל יונתן אוריך, יועץ של בנימין נתניהו, את חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן באחת ממרפסות מצודת זאב. "דווקא המפלגה שאומרת שהיא ישראל השנייה שמה בארון וכולאת את כל הח"כים המזרחים שלה, פעם אחרי פעם. מפלגה שאף פעם לא היה בה מנהיג מזרחי, ומי שהגיע קרוב לעמדה הזו הועף בבושת פנים".

מי הועף?
"שניים בולטים: משה כחלון ודוד לוי. איכשהו ביבי מזהה כל מועמד מזרחי שיכול להתעלות עליו ועושה לו חיסול ממוקד. אנחנו מפלגה ששלוש פעמים היה בה מנהיג מזרחי, שאישה מזרחית צעירה הגיעה בה למקום הראשון בפריימריז. אני גאה במקום שבו אני נמצאת, שיודע גם לראות את כשלי העבר וללמוד ולתקן. האם אני לא רואה גזענות במחנה? כן. אבל אני רואה גם גזענות אצל אשת ראש הממשלה לשעבר, שלא רוצה שאתיופים יעלו למעלה" (לזימי מתייחסת כאן לפרסום ב"ידיעות אחרונות" שלפיו עובדים ממוצא אתיופי לא הורשו לעלות לקומה השנייה במעון ראש הממשלה. משרד רה"מ הגיב בשעתו: "כתבה מגמתית ושקרית הכוללת סיפורי בדיה שלא קרו מעולם" – נ"ד).

דוד לוי פרש בהתנתקות, ולגבי העובדים ממוצא אתיופי - זו טענה שלא הוכחה.
"אבל בסוף אין מזרחי שדרך בבית הזה ולא יצא חבול, ולא בגלל התעמרות, אלא בגלל יחסי גזעני כלפיו. אבל יותר מכעיסה אותי הגזענות שגוזרת את אי-צמצום הפערים, שהוא גם אתני".

לא הבנתי.
"אי-צמצום הפערים החברתיים הוא גם נגזרת של אתניות. הגזענות הזו היא לגמרי המורשת של מי ששלטו פה בשנים האחרונות, שלא צמצמו פערים".

אולי זו לא גזענות, אלא גישה שונה לצמצום פערים בימין ובשמאל?
"אפילו בהיגיון קפיטליסטי, הימין שירת את בעלי ההון. שמונה שנים לא הכריזו על מונופול חדש בישראל. לא פירקו את הריכוזיות ולא הורידו את יוקר המחיה הכי בסיסי, בסופר".

שנים היית פעילה ב"כוח לעובדים". היית בצד של יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, במאבק שלה מול אביגדור ליברמן?
"לגמרי. יפה התקשרה אליי עוד בערב הפריימריז להגיד מזל טוב, כי כל השנה נתתי גיבוי למורים ולמורות".

מה דעתך על הגישה האגרסיבית שלה?
"את יודעת איך עושים דמוניזציה לאנשים. אמרו עליה גם 'ביביסטית'. מטריף אותי המקום המשסע בין אוכלוסייה אחת או אחרת, המפלג".

ב"מפלג" את מדברת על ליברמן?
"ברור, זה מה שהיה בתדרוכים של האוצר".

אגב עבודה ושביתה מאורגנת, צייצת השבוע בגנות השימוש של נתניהו בשירות וולט להפצת ספרו. מה מפריע לך בוולט?
"אין לי בעיה שביבי משתמש בוולט, זו זכותו, אבל לא מפתיע שהוא בחר להפיץ את הספר בגוף שמודל ההעסקה שלו דורסני, שבו לעובד אין יום מחלה ואם הוא לא מגיע אז הוא מפוטר. זה מודל שמשאיר את העובד חשוף לתאונות עבודה ונזקים ללא כל פיצויים והיעדר תנאים סוציאליים. זו הבעיה".

יש רשימת המתנה ארוכה של צעירים שרוצים לעבוד בוולט.
"אין להם ברירה. המשק מוצף בעבודות שוחקות עם שכר נמוך ובדיוק על זה וולט בונים, זה כוח המשיכה שלהם. עובד חושב על כסף, לא על מה יקרה אם חלילה תהיה לו תאונה על האופנוע. התפקיד שלנו כמדינה הוא למנוע מצב שיש עבודות מפתות שפוגעות בעובד בלי שהוא שם לב".

היו לך עוד ציוצים שעוררו סערה, כמו הביקורת שלך על אמירתו של שמעון ריקלין באולפן "עכשיו 14" שלפיה מי שלא יוצא להצביע בפריפריה הוא עצלן.
"גדלתי בעיירת פיתוח ואני גרה בשכונת שיכונים בחיפה, הגזענות הזו צורמת לי באופן אוטומטי. נמאס לי שתושבי הפריפריה נהפכים לשק חבטות. ריקלין חושב שלומר 'מקבובה' וכמה מילות חיבוק מצדיק שני עשורים של שלטון ימין שבהם הכסף עבר להתנחלויות במקום לנגב ולגליל. זו לא עצלנות, זה ייאוש מכל מי שלא סופרים אותם".

הפמיניזם הפך למשקפיים שלי

לזימי נולדה למשפחה מפא"יניקית, אם בעלת עסק לקוסמטיקה ואב מנהל בית ספר שהיה גם מזכיר סניף העבודה במגדל העמק וכיהן בעבר כסגן ראש העיר. היא עצמה נמצאת מזמן במסלול שנושק לפוליטיקה: בצבא הייתה קצינה במשרד הביטחון ולאחר מכן סרן במיל' בפיקוד העורף; יש לה תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, והיא בוגרת התוכנית "מנהיגות בעולם היהודי" של אוניברסיטת חיפה, שם שימשה סגנית יו"ר אגודת הסטודנטים.

לזימי נשואה לאבי מוטהדה, מורה בתיכון וחוקר יהדות איראן. ביחד הם הביאו לעולם שני ילדים, רונה אסתר והראל ציון. "השם רונה הוא מחווה לסבתא שלי, אמא של אמא, שנפטרה כשהייתי בת 10", היא מספרת. "קראו לה פרחה, שזה שמחה במרוקאית, אבל בישראל זה הפך לשם גנאי. רונה היא גם תיקון, וגם השמחה והאושר שלנו".

מאז מחאת 2011 מוכרת לזימי כאקטיביסטית בנושאים שונים, אחדים פמיניסטיים, אחרים חברתיים-כלכליים. נדמה שיותר מכל היא מזוהה עם הנושא המזרחי, בין השאר במאבק להכרה בחטופי תימן, אבל הניסיון ללמוד ממנה עוד על תפיסתה את המזרחים והפריפריה החברתית בישראל נתקל בחומה מחויכת. לזימי לא מעוניינת להמשיך לדון בנושא, ולא משום שאינו חשוב לה או שאינה מזדהה כמזרחית, אלא כי היא לא מעוניינת שזה יהיה הטיקט היחיד שלה.

"זכויות עובדים ודיור בר השגה, זו האג'נדה שאני מגיעה איתה", מדגישה לזימי, "והיא אפילו רדיקלית בתפיסה. אבל אני אגיד לך מה, נוה: הקטע שאני 'מזרחית מסורתית', שזאת התפיסה של ההוויה שלי – אף פעם לא היו עושים את זה לאשכנזייה או לחילונית, זה פשוט לא היה קורה. שמו בטייטל שלי את הפמיניסטית-מזרחית, אבל אני לא גימיק. זה דבר שקורה רק לנשים מזרחיות".

כן?
"בטח. סתיו שפיר – אף אחד לא דיבר על הבית שלה כל היום".

צחקו עליה שהיא ילדה לבנה עשירה שהולכת למחאה חברתית.
"לא ככה".

אנחנו מדברות בתקופה קשה מבחינה ביטחונית. עמר בר-לב, השר לביטחון הפנים, הוא מהמפלגה שלך. באפריל פורסם סקר שלפיו רק 18% מהציבור מרוצה מתפקודו.
"הסיקור התקשורתי וההד השלילי שהיה לחלק מהדברים לא עשו איתו חסד, אבל אני חושבת שעמר היה שר טוב, מה שמזמן לא היה במשרד הזה".

הוא לא הביא לשינוי במספר הנרצחים בחברה הערבית.
"לצערי הרב. בהתחלה הייתה ירידה מרשימה, אבל פתאום אנחנו רואים את המקרים. זה כואב ולא פשוט".

אולי הבעיה אינה בשר, עמר בר-לב או אמיר אוחנה, אלא במנטליות של החברה הערבית?
"תמיד אסרב לקבל את זה שיש מנטליות שבה ילד לא יכול לשחק בפארק כי כדור תועה יהרוג אותו. המדינה, שהיא הריבון, עוצמת עיניים מול העובדה שהאזור של החברה הערבית הוא פשוט שטח הפקר. צריך להשקיע משאבים במיגור התופעה".

בר-לב סיים תשיעי בפריימריז. יכול להיות שאילולא ה"ריצ'רץ' המגדרי" שמיכאלי החליטה ליישם, רשימה לכנסת של גבר-אישה-גבר-אישה, הוא היה במקום יותר ריאלי.
"כן".

ואז הוא היה מקבל את ההערכה שלשיטתך מגיעה לו.
"עמר לא נדחק, ואני כן יכולה להגיד שבעצמי החלטתי לקפוץ למים ולהתמודד בגלל הריצ'רץ'. הייתי חודש וחצי אחרי לידה, נראה שהעבודה לא הולכת לעבור את אחוז החסימה. מרב החייתה את המפלגה, היא ראתה את מה שאני לא הצלחתי לראות".

יכול להיות שלקחת מיקום ממישהו טוב יותר?
"נכנסתי אורגנית פעמיים. הייתי במקום התשיעי, יחד עם מרב, והפעם במקום הראשון. בתמונה הגדולה, הייצוג המגדרי בעבודה הוא הדבר היחיד שיתקן טיפה את תת-הייצוג של נשים בכנסת הבאה".

את מרגישה שכשאישה היה לך יותר קשה מגבר?
"אני אישה צעירה שנכנסה למערכות פוליטיות, את יודעת כמה שוביניזם חוויתי? אני מודה שזה גם גורם דוחף, אבל מאוד לא נעים לדעת שאת תמיד נבדקת כמו חשודה – מתי היא תמעד, מתי היא תעשה משהו לא נכון. או 'איך היא שם, היא צעירה, היא אימא, איפה הילדים שלה'. קיבלתי את כל השאלות שאת יכולה לחשוב עליהן".

היו אמירות שנחקקו בך?
"קורה מלא שקוראים לי 'ילדה', אבל לפעמים השוביניזם לא בא להכניס לך מתחת לחגורה, אלא חלק מהוויה של אדם. למדתי להבהיר שזה לא לעניין בצורה שלא מלבינה פנים".

תמיד היית פמיניסטית?
"אני לא חושבת שהגדרתי את עצמי ככה לפני מחאת 2011, אבל אז התחלתי להתעניין בשוויון מגדרי. הפמיניזם הפך למשקפיים שלי, אני רואה את המציאות דרך התפיסה המגדרית".

אני מניחה שאת בעד פונדקאות.
"פונדקאות מבוקרת ומפוקחת".

את לא חושבת שזה פתח לניצול נשים?
"יש פונדקאות אלטרואיסטית, שהיא נאצלת בעיניי. מה שקורה במדינות עולם שלישי לא קורה במדינות מערביות שבהן יש ליווי ואין ניצול".

אבל אז אנחנו הופכים את הפונדקאות למשהו שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם.
"נכון. זו סוגיה מאוד מורכבת".

גנץ הוא לא ממשיך דרכו של רבין. הוא מזמן ימין

השיחה עם לזימי נערכת בעיצומו של ויכוח ציבורי ופוליטי על אישור הסכם הגבול הימי עם לבנון. ממשלת לפיד אינה מעוניינת להביא את ההסכם לאישור הכנסת, היועצת המשפטית לממשלה ממליצה על אישור בכנסת אך באותה נשימה מאפשרת להימנע מיישום ההמלצה של עצמה, ובימין טוענים למחטף והסתרה מעין הציבור. "יכול להיות שבסוף כן יביאו את זה לכנסת", אומרת לזימי, "אבל אני אומרת שיש פער בין המלצה לחובה".

את תומכת בהסכם?
"בקטעים האלה אני מאוד שמרנית. אם כוחות הביטחון מסכימים, אני נוטה להיות איתם".

יכול להיות שהם טועים או שיש להם אינטרס?
"כל כוחות הביטחון טועים? הרי במשך עשור חיזבאללה התחמש ב-150 אלף טילים. אבל בסוף זה הסכם כלכלי הדדי, וישראל אמורה להרוויח ממנו. פשרות דיפלומטיות הן מנגנון שמסייע בידנו שלא להגיע לעימות".

איפה ההדדיות? מה אנחנו מרוויחים?
"אני לא ראיתי את ההסכם".

את נבחרת ציבור. את לא מרגישה שמזלזלים בך?
"לא, ההפך. אני גם אזרחית של המקום הזה, ואם לא אסמוך על זה שמערכת הביטחון שומרת על האינטרס הציבורי, אז אנחנו בבעיה. אגב, הרמתי טלפון לעמוס גלעד, עשיתי איתו שיחה מאוד ארוכה כדי להבין קצת".

גם הוא לא ראה את ההסכם, איך הוא יכול לדעת?
"הוא אמר לי שהוא מכיר ויודע. אני לא נכנסת לפרטים, אני לא בוועדת החוץ והביטחון, לא בקבינט הביטחוני ולא בממשלה. בנימין נתניהו לא ראה את ההסכם ויצא נגדו, וזה מעלה –".

מה ההבדל בינך לבין נתניהו? שניכם לא ראיתם את ההסכם.
"נתניהו, לעומת כל אחד אחר, היה פה בעשור האחרון שבו חיזבאללה התחמש בטירוף".

הוא היה צריך ליזום מהלך צבאי מול חיזבאללה?
"אני לא יודעת, יש דרכים למנוע התחמשות".

ואם מערכת הביטחון המליצה לנתניהו לפעול כפי שפעל במהלך השנים?
"אין לי מושג מה קרה שם. אני רק אומרת שהם התחמשו בתקופתו".

הנושא הלבנוני משמש – כצפוי, יש לומר – לניגוח השמאל על מה שבימין מגדירים כרפיסות. על הרקע הזה בולט ניסיונו של שר הביטחון בני גנץ למצב את עצמו הן כמועמד לראשות הממשלה והן כממשיך דרכו של יצחק רבין, אבל לזימי קובעת: "גנץ הוא לא ממשיך דרכו של רבין. הוא הפך מזמן לימין כשלקח את גדעון סער וזאב אלקין".

גנץ, שרוצה מדינה פלסטינית, הוא ימין, ואתם שמאל-מרכז? זה משהו שלא חשבתי שאשמע.
"אני חושבת שגנץ ימין-מרכז. תסכימי איתי ששרן השכל, אלקין וסער לא היו רצים היום בפריימריז של העבודה".

היום אני לא בטוחה, אבל כך או כך הוא עובר אתכם במנדטים.
"נכון, ובכל זאת אני חושבת שמפלגת העבודה פה בשביל להישאר ולצמוח. זה תהליך לא פשוט כשאין יציבות פוליטית, אבל בסופו של דבר מפלגות האווירה שאיש אחד מסדר אותן הן לא דבר עם תוחלת".

תהיי בעד כניסה לממשלה בראשות נתניהו?
"מה פתאום. אני רוצה להחליף את המדיניות של ביבי".

אפשר גם לעבוד נגד ביבי מבפנים, כמו שגנץ עשה.
"הוא כמעט איבד את כל הונו בדבר הזה, הציבור רוצה אמינות. אם את אומרת 'אין לי בעיה להיכנס איתו', תגידי את זה לפני. אל תשקרי לציבור. יותר מזה, אני מסתכלת על הדיבור הציבורי כלפינו אנשי השמאל, ויש מי שבמשך שני עשורים דאג שנהיה דמון".

את באמת חושבת שהמאבק היום בין ימין לשמאל זו עבודה של נתניהו?
"יש שתי תפיסות, ברור שיש בינינו מאבק. כמו שאמרתי לך, במגדל העמק היה לגיטימי להצביע למפלגת שמאל וזה כבר לא ככה".

אנשי מגדל העמק נהיו ימנים בגלל שביבי עשה לשמאל דה-לגיטימציה? לא יכול להיות שהשמאל אחראי לזה שהציבור לא מתחבר לעמדותיו?
"אמרתי, יש בי מקום שיודע גם איפה טעינו".

כשראיינתי למגזין הזה את בצלאל סמוטריץ' הוא אמר שהוא היום בן-גוריון של פעם, ואתם כבר לא.
"מפלגת העבודה מתחדשת. אני תנועת העבודה המתחדשת, כי המפלגה היום מותאמת למשבר האקלים, לפמיניזם, לסוגיות שגם הן חלק ממכלול העמדות שלנו. זה לא אמור להיות העתק של מה שהיה לפני 30 שנה, אלא משהו שהתקדם והתפתח. לכן כעסתי כשנחמיה שטרלסר אמר 'השתלטות עוינת על מפלגת העבודה'".

את לא?
"אני השתלטות עוינת? אני מבית, בחרו בי 60% מהמצביעים, אני ממש צמיחה טבעית של פוליטיקאי בתוך הזירה המפלגתית שלו. ואגב, איך שטרסלר הוא שמאל? הוא תומך במדיניות הכלכלית של ביבי".

בעמדות המדיניות שלו הוא שמאל.
"מבחינתי זה עקום שהוא נתפס שמאל".

והעיתונאי אורי משגב, שביקר אותך ב"הארץ" וטען שחטיפת ילדי תימן היא "עלילה" ו"טרלול"?
"בוודאי עקום".

למה?
"אני חושבת שמי מסתכל על העולם באופן כל כך דיכוטומי הוא לא חלק מהמחנה שלי".

מי שמשתמש בילדי תימן כדי לנגח אשכנזים עושה עוול

בתחילת הקיץ נערך בבית הנשיא אירוע לציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן. לזימי יזמה את האירוע, שבו דיבר הנשיא יצחק הרצוג על הפרשה במונחים נחרצים ("היו מערכות שהכשל בהן היה גדול, ושהיו בתוכן אנשים שכשלו ופעלו בין במזיד ובין ברשלנות ובאטימות"), מה שגרר ביקורת על החותמת הנשיאותית לנושא הנתון בוויכוח ציבורי נוקב. "הנשיא הגיש הצעת חוק להכרה בפרשה כשהיה ראש האופוזיציה. היא נפלה, אבל הנושא קרוב ללבו", אומרת לזימי. "אני עוסקת בזה ממקום שבא לרפא, בעיניי דווקא מי שמשתמשים בסיפור הזה כדי לנגח אשכנזים עושה פה עוול. אבל זה נכון גם לגבי מי שקורא לזה עלילת דם. כאב של אמא שכרעה ללדת ולא קיבלה את הילד שלה – לא גופה, לא תעודת פטירה, לא שום דבר – אני לא יכולה לקרוא לו עלילת דם. ואני אגיד לך יותר מזה, אין בזה רווח פוליטי. הופתעתי מהביקורת שקיבלתי".

אני מניחה שהמבקרים מרגישים שמשחירים אותם.
"לא סתם היו שתי ועדות חקירה. יש פה מקום שצריך לתת לו מזור".

אגב הרצוג, קראתי שהוא שוקל לחזור לעשייה פוליטית כשיסיים את הנשיאות. אני מניחה שהוא ירצה לחזור למפלגת העבודה.
"מעניין. אני חושבת שבמבט לאחור רואים אצל בוז'י את המנהיגות שלא בהכרח ראינו בזמן אמת".

מתבקש לשאול, את רואה את עצמך מתמודדת על ראשות העבודה?
"אני עדיין לא מעזה לחשוב על זה, יש לי עוד הרבה דברים לעבור. אני צריכה לעשות מספיק דברים למען הציבור לפני שאשקול את זה".

ובטווח הקצר, את רוצה תפקיד של שרה אם תיכנסו לקואליציה?
"אני מאמינה שיהיה משקל למקום שבו נבחרתי וליכולות המקצועיות שלי. אני לגמרי סומכת פה על מרב".

תרצי תפקיד מסוים?
"הייתי רוצה להיות שרת העבודה והרווחה או שרת הבינוי והשיכון. אני חושבת שהמשבר הגדול של הדור שלי הוא משבר הדיור, וצמצום הפערים החברתיים נופל בתוך הדיור".

את צופה לעצמך קריירה פוליטית ממושכת?
"אני מאמינה שצריך לדעת גם לקום וללכת. אני אהיה שם עד שארגיש שיש מיצוי וצריך לקום ולפנות מקום לאנשים אחרים, כמו שאני רוצה שיפנו לי".