בסיס ההערצה בעולם הדתי והחילוני דומה למדי. אמנם באף בית דתי לא תראו פוסטרים של אסי וטוביה, והם גם לא מככבים ביומנים לבית הספר (עדיין), אבל ברחוב ההיסטריה - אותה היסטריה. "אנשים מבקשים להצטלם ומבקשים חתימות, לא משנה אם זה בכותל, בבית חולים הדסה או ליד נייר הטואלט אצל רמי לוי", אומר אסי צובל מהצמד "אסי וטוביה". "אני נותן לילדים הקדשה ואיזו אמירה אישית, כדי להפוך את זה מעוד סתם חתימה למשהו יותר אמיתי".
"פעם בא לביקור בשבת קרוב של אחד המתפללים בבית הכנסת שלי", נזכר גם טוביה רוזנפלד. "הוא ראה אותי ואמר 'אני יכול לחבק אותך?'. השבתי בחיוב, והוא אמר 'תשמע, אתה המחנך של הילדים שלי'. זה הפידבק שאנחנו מקבלים מהשטח".
אתם מרגישים כוכבים?
"זאת שאלה מורכבת", מודה אסי, "אני לא חי או יוצר בשביל כוכבות ופרסום. לא מזמן הייתי בחופשה באילת עם הילדים. היה שם ליאור כלפון, והילדים במקום ניגשו אלינו והצטלמו עם שנינו. אמנם ליאור הוא סלב ואני לא, אבל אני מרגיש דברים בשטח. אני משתדל לא להיסחף עם הדבר הזה".
"אני לא רואה את עצמי ככוכב ילדים", מבהיר טוביה, "אני רואה את עצמי כמחנך".
"אנחנו נראים שונה מכוכבי ערוץ הילדים"
הרחק מהעולם הרועש של ערוץ הילדים, הופ קטנטנים וערוץ בייבי, מתפתחת עשייה טלוויזיונית לילדים דתיים, מעין יקום מקביל לטלוויזיה החילונית לילדים רק עם ארומה יהודית. מדובר בתוכן מושקע, מתוקתק, מופק היטב, שלא תמצאו בו אלימות מוסווית, פרסומות סמויות או שאר מרעין בישין. לכל התוכניות האלה יש גם מטרה משותפת מוצהרת – לחנך ולהחדיר ערכים.
זה התחיל לפני 5 שנים. בערוץ מאיר, אתר אינטרנט המשדר שיעורי תורה ממכון מאיר הירושלמי, נוסדה פינת ילדים צנועה ולואוטקית בשם "תנ"ך חי", הממחיזה סיפורי תנ"ך שונים. בערוץ חיפשו מנחה צעיר שיעניק מסגרת לפינה, ומצאו את טוביה רוזנפלד, שעד אז בעיקר ניגן ושר באירועים. אחרי מספר חודשים הצטרף אסי טובל, והשניים הפכו להיות "אסי וטוביה". בהמשך הצטרף פולקע התרנגול, התסריטים שופרו והאולפן זכה לשדרוג. "אסי וטוביה" הפכה מתוכנית אולפן בסיסית לסדרת ילדים עלילתית ודינמית לגילאי 5 ומעלה.
בפרק "טוביה הכפר", למשל, מתחלפים טוביה וחברו הכפרי בבתים כמו ב"עכבר העיר - עכבר הכפר"; בפרק "העוגיות של פולקע" מכין התרנגול-המדען עוגיות איומות לתחרות. אסי וטוביה מחליפים אותן בעוגיות טעימות כדי למנוע מפולקע את הבושה; בפרק "החכם והתם" אחד החברים עוזר לאסי בלימודים, אבל עושה זאת מתוך שחצנות לא נעימה.
"אמנם התוכניות מיועדות לקהל הדתי, אבל מתאימות גם לקהל שבכלל לא מגדיר את עצמו כדתי. בפנים הרי כולנו אותו דבר", אומר רוזנפלד בן ה-40, נשוי פלוס 6 וחי בבית שמש.
יש דמיון ביניכם לבין ערוצי הילדים החילונים?
"אנחנו נראים שונה מכוכבי ערוץ הילדים ומדברים אחרת. מה שמייחד אותנו זה שהמטרה של הערוץ היא לא מסחרית. אף אחד לא עשה את זה כדי להרוויח כסף".
יהיו שיגידו שזו לא טלוויזיה, אלא תעמולה
"כל אדם, בכל מה שהוא עושה בחיים, מחנך ומשפיע על אחרים. מה שאתה כותב, אומר, מצלם ומשמיע מעביר מסר. גם אדם שסתם עושה פאן משדר איזשהו מסר. אז אני אומר את זה בגלוי: ודאי שאנחנו מחנכים, ועם המון אהבה. ילדים נשפכים מצחוק מול התוכניות שלנו וגם לומדים אהבת אדם ומידות טובות".
שותפו של טוביה, אסי צובל (בן 32, נשוי פלוס 4 ומתגורר באפרת), מגלם בסדרה את הדמות היותר מבולבלת ומאותגרת מבין השניים. הוא הגיע לערוץ מאיר כעורך וידיאו, ערך שיעורים תורניים של רבני המכון, ובהמשך החל לערוך גם את התוכנית של טוביה. כמו כל דבר טוב, גם כאן החיבור היה מקרי. "התעסקתי עם החומרים והתחלתי לשפר אותם. ציינתי שצריך עוד דמות, ייעצתי בענייני התוכן", אומר טובל. "לאט לאט התחלתי לכתוב את התוכנית. למעשה, הפכתי להיות תסריטאי ושחקן".
בימים אלה מסיים צובל לכתוב סדרת טלוויזיה, מופיע בהצגות "אסי, פולקע ומטה הקסמים" ו"מחר מחר" עם טוביה רוזנפלד, ומפנטז על הצגת יחיד למבוגרים. הצלחת התוכנית הפכה את אסי וטוביה לשלאגר הכי גדול לילדים דתיים, סטטוס שכל מנחה בערוץ הילדים חולם עליו.
בחנוכה האחרון הוכיח ערוץ מאיר לילדים את כוחו במגזר הסרוג. "פסטיבל ערוץ מאיר", המקבילה הדתית לפסטיגל, הראה שהמותג עושה את שלו. כל הכרטיסים להופעות השונות שנערכו ברחבי הארץ נחטפו, והתחושה בערוץ הייתה שקורה דבר גדול.
הקלמר של אסי וטוביה
אז "אסי וטוביה" שולטים, אבל הם לא לבד. תוכן צעיר יותר אך מושקע לא פחות, תוכלו למצוא בערוץ הידברות המשודר באפיק 97 ב-HOT ו-Yes. השבוע החלו לשדר בערוץ את העונה הראשונה של "צור משלנו" – תוכנית בכיכובה של בובה בשם צור. התוכנית פונה לגילאי 3 עד 8, הקונספט נע סביב אמרות מוסר מפרקי אבות, והמנחים הם גיל קפטן, חנן לדרמן, יניב אליהו, אבישי שטרית בתפקיד צור ואפילו ציפי מור, "רגע" מ"רגע עם דודלי" בשבילכם.
התוכניות משולבות בשירים, ומופנות לקהל יותר חילוני-מסורתי. בתוכנית "לא המדרש העיקר", למשל, לומד צור שהמעשים הרבה יותר חשובים מהדיבורים; בפרק "פיו ולבו שווים" הוא מבין שצריכים לבטא בפה את מה שמרגישים בלב.
בערוץ הידברות רואים ערך עליון בפיתוח תוכן לילדים. "אמנם התחלנו עם תוכן תורני לציבור בוגר, אבל תמיד היתה כוונה לשדר גם לילדים", אומר מנהל הערוץ אריאל כורש. "הטלוויזיה היא כלי נפלא, הבעיה היא שבחלק מהמקרים הוא בידיים של אנשים שלא ממש נזהרים במסרים שהם מפיצים".
מה המסרים שאתם מנסים להעביר?
"מסרים חיוביים, שמתעסקים ביחס שבין אדם לחברו, בהתנהגות עם הזולת וכן הלאה".
בערוץ הפיקו מארזי די.וי.די של התוכנית, שנמכרים כמו לחמניות חמות, וכבר עובדים שם על העונה השנייה. הערוץ גם מתכוון להרחיב את תחום הפקת התוכן לילדים ולייצר רצועת שידור. " יש עוד שתי תוכניות בהפקה. האחת מבוססת על סדרת הספרים 'ילדים מספרים על עצמם' של הסופר חיים ולדר, והשנייה היא תוכנית לנוער, שתהיה קצת יותר משעשעת ותעסוק בתיקון המידות", אומר כורש. "יש גם תכנון להתרחב להצגות ילדים שירוצו בארץ".
מקבילו של כורש בערוץ מאיר הוא יורם בירס, מנהל הערוץ, והגישות של שניהם לתוכן דומות. "אנחנו לא מתעסקים בריקניות, עצבות או דברים שליליים, אלא מבליטים את החיובי", מסביר בירס. "אנחנו לא מטיפים ולא מתנשאים על הילדים. אנשים אומרים שזה מזכיר להם את התוכניות של פעם, 'הצריף של תמרי' למשל".
לפני כשנתיים עבר ערוץ מאיר לילדים למודל של מנויים בתשלום, כשרק חלק קטן מהתכנים פתוחים לצפייה חופשית. בערוץ מועסקים כ-20 עובדים, והוא סופר בחודש 2.5 עד 3 מיליון דפים נצפים בחודש, 60 אלף גולשים ייחודים ואלפי מנויים בתשלום. מלבד אסי וטוביה מגישים שם את "סיפורי לילה טוב", שבה מנחה מתחלף מספר סיפור לפני השינה לבובה שאלתיאל, פינת מדע עם התרנגול פולקע, פינת "שאלת רב" עם הכוכב העולה הרב אייל ורד, ועוד.
ויש אפילו מרצ'נדייז. בכל זאת, צריך גם להתפרנס. "לא בנינו תעשייה של פוסטרים ומוצרי צריכה, רק קלמרים עם לוגו ערוץ מאיר", מספר בירס, "אנחנו גם מאוד רוצים לייצר חולצות, כובעים, יומנים ועוד. אבל קשה להגיד שזו מערכת מסחרית מהסוג שרואים בטלוויזיה. אנחנו יונקים מהרוח של מכון מאיר ואפילו האולפן ממוקם מעל הישיבה. המסר הוא העיקר, כל הצד החיצוני-טכני-הפקתי רק משרת אותו". המסר, אגב, לא מגיע בצורה של כפייה, ולא תמצאו שם, לדוגמה, תכניות הממחישות את חשיבות לבישת הציצית או שמירת השבת.
המימון של ערוץ מאיר, בדיוק כמו ערוץ הידברות, מגיע מתורמים קטנים שמביעים את אהדתם לתכנים. גם בערוץ מאיר שואפים להגיע לטלוויזיה, ומעוניינים להקים ערוץ שישלב בין שיעורי תורה למבוגרים לבין ערוץ ילדים. בירס מעריך שהמהלך הזה יקרה בשנה הקרובה. לטענתו הסערות התקשורתיות סביב העולם הדתי בחודשים האחרונות עוברות מתחת לרדאר של ערוצי היהדות. "לתכנים האלה יש ביקוש אדיר בלי קשר להסתה התקשורתית", הוא אומר. רוב העוסקים במלאכה לא שוללים שיתופי פעולה עם ערוצים כמו "הופ" וערוץ הילדים, אבל מבינים שבאקלים הנוכחי זה פחות יתאים.
יש כל כך הרבה מה לתקן
לא רק שוק הטלוויזיה היהודית לילדים שוקק, גם עולם הפקות הדי.וי.די במגזר נמצא בפריחה. אחת הכוכבות החמות בתחום היא מלכהלי בלוי-חנוכה, נשואה פלוס 7, המתגוררת עם משפחתה בכפר חב"ד. אגב, לא תתפסו אותה בסופי שבוע בבתי מלון. "הילדים יגיעו אליי כל הזמן, ולא אוכל להיות רגע עם משפחתי", היא אומרת.
בלוי-חנוכה, מורה לריתמיקה במקצועה, מספרת שהיא שמה לב למחסור בתכנים יהודיים, עם דגש על תנועה ומוטוריקה. היא החלה לכתוב שירים שמתאימים לאירועים דתיים שונים – מסיבת סידור, מסיבת חומש וכו', והוציאה קלטות שמע. בהמשך החלו מלכהלי ואבי בעלה, המשמש גם כמשווק ומפיץ, לצלם קלטות סביב סיפורי התנ"ך ובנושאים שונים – "בגן המוזיקלי של מלכהלי", "תפילת טף", "בוקר טוב עם מלכהלי", "מסיבת חנוכה", "הבעל שם טוב הקדוש" וכן הלאה.
המסרים של מלכהלי מתבטאים בהתנהלות ובמראה הכללי. "בצילומים הילדות לבושות בחצאיות צנועות וארוכות, ולבנים יש ציציות וכיפות", היא מדגימה. "ילדים עד גיל 3 מצטלמים ביחד, לגדולים יותר יש הפרדה בין בנים לבנות". בקלטות של מלכהלי השפה נקייה ואין כמובן פרובוקציות.
בסך הכל את די בודדה בפסגה
"לא כל אחד יכול לעשות את זה מבחינה כלכלית. אנחנו מממנים הכל מהכיס שלנו. הפקה של די.וי.די עולה מאות אלפי שקלים – צילום, עריכה, הסעות, עשרות ימי צילום. לוקח שנה להפיק די.וי.די. תוסיף את מכת הצריבות, וקיבלת משהו שלא מכסה את עצמו".
זה שווה את המאמץ?
"אני חסידת חב"ד ורואה את זה בתור שליחות – להפיץ את המעיינות בדרך שמגיעה לילדי ישראל ונחקקת בהם. הילדים רואים את הסרטים שוב ושוב, הם נקשרים וזה מלווה אותם לשנים, אפילו לדורות".
"תלוי עד כמה אתה משוגע לדבר. לרוב היוצרים אין יכולת כלכלית. אני מברכת על כל יוצר שקם ומנסה להעשיר את עולם הילדים שלנו. זה צו השעה. אבל גם הייתי מצפה שהקהל ייתן פידבק ולא יצרוב, למשל".
נפגע נוסף מתחום הצריבות הוא דודו פישר. לפני 17 שנים הוא נכנס לשוק קלטות הווידיאו לילדים במגזר עם "בגן של דודו", ומאז הפך למותג משמעותי. היום הוא מנפק די.וי.די בממוצע מדי שנה. הכל החל כשזוג הורים דתיים חיפשו חומרי יהדות לקהל הצעיר. הם פנו לפישר והציעו לו להרים הפקה משותפת. איש לא חשב שתצא מזה סדרת קלטות. אבל הצלחה רדפה הצלחה, והקלטות העוסקות בחגים, שבת, תפילות, חיות ועוד, נגעו בכולם – סרוגים, חרדים, מסורתיים ואפילו חילונים גמורים.
"לפעמים אני הולך לראות הצגות ילדים שההשקעה בהן כל כך מגוחכת. ממש זלזול באינטליגנציה של הילדים וההורים שלהם", יורה פישר. "אני חושב שהנושאים שאנחנו מעלים ומנסים לחנך על פיהם הם יותר מדי חשובים, כך שלא יאה להתייחס אליהם בצורה רשלנית".
איך אתם מתייחסים לתכנים?
"אנחנו מנסים להעביר לילדים בצורה חווייתית תכנים מעולמה העצום של היהדות. יש כל כך הרבה לתקן. מה מקבל ילד חילוני במערכת החינוך מבחינת המסורת היהודית? אפס, כלום. לפני שהתחלנו לצלם את הקלטות לחגים שאלנו ילדים בני 10-11 'מה זה סכך', 'מה זה ארבע כוסות', 'מהן הסליחות', 'מהם ארבעת המינים'. אני מתבייש להגיד לך מה הייתה אחת התשובות. אני רק יכול לקוות שהקלטות תורמות לכך שילדים יגדלו עם קצת יותר ידע ביהדות בבגרותם".
אתה פוגש את הילדים האלה גם ברחוב?
"לא מזמן בירושלים, בעיצומו של יום השבת, עצר לידי אוטובוס. האנשים שיצאו מהאוטובוס פרצו בקריאות נלהבות כשזיהו אותי. הם סיפרו לי עד כמה הילדים שלהם לומדים מהקלטות. הם ביקשו להצטלם איתי, אבל כשאמרתי שאסור לי להצטלם בשבת הם מאוד הצטערו. זה היה גילוי הערצה, איך לומר, קצת פחות נעים".