גלית גוטמן מעשנת בשרשרת. סיגריה רודפת סיגריה רודפת סיגריה. היא ניסתה להיגמל כמה פעמים בטכניקות שונות, אבל לא הצליחה להפסיק ליותר מחמישה ימים. היא הפכה עד כדי כך בלתי נסבלת לסביבתה הקרובה, לדבריה, עד שבן זוגה והילדות נאלצו להתחנן שהיא תיקח איזו סיגריה להירגע.
הפרטנר החדש שלה לעבודה, יואב לימור, נגמל מעישון לפני ארבע שנים. כשהם יושבים זה לצד זה במהלך הראיון הזוגי, הוא משתדל לשמור על רכינה קלה הצידה ולאחור כדי להימנע מהעשן. "אתה מבין?", אומרת גוטמן, "זה הפרטנר החדש שלי, אחד שכל הזמן יעשה לי פרצופים כשאני אעשן סיגריה".
לימור דווקא לא מעיר לגוטמן, בכל זאת, הוא עומד לראות אותה שלוש פעמים בשבוע וצריך לשמור על כבוד הדדי, בוודאי כשהזוגיות עדיין טרייה. אבל כשמישהי בשולחן הסמוך מדליקה סיגריה והוא מוקף, לימור פונה אליה (לאישה) ומבקש אם היא יכולה להפנות את הנשיפות שלה לכיוון אחר. כי הרי יש גבול.
אנחנו נפגשים בקפה הבית של יואב לימור ברמת השרון. כשהבעלים שולח קינוח מפנק לשולחן, גוטמן לא חושבת פעמיים לפני שהיא מהנדסת לפה את המאפה עם הקצפת והתותים. זו לא הסטיגמה הראשונה וגם לא האחרונה שהיא שוברת בקריירה שלה. היא גם יכולה להרשות לעצמה אחרי שבשבועות האחרונים, לראשונה בחייה, היא פצחה באימוני כושר עם מאמנת פרטית. "התחלתי עם הספורט בגלל התוכנית", היא מודה, "כי זו פעם ראשונה שאני הולכת למשהו קבוע מסודר ומאורגן בחיים שלי. בינתיים זה עובד לא רע".
התוכנית היא תוכנית הבוקר של "קשת", אותה יגישו השניים במשותף החל מיום ראשון הקרוב. ללימור זה לא חדש, הוא נמצא במשבצת הזו קצת יותר משנה ומכיר היטב את ההתעוררות בחמש בבוקר, "שעה שהיא נגד חוקי הטבע", לדבריו. לגוטמן צפויה השכמה מוקדמת אפילו יותר כדי שתוכל להספיק לעבור את ההליך המכונה "איפור/שיער". "בעוד 10 ימים אני אדע לענות לך עד כמה זה נורא", היא מתכוננת לנורא מכל, "למרות שכבר דיברתי עם אנשים שהגישו פעם בתוכנית בוקר, זה לא שמישהו בא ואמר לי 'וואו איזה כיף'".
מהביקורות היא דווקא פחות לחוצה. עד היום בסך הכל די פינקו אותה. וממילא, מה שחשוב לה יותר זה מה תגיד אמא שלה: "אמא שלי ישנה אצלי בשבת, והיא תהיה פה בזמן שידור התוכנית הראשונה. אם אני מתקשרת אליה בפרסומות והיא בוכה, אז אני יודעת שהכל בסדר. הטלפון הראשון הוא תמיד לאמא, בכל שידור שאני עושה".
האלמנט הכי חשוב: זוגיות
אחרי דליה מזור (חצי שנה), דרור גלוברמן (חצי שנה) ולוסי אהריש (ממלאת מקום מזה כחודש), גוטמן תהיה הפרטנרית הרביעית של לימור בשנה האחרונה, אבל הוא ממהר להכריז. "גלית היא מספר אחת".
גוטמן: "ראית איזו תשובה? היה פה רגע".
ריגשתם.
לימור: "שמע, זו תוכנית לא קלה, דברים לא הסתדרו כמו שתכננו, ועכשיו אנחנו בטוחים ומקווים שדברים יסתדרו ונרכב לנו אל השקיעה".
גוטמן ולימור נפגשו לראשונה רק באודישן שלה, בקיץ שעבר. "שנים הייתי רואה תוכניות בוקר ואומרת שזה משהו שיכול להביא אותי, את כולי כפי שאני", היא מספרת, "ואז כשזה הגיע סופסוף, אמרתי 'לא'. מהפחד. ארבעה חודשים לא הסכמתי לבוא לפגישה. הפחיד אותי להיכשל. לא הייתי באודישן לטלוויזיה מאז התוכנית הראשונה שלי, ואם לא הייתי מתקבלת זה גם היה אומר שמשהו שכן רציתי לא יקרה".
ממה כל כך פחדת?
"את כל התוכניות שעשיתי הנחיתי לבד. נלחצתי מעצם העבודה עם עוד פרטנר. באתי לפגישה כי זיו אמר לי שהוא גבר-גבר, ואמרתי לעצמי שאו שתהיה פה אהבה או שזה לא יקרה, כי אני לא יודעת לזייף שום דבר. צריך לשדר יחד שעתיים וחצי ביום, אי אפשר לזייף רגשות. שמעתי על אנשים שעשו תוכניות בוקר ולא דיברו שנים אחד עם השני. אני לא רוצה להגיע למקום כזה. אני עדיין לא מכירה אותו מספיק בשביל לדעת אבל אני צריכה את האהבה הזאת, כי כשיש אהבה אז יש הומור ואם יש הומור אז יש תוכנית טובה".
"נפגשנו והיה כיף", מסכם לימור, "הזוגיות והכימיה הם האלמנטים הכי חשובים בתוכנית כזו".
לכימיה ההתחלתית בוודאי לא הזיקה העובדה שלימור מאוד מזכיר לגוטמן את בן זוגה, הצלם זיו קורן. "הם נורא דומים, באמת. פגשתי את יואב ואמרתי לזיו 'זה כאילו אותו דבר, רק עם שיער'. חוץ מזה שיואב מספר שהוא עוזר בבית ואני לא מאמינה לו. וגם אין לי כל כך אגו, נכון יואב? מההיכרות שלנו".
לימור: "לא נורא".
גוטמן: "לא נורא הוא אומר! בעיניי מה שמבטל אגו זה הומור עצמי. אני חושבת שאגו יכול רק להפריע בעשייה טלוויזיונית, ולדעתי אני לא סובלת ממנו יותר מדי".
"אם אני אצטלם שוב בביקיני? לא יודעת"
האמת? אם יש מישהי שאף אחד לא היה מתפלא אם הייתה מצמחת אגו לתפארת, זו גלית גוטמן. מי שפרצה לתודעה ב-1989 כתגלית השנה של "לאישה" ומאז לא הסתכלה לאחור, ממשיכה להיחשב גם היום, בגיל 40, לאחת הדוגמניות המובילות בישראל. " דוגמנות זה חלק ממי שאני ואני לא מתכוונת להתנצל על זה לשנייה", היא אומרת. "אני מתה על העולם הזה. יואב חווה את זה איתי ביום של צילומי הפרומו, נכון שהיה כיף?".
לימור: "הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים".
גוטמן: "זה פורים, זה חתונה. מגיעים אנשים לסט ועושים אותי יפה. זה הפאן שלי. אם אני אצטלם שוב בביקיני? אני לא יודעת. עברתי לשלם כבר די מזמן".
מה דעתך על חוק הפוטושופ, או בשמו השני - חוק הדוגמניות?
"קודם כל אני לא זקוקה לחוק הזה כי לא מצרים לי היקפים בפרסומות. חוץ מזה, הלכתי לבדיקת רופא לפני הקמפיין האחרון כי לא הייתה ברירה ועברתי בהצלחה. ה-BMI שלי הוא בדיוק המינימום שהחוק דורש. אני חייבת להגיד שהחוק הזה הוא בדיחה חסרת טעם. הבעיה של אנורקסיה היא קשה ואיומה, אבל זו לא הדרך לטפל בה, זה לא קורה בגלל שבנות מדפדפות בעיתון".
את מדברת על הבנות שלך על שמירת משקל? דיאטות?
"אני לא צריכה לדבר איתן, כי אנחנו משפחה של רזים, זה גנטי אצלנו. אף אחד לא בדיאטה והאוכל הוא לא אישו בבית".
בסוף שנות התשעים היא עשתה את המעבר המוכר מדוגמנות למשחק והשתתפה בין היתר ב"רמת אביב גימל", "השיר שלנו", "צימרים" ו"נשות הטייסים". בשנים האחרונות היא הנחתה את הסדרות הדוקומנטריות "בטבעת זו" ו"אחים לכל החיים", ועוד לפני כן את שעשועוני ההיכרויות "משחק מקדים" ו"מחפשים אהבה". אבל הג'וב הראשון שלה בהנחיה היה בתוכנית הריאליטי "הדוגמניות". וגם בזה היא ממש לא מתביישת: "אני מאוד אוהבת תוכניות ריאליטי, כצופה. כבנאדם חשוף אני מסתכלת על זה מזווית קצת אחרת. גם אני לא סתם פה, כולנו אנשים שצריכים קצת יותר מאהבה משל אמא ואבא או הבעל והילדים, אחרת היינו מוצאים עבודה שבה אף אחד לא היה יודע מי אנחנו. אז אני יודעת מה המחיר, ואני יודעת שהמשתתפים בריאליטי עוד לא יודעים את המחיר שהם הולכים לשלם. יש משהו מאוד מלטף בלהיות מפורסם. כמויות של תשומת לב, אהבה, כבוד. יש הרבה דברים מאוד כיפיים ויש דברים שלא. זה מחזיק מעמד עד העונה הבאה, ונראה לי שהעלייה הזו והירידה הזו מצריכות תעצומות נפש מאוד גדולות כדי לצאת מזה כמו שצריך וללכת להגשים את עצמך אחר כך. אני יכולה להבין בחורה כמו יאנה יוסף שהלכה לריאליטי כי היא רצתה להיות שחקנית. סתם להגיע לריאליטי כדי להתפרסם – כואב לי הלב על אנשים כאלה. אני מאמינה שאין קיצורי דרך בחיים. אין להם את הכלים לדעת מה לעשות עם הפרסום והאהבה ברחוב והם חושבים בטעות שזה יישאר".
לימור: "אצלי זה בדיוק הפוך מגלית. אני לא רואה ריאליטי, לא אוהב ריאליטי. אני נורא מרחם על מי שיוצא מריאליטי וחושב שאלה החיים האמיתיים ולא מבין שהנפילה הרבה יותר כואבת מהעלייה".
"אני אמות אם מישהי מהבנות שלי לא תתגייס"
אחת הסיבות שלימור לא מתחבר לעולם הזה היא העובדה שמדובר בעיתונאי ותיק שנמצא במקצוע כבר 26 שנה, מאז שהיה כתב ב"במחנה". איש רציני שפחות מתעסק בהבלי החיים. את רוב הקריירה שלו עשה ככתב ופרשן צבאי. האדרנלין, הוא מסביר, עושה לו את זה. "אני לא יכול לחיות אם לא מעניין אותי. אני צריך גירויים. עוד לא מצאתי מקצוע שנותן לי כל כך הרבה עניין כמו העיתונות. היו לי הצעות אחרות לאורך השנים, למשל במגזר הציבורי, חלקן גם מפתות כלכלית, אבל באף אחת לא הייתה אותה רמת עניין כמו בעיתונות. רק כדי שתבין כמה הרבה שנים אני מעורב בצבא: כשאני הייתי כתב ב'במחנה' הכרתי סמג"ד בגדוד 890 שקראו לו בני גנץ, זה היה ב-1986. היום הוא רמטכ"ל ואני עדיין כתב. מעבר לפרנסה הצבא נתן לי גם הרבה פאן, הרבה אקשן, אני איש שאוהב לחיות על הקצה".
גוטמן: "אתה מבין? כאילו לא הספיק לי זיו, קיבלתי את זה גם בתוכנית בוקר".
לימור: "כנראה שאת אוהבת את זה ".
למרות ההבדלים המובהקים בקריירות שלהם, זה לא שחלוקת התפקידים בתוכנית הבוקר תהיה מובנית ומאופיינת כל כך. גוטמן מתעניינת באקטואליה ויש לה מה להגיד, למשל בנושא השוויון בנטל. להבדיל מדוגמניות מסוימות היא עשתה צבא, ומטריף אותה לחשוב שבנותיה יעשו אחרת. "אני אמות אם מישהי מהבנות שלי לא תתגייס", היא אומרת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "אין מצב כזה. ואני עשיתי שירות מלא כפקידה בשלישות למרות שכשהתגייסתי כבר הייתי דוגמנית מצליחה. זה חלק מלהיות ישראלי".
וכשאת רואה היום דוגמניות ואמנים אחרים שנמנעים מלהתגייס?
"אני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה ואני לא מצטערת, למרות שעברתי חוויות לא פשוטות בצבא, דווקא בגלל שהייתי מפורסמת. מהטירונות, דרך הבסיס ועד רס"ר משמעת שקיבל הרחקה ממני. אבל לא נשברתי. אני חושבת שכולם צריכים לשרת בצה"ל ומי שלא יכול צריך ללכת לא לשנה של שירות לאומי אלא לשנתיים. יש מספיק מקומות – בתי חולים, איל"ן, בתי אבות – יש כל כך הרבה מקומות שצריכים בני 18 כדי שיעזרו".
לימור: "זה נראה לי בלתי סביר שמשפחת גוטמן או משפחת לימור משרתות בשביל שניים, עובדות בשביל שניים, משלמות מיסים בשביל שניים. אין לי בעיה לעשות את חלקי, אבל לא נראה לי סביר שמישהו נהנה מזה לכל אורך הדרך. שיתרום גם הוא את חלקו, ומי שלא יכול להיות בצבא – שיעביר זקנים את הכביש מצדי. אגב, ערבים ישמחו להיות חלק מזה, זה יהיה כרטיס כניסה עבורם לחברה הישראלית, יותר אי אפשר יהיה להגיד להם שהם לא שירתו".
גם פוליטיקה על הפרק, שניהם כבר בגיל שבו בני המחזור שלהם פותחים בקריירות חדשות, חלקן פרלמנטריות, כמו למשל במקרה של חבר הכנסת הטרי עפר שלח, חברו הקרוב של לימור ומי שכתב איתו את הספר "שבויים בלבנון" על מלחמת לבנון השנייה. ועדיין, אומר לימור, "כל העניין הזה של עיתונאים שהופכים לפוליטיקאים הוא די ביזארי. אבל הלוואי שהיו 120 חברי כנסת שיש להם מה להפסיד כמו לפיד שעזב תוכנית מצליחה בערוץ 2 וטור מצליח ב'ידיעות אחרונות'".
אתה יודע, הוא לא הולך להיות חבר כנסת בהתנדבות. יש תנאים מאוד נוחים.
"לעומת מה שהוא הרוויח זה מעט מאוד, שלא לדבר על זה שעכשיו הוא יגור בבית זכוכית. אגב כנ"ל נפתלי בנט. בעיניי זה ראוי להערכה".
"אני בטוחה שהילדות שלי ילכו בעקבותיי"
יואב לימור בן 44, נשוי לאסנת ואב לשלושה בנים: עמרי, 14.5, איתי 11.5, ויהלי 7. גוטמן בת 40, לא נשואה לצלם זיו קורן ולשניים שתי בנות, שירה בת 13 ואמה בת 8. הילדים של שניהם כבר בגילאים כאלה שהם יודעים שהוריהם מפורסמים ומה המשמעות של זה. "אני מניח שזה קוסם להם שאבא שלהם מפורסם ומוזמן למקומות, ושילדים באים אליהם בבית הספר ואומרים להם שהם ראו את אבא שלהם בטלוויזיה", אומר לימור, "אתה חייב לשמור עליהם ולתת להם את הכלים להתמודד".
גוטמן: "אני חושבת שלהיות 'הבנות של' זה מאוד מורכב ואני עם היד על הדופק כל הזמן. ברגע שאתה מפורסם יש תחושה שאפשר להגיד עליך הכל, שאתה שייך לכלל הציבור, ויש כל מיני דברים שיכולים לקרות וכבר קרו. למשל כשהן התחילו ללמוד מחשבים בכיתה א' אז הילדים כתבו 'גלית גוטמן בבגד ים' והוציאו תמונות והראו להן".
מה שכן, זה לא מפריע לגוטמן שהילדות שלה ישתלבו גם הן בתעשיית הבידור, להפך. "אני בטוחה שהילדות שלי ילכו בעקבותיי. שירה לומדת דרמה והיא מעולה", היא מתגאה," ואמה רוקדת. הן גם לא מכירות שום דבר אחר. יש להן אמא מול המצלמה ואבא מאחורי המצלמה ואני חושבת שזה מאוד טבעי".
היה לך משבר גיל ה-40?
"חיכיתי למשבר, הוא לא הגיע. בגלל שאני בנאדם נורא סקפטי, שום דבר לא האמנתי שיקרה לי. אני לא בנאדם שחולם ומאמין בעצמו אז הכל נורא הפתיע אותי לטובה. יש שם איזה גן פולני שלא עוזב. יש צ'ק ליסט שאתה עושה בגיל 40, שגם אני עשיתי אותו: זוגיות, הורות, פרנסה, קריירה, חברים. אבל זה מתמיד, לא קשור לגיל 40. אני נורא שמחה עם מה שיש לי, תמיד, אז לא יכול להיות לי משבר גיל".
יש לכם שתי בנות, חשבתם על ילד שלישי?
"לא, תודה. יש לי שתי בנות ובעל שלא נמצא תמיד בארץ וגם אז הוא עובד המון. אני חושבת שהקושי הכי גדול בלגדל את הילדות זה ההכלה. אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד, בקטע נפשי".
מי הולך להביא עכשיו את הבנות לבית הספר? זיו יודע שעכשיו הוא הולך לעשות יותר דברים במסגרת השוויון בנטל?
"זה גם ככה התפקיד היחיד שלו בבית, לקום בבוקר ולקחת את הילדות, אז הוא לא הולך לקבל עוד מטלות".
>>> לכל כתבות המגזין