1. התאריך המדויק שבו חל יום הולדתו שנוי במחלוקת. בתעודת הלידה מצוין התאריך העברי בלבד, כ' באב תרפ"ג, ואילו התאריך הלועזי המתאים ליום זה הוא או ה-2 או ה-4 לאוגוסט. כדי לחסוך ויכוחים מיותרים, חוגג הנשיא את יום הולדתו דווקא ב-16 לאוגוסט, בשביל הגיוון.
2. בגיל ארבע זכה פרס בברכה לאריכות ימים מהרב הגדול ישראל מאיר הכהן, הנודע בשם "החפץ חיים". מי שגרם לזה לקרות היה סבו של פרס, אדם מאמין, שלקח את נכדו במיוחד אל העיר ראדין, בה שהה הרב. האמת? הצליח לו לא רע.
3. נשיא המדינה לא יודע לבשל כלל, וקרוביו מספרים שהוא גם בקושי יודע להכין חביתה. מצד שני, מדובר בשוטף כלים מוכשר במיוחד. אנשי בית הנשיא מספרים כי פעמים רבות פרס מתגנב למטבח, וכשהמנקה מגיעה היא לא מבינה מדוע הצלחות רחוצות.
4. פרס כנראה כל כך מאמין בשטיפת הכלים, עד שלעיתים הוא גם משתמש בה בעת תכנון אסטרטגיה פוליטית. בשיחות החשאיות על הסכמי לונדון עם המלך חוסיין, למשל, הציע פרס למלך בתום הארוחה ששניהם ייגשו יחד למטבח וישטפו כלים בצוותא כדי להפיג את המתיחות. הוא הסכים.
5. לנשיא אמנם אין תעודת בגרות, אבל זה לא אומר שהוא לא משכיל, כמובן. להפך: פרס ידוע כאוטודידקט רציני, ובניגוד אליכם – תחומי הלימוד שלו לא מסתכמים בפריטה על כמה אקורדים בגיטרה. בשנות ה-50 למד בעצמו פיזיקה גרעינית כדי להבין טוב יותר בענייני הכור הגרעיני, ובשנים האחרונות הוא מתעמק בלימודי ננו-טכנולוגיה וחקר המוח.
6. כראוי לדמות לחיקוי, התחביב העיקרי של הנשיא הוא קריאה. בימים אלה הוא קורא את "צילה" של יהודית קציר ובבית הנשיא מדווחים שהוא נהנה מאוד.
7. לפרס יש עמוד פייסבוק ועמוד יוטיוב, אבל אין לו טלפון נייד אישי משלו. הנשיא מוקף 24 שעות ביממה באנשי צוות, והם אלה שמעבירים לו את כל השיחות, כולל האישיות ביותר.
8. אגב, החבר הראשון שלו בפייסבוק הוא לא אחר מאשר מארק צוקרברג בעצמו.
9. נאמן למותג: את החליפות שלו קונה פרס כבר שנים מאותו חייט קבוע, בעל חנות צנועה מרחובות.
10. המעגל הקרוב ביותר לנשיא מורכב כבר יותר מעשור מנשים. החל מאפרת דובדבני, מנכ"ל בית הנשיא שילדה בן במוצאי שבת האחרונים וכבר שבה לעבודתה, דרך יונה ברטל הסמנכ"לית, איילת פריש הדוברת, אודית קורינלדי היועצת המשפטית, שירי קופרברג מנהלת הלשכה והרשימה עוד ארוכה. פרס אמנם נודע בעבר בחיבתו ליועצים גברים שנקראו "הבלייזרים", אך נראה שאת החליפות יכולות למלא בהצלחה רק נשים. בבית הנשיא אמנם העידו בעבר שהחל מהשעה ארבע אחר הצהריים ניתן למצוא במקום רק גברים – אבל תאמינו לנו, כל הבכירות שמקיפות אותו זמינות גם עד השעות המאוחרות של הערב.
11. כבר 70 שנה שפרס מבצע כל בוקר שמונה דקות של תרגילי התעמלות מיוחדים שהוא מקפיד לשמור עליהם בסוד כמוס. מה שכן ניתן לספר הוא שהתרגילים כוללים הרבה קפיצות ומתיחות בסדר קבוע – וככל הנראה יש בהם משהו שעובד, אחרת לכו תסבירו את המרץ שיש לאיש בגיל 90.
12. פרס נחשב על ידי מכריו לשחיין מעולה, ואחד התפקידים המסורתיים שלו במשפחה הוא ללמד את הנכדים שחייה. גם הרעיון להקמת "התעשייה האווירית בישראל" עלה אצלו במים, במהלך שחייה משותפת עם הטייס המהולל אל שווימר, שלימים הפך למייסד התעשייה האווירית.
13. נהוג לחשוב שסוניה פרס לא התערבה בחייו הפוליטיים של בעלה, אבל בתחילת דרכו היא דווקא אבל ד"ר אילן בן עמי, מחבר הספר "האישה שאיתו", העוסק בנשות ראשי הממשלה בישראל, מספר שבתחילת הדרך היא דווקא הפגינה מעורבות רבה, במיוחד כשפרס חבר לבן גוריון במפלגת רפ"י. סוניה הייתה אז מעודכנת ברזי העניינים, ואפילו תרמה את תרומתה הצנועה ןעזרה לתפור את הווילונות למטה המפלגה.
14. פרס ורעייתו סוניה היו פותחים כל שיחה באותו אופן: הוא היה שואל אותה בערבית "כיף יא אשתי?" (מה שלומך?), וכשהיא הייתה שואלת לשלומו היה עונה לה "לוקס דה לוקס".
15. הנשיא שונא לצאת לחופשות, וטוען שמדובר בבטלה ובבזבוז זמן. גם ירח הדבש שלו ושל סוניה, שנערך אי שם במאי 1945, כלל רחצה סמלית בחוף הכנרת – ויאללה הביתה.
16. כשהיה חבר בקיבוץ גבע, הפך פרס לחבר פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" והקים את סניפיה ברחבי עמק יזרעאל. כדי שיוכל לנוע מסניף לסניף, צ'יפרו אותו בתנועה בלא פחות מאופנוע, עליו התנייד הנשיא לעתיד בלי הפסקה. ולא רק זה, אלא שחברים נשבעים שסוניה גם הסכימה לנסוע איתו בלי שום בעיה.
17. למרות האופנוע, פרס מעולם לא הוציא רישיון נהיגה ברכב. עד שזכה לנהג פרטי, אשתו הייתה זו שהסיעה אותו ממקום למקום.
18. במהלך השנים קיבל פרס מגוון מתנות מושקעות משועי עולם, אך את המיוחדת שבהן ללא ספק העניק לו שר ההגנה הגרמני ג'וזף שטראוס בשנות ה-50: טיל גרמני משובח. כבוד השר שאל את פרס בזמנו מה יגרום לו אושר, וזה נקב בשם ל טיל מיוחד שישראל לא הצליחה לשים עליו את ידיה. כמה ימים אחר כך הגיע הטיל, ארוז בסרט מתנה, והועבר אחר כבוד לידי מהנדסי התעשייה הצבאית.
19. מסתבר שהנשיא די נבוך מכינויים רשמיים: במשך שנים קרא לו הצוות הקבוע שלו "שמעון" וכשהתחילו לקרוא לו "כבודו" עם המעבר לבית הנשיא התרעם. בסוף התרגל, אבל נשבע לקרוא להם בחזרה "כבודכם".
20. אגב, אחד המשפטים שאנשי הצוות שומעים הכי הרבה מהבוס שלהם הוא "עידן האבן לא נגמר בגלל שנגמרו האבנים", המשמש אותו בהזדמנויות שונות. בגיל 90, זכותו להישבע גם על דברים כאלה, לא?
21. נשיא המדינה הוא האיש שכיהן הכי הרבה זמן כחבר כנסת ישראל: 48 שנים, ליתר דיוק. את הקריירה הפוליטית ה"רשמית" שלו החל בנובמבר 1959, כשנבחר לכהן בכנסת הרביעית כח"כ מטעם מפא"י, והוא נשא בטייטל המחייב עד יולי 2007, אז מונה לנשיא. באמצע היו שלושה חודשים בשנת 2006 בהם התפטר ונטש את המשרה, אבל למה להיטפל לקטנות?
22. היום הוא זוכה לכבוד מקיר לקיר, אבל לא תמיד זה היה קל: במערכת הבחירות של 1981, למשל, זכה פרס למטר של עגבניות וגם לאצבע משולשת אחת מליכודניק בבית שמש. באותה מערכת בחירות גם הופצו אודותיו מספר שמועות: בין היתר נטען שאמו ערבייה ושהוא מחזיק מניות סודיות בחברת תדיראן. יצירתי משהו.
23. הוא היה ראש ממשלה ושר ביטחון, אבל מתברר שפרס מעולם לא התחייל ולא לבש מדים. הסיבה: כשהוקם צה"ל, האגף בו עבד במפקדת "ההגנה" שוייך בכלל למשרד הביטחון.
24. מולטי-טאלנט: מסתבר שהנשיא הגיש בעבר תכנית טלוויזיה. קראו לה "סיעור מוחות בבית הנשיא", היא צולמה באולפן מיוחד שהוקם, ובכן, בבית הנשיא, ובמסגרתה אירח פרס לשיחה מגוון אורחים בנושאים בוערים – החל מיחסי יהודים ערבים ועד עתיד המדע. חפשו את הפרקים המלאים בארכיון הערוץ הראשון, שנת 2008.
25. רוצים דיסק עם מיטב להיטיו של הנשיא? אין בעיה. פרס מספר כבר שנים שבעצם חלם להיות משורר, אבל רק ב-2008 הגיעה היוזמה שאפשרה גם לקהל הרחב ליהנות מיצירותיו בביצועים נפלאים. זה קרה כשקובי אושרת ערך דיסק משיריו, ובין המבצעים נמנים שלמה גרוניך, אריק סיני, יפה ירקוני ויזהר כהן.
26. השיר המצליח ביותר שלו, אגב, נכתב דווקא באנגלית. קוראים לו "Ray of Hope" ("קשת של תקווה"), והוא זכה לאורך השנים לביצועים רבים של מגוון אמנים, ביניהם כמה כמה אמנים איראנים. ביצוע אחד, זכור במיוחד, שייך לזמר האופרה האיטלקי אנדראה בוצ'לי והזמרת הישראלית ליאל קולט.
27. בין שלל כישוריו, הנשיא הוא גם רפתן מצוין. כחבר קיבוץ אלומות השתתף פרס בכל עבודות הקיבוץ, וכך הייתה לו ההזדמנות לשכלל את כישורי החליבה שלו – אשר כידוע, משרתים היטב כל פוליטיקאי. "שמעון החליף אותי ברפת בשנת 1944, כשהייתי בהריון עם בתי הבכורה", נזכרת חווה לייכטונג, חברת קיבוץ לשעבר, "אז עוד לא היו מכונות חליבה והוא ידע לחלוב פרות בידיים טוב מאוד".
28. חמש דקות בלבד, זה הזמן שלקח לנשיא לאשר את התכנון לבית פרס לשלום. המבנה הארכיטקטוני ביפו, שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי המוכר מסימליאנו פוקסק, נחשב ליצירה יוצאת דופן, אבל מסתבר שאת הסקיצה שלו צייר פוקסק לפרס על מפית של בית קפה. פרס הציץ בה, אישר אותה על המקום וציין בעליצות: "איי לייק איט".
29. בוישְׁנֶבָה, העיירה הפולנית שבה נולד פרס, לא חוסכים בכבוד – וכבר היום יש בה רחוב שנקרא על שמו. במסגרת תוכנית מיוחדת של "חיים שכאלה" שיזמה עליזה גורן ביחד עם "קשת", נסע הנשיא ב-1997 לבקר בעיירה ביחד עם הסופר דויד גרוסמן, בביקור אותו היא מתארת כמרגש במיוחד. אז אף אחד לא ממש זיהה אותו שם, אבל כשבתו צביה ולדן ביקרה במקום לאחרונה התברר לה הספיקה העיירה לשפץ את הבית בו גדל ואף קראה רחוב על שמו.
30. פרס עישן במשך שנים רבות, והסיגריה האהובה עליו הייתה זו החביבה גם על יצחק רבין המנוח – קנט ארוך. פרס נהג לטעון ש"כל סיגריה אחרת עושה לי כאב ראש", אך לבסוף השתכנע לנסות ולהפסיק ונגמל אצל הפרופסור קמפנלי באיטליה, שגמל מעישון הרבה מפורסמים אחרים.
31. רוצים לפנק את פרס בארוחת דליקטס? שגרו לכיוונו צנימים, קוטג' וסלט ערבי-ישראלי קצוץ דק, ותקבלו נשיא מבסוט.
32. אגב, את עסקאות הנשק גדולות בין ישראל לצרפת בשנות החמישים רקם פרס, אז מנכ"ל משרד הביטחון, מבלי לדעת מילה בצרפתית. לא נורא, קלצ'ניקוב זאת מילה אוניברסלית.
33. גם אנגלית הוא לא ידע אז ממש טוב. למעשה, הוא לא ידע מילה באנגלית עד גיל 26.
34. היום פוטין וליברמן לא יכולים לרכל עליו. פרס דובר ארבע שפות – עברית, אנגלית, צרפתית ויידיש, ומבין גם רוסית.
35. ונעבור לרומנטיקה נוסח ברית המועצות: כדי לכבוש את ליבה של סוניה גלמן, בתו של המורה לנגרות בפנימיית "בן שמן", עשה פרס את מה שכל בחור תל אביבי ממוצע היה עושה היום: הקריא לה פרקים מהמניפסט הקומוניסטי שחיברו קרל מרקס ופרידריך אנגלס. אין ספק, צ'ארמר.
36. כשנפגשו לראשונה, הנשיא האמריקאי ברק אובמה אמר לו: "אתה המנטור שלי". דה ווייס ישראל, העונה הנשיאותית.
37. את פרס הנובל שבו זכה יחד עם רבין וערפאת הוא מחזיק בלשכתו, ממש מאחורי גבו. כי חשוב שיהיה משהו קטן שיזכיר את המטרה הגדולה, לא ככה?
38. בנערותו, הנשיא שלנו בכלל חלם על שם משפחה אחר – והשאיפה הזאת גרמה לו לסכסוך עם אישיות מעניינת במיוחד. הכל התחיל בתקופתו בפנימיית "בן שמן", אז נהג פרס לכתוב מאמרים בשם בדוי לעיתון של הפנימייה. השם הנבחר היה "בן אמוץ", ופרס – אז עדיין פרסקי – כל כך התלהב מהכינוי עד שהחליט לאמץ אותו כשם משפחתו הרשמי. לרוע מזלו הוא גילה שתלמיד אחר בבית הספר, הקדים אותו. קראו לו מוּסיה (משה) תהילימזוגער, ואתם אולי מכירים אותו כסופר דן בן אמוץ.
39. אורח חייו הבריא של הנשיא פורסם כבר בכל מקום, אבל מסתבר שגם לו יש חטאים מתוקים: גלידה, והרבה ממנה. את האהבה הזאת, מספרים חבריו, טיפח כבר בגיל צעיר. "אחרי העבודה בתנועת הנוער היינו נוהגים לשבת בקפה עטרה ברחוב אלנבי", מספר חבר הכנסת לשעבר נחמן רז שהיה מקורב לנשיא באותה תקופה, "שמעון היה זולל גלידה בתאווה בלתי מוסתרת, והיינו מדברים על ספרות יפה ועל עניינים שבינו לבינה. הוא נהג לומר לי שהחיים הם לא רק עבודה, ואני זוכר גם מאמר שכתב, בנוגע להקמת בית קפה בקיבוץ. הוא כתב ששתיית קפה היא לאו דווקא סממן ל'בורגנות', שנחשבה אז לקללה נוראה".
40. הוא התחפש פעם לבדואי על גמל – ולא בפורים. זה קרה בימי קום המדינה, כשפרס נשלח לנגב על ידי בן גוריון בראשותה של משלחת מיוחדת שתפקידה היה לשרטט מפות מפורטות של האזור. כדי שלא להיחשד על ידי הבריטים, אנשי המשלחת ביצעו את המשימה כשהם מחופשים לבדואים ורוכבים על גמלים. לצערם, זה לא עבד: הם נתפסו והושלכו למעצר. בן גוריון שחרר את פרס בערבות.
41. מי שמספר אותו מזה מספר שנים הוא הספר התל אביבי המוכר איציק סבג. לקוחה קבועה נוספת של סבג היא אחת, בר רפאלי. מעניין על מה הם מרכלים.
ביום שלישי הקרוב החל מ-21:00 בשידורי קשת וב-mako: חוגגים 90 לשמעון פרס בשידור חי מהאירוע המרכזי עם הופעות מיוחדות של ברברה סטרייסנד, שלמה ארצי, אייל גולן, עדי אשכנזי ועוד.