מאחורי גבו, בכירים במשטרה מכנים את המפכ"ל יוחנן דנינו "הדוגמן". מישהו אחר אולי היה מקבל את זה כמחמאה; במקרה של דנינו, קודם כל הוא כבר רגיל – ודבר שני, זה לא מה שהוא היה רוצה שיזכרו מהקדנציה שלו. גם לא את זה שקוראים לו "הפוליטיקאי".
השנה האחרונה לכהונתו של דנינו הייתה מהקשות בחייו. כלי התקשורת תקפו אותו ללא רחם על כשליה של המשטרה. גם הציבור איבד את האמון בגוף שהוא עומד בראשו, ותדמיתו כמפכ"ל ספגה מכה אנושה. רשימת הכשלונות ארוכה. בראש ובראשונה, המחדל של מוקד 100, שלא הגיב לקריאות שיכלו, אולי, למנוע את רצח הנערים לפני חודש, וכן את חטיפת ורצח מוחמד אבו-חדיר. לכך מצטרפת גם ההחלטה של דנינו שלא לחזור מיד ארצה מניו-יורק כאשר נודע לו על חטיפת שלושת הנערים, ופגישותיו בבית מלון עם אבי בניהו, שנחקר כחשוד בפרשת המסמך המזויף של גלנט.
אלה רק השבועות האחרונים; תוסיפו לכך את החיפזון של משטרת מחוז תל-אביב לכנס מסיבת עיתונאים ולהודיע על פענוח הרצח בבר נוער, כשבסופו של דבר החקירה ירדה לטימיון, עד המדינה התברר כשקרן והנאשם שוחרר. זיג-זג דומה היה גם בחקירת רצח שלי דדון: פעמיים המשטרה הכריזה על "התפתחויות דרמטיות" בחקירה, וחזרה בה עם אור הבוקר. יחידת "להב 433", שאמורה הייתה להילחם בשחיתות ובפשע המאורגן בישראל נותרה חסרת אונים מול עשרות חיסולים של ארגוני פשע. והכשלון הגדול של דנינו, אולי הגדול ביותר, בתחום הדוברות – פעם אחר פעם משחרר מפכ"ל המשטרה באמצעות מקורביו התבטאויות תמוהות, סותר את עצמו ומאשים אחרים בכשלונות המשטרה.
המרואיינים לכתבה זו הם בכירים ביותר במשטרה, בהווה ובעבר, אנשים שמכירים את המערכת לעומק ויודעים איזה תכונות נחוצות למפכ"ל מוצלח. רבים מהם, כאלה שהכירו את פעילות המפכ"ל מקרוב, מגדירים את כהונתו כמפכ"ל כגרועה ביותר בתולדות המשטרה.
"יוחנן מנותק מהמציאות. הוא חי על פלנטה אחרת לגמרי", חותך בכיר במשטרה בשיחה עם מגזין M. "אפילו המקורבים לו יודעים שהמלך הוא עירום. המשטרה נמצאת בתקופת השפל הכי גדולה שהייתה לה אי-פעם, התדמית שלה בקרשים, והמפכ"ל מאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו. הוא לא מסוגל לקבל ביקורת, חושב שהוא יודע הכול ושכולם אשמים חוץ ממנו".
"הגוף שהוא עומד בראשו והוא בעצמו נכשלו כישלון חרוץ", טוען בכיר נוסף במשטרה. "אפילו האנשים הכי קרובים אליו התייאשו ממנו. הכוורת שלו התפוררה".
אין מענה: הכישלון של מוקד 100
דנינו, הבכור בין חמישה אחים, נולד בשכונת שמשון באשקלון, שכונת עולים שסבלה ממצוקה והזנחה. קילומטר אחד מפריד בין הבית של ראש ארגון הפשע המסוכן בישראל, שלום דומרני, לבית בו נולד וגדל השוטר מספר אחת. הוריו עסקו בחינוך, ובילדותו היה דנינו תלמיד מצטיין. הוא למד בישיבת 'אור עציון', שירת בצבא כקצין מבצעים בגדוד 890 של הצנחנים, וזמן קצר לאחר שירותו הצבאי עזב את אשקלון, הוריד את הכיפה והתגייס למשטרה.
הוא בן 54, מתגורר בוילה במודיעין, נשוי ליעל, תזונאית, ואב לארבעה ילדים. נחשב למומחה ליינות, אוהב לשתות יין, מבלה במסעדות אבל נוהג לא להתערבב במסיבות ואירועים ציבוריים. מכריו מספרים על אדם נחמד, סימפטי, בעל בטחון עצמי, שנראה טוב ויודע לנאום.
הקריירה של דנינו במשטרה כוללת שורה של תפקידים מרשימים: הוא היה ראש לשכת תביעות במרחב שרון, ולאחר מכן מונה לקצין חקירות ומודיעין ונודע כמי שניקה את הפשיעה החמורה בישובי המשולש; מאוחר יותר שודרג למפקד יחידת אתג"ר המתמחה באיתור כנופיות גנבי כלי רכב, ומשם טיפס כמו מטאור לראש היחידה הבינלאומית ללחימה בפשיעה (יחב"ל), אחד התפקידים היוקרתיים במשטרת ישראל. הוא שודרג לראש אח"מ (אגף מודיעין וחקירות), והקים את יחידת "להב 433" – יחידה כלכלית שנלחמה בארגוני הפשיעה בארץ בכל הנוגע להלבנת הון. הוא שימש במשך כשנתיים וחצי כמפקד המחוז הדרומי בקדנציה מוצלחת ביותר. לפני כשלוש שנים מונה למפכ"ל המשטרה.
זרע הכשלון טמון, אומרים רבים, בקריירה הנוצצת הזאת: בדומה לדן חלוץ, שזרח בחיל האוויר אבל לא ידע לפקד על חי"ר, לדנינו חסר ניסיון מהותי בתפקידי שטח. "בשביל לפקד על משטרה צריך קצין שחי ונשם את השטח, ולא מישהו שכל שירותו עשה תפקידי מודיעין וחקירות", אומר קצין בכיר. "דנינו מעולם לא שימש כמפקד מרחב או תחנה. אי אפשר לבנות את הבניין מהקומה ה-18, צריך שיהיו לו יסודות חזקים".
זו אחת הסיבות שבינואר השנה, כשהכריז השר לבטחון פנים על הערכת כהונתו של דנינו, כולם היו בהלם מוחלט. בנוסף לתפקודו השנוי במחלוקת של המפכ"ל, בינו לבין השר עבר חתול שחור בגודל של פיל, מחלוקות עקרוניות על ניהול המשטרה. במשך כמה שבועות היה ביניהם נתק, ובמשטרה כבר התרוצצו שמועות על המועמדים לתפקיד המפכ"ל חדש. אז איך זה קרה? תלוי את מי שואלים. דנינו, כך מתברר, מקורב מאוד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שפרס עליו את חסותו.
טבעת הקשרים הסבוכים שמקיפה את דנינו הספיקה אולי כדי להשאיר אותו עוד שנה בתפקיד; היא לא הספיקה כדי לשמור על התדמית הנקייה שהייתה לו, וגם לא כדי להשרות בטחון על אזרחי ישראל. הכשלון הברור ביותר של המשטרה בשנים האחרונות, שרלוונטי לתחושת הבטחון של כל אזרח ושהעסיק כל אחד מאיתנו בימים האחרונים, הוא הכשלון של מוקד 100.
מעט לאחר תחילת הקדנציה של דנינו, בחודש מאי 2012, נרצח בבאר שבע גדי ויכמן ז"ל. באותו ערב בת זוגו של ויכמן, מיכל לוי, התקשרה פעמים רבות למוקד 100, וביקשה להרחיק מהפארק הסמוך לביתה חבורה של צעירים שהרעישו. שוטרת ופקח נשלחו לטפל בעניין, אך הם כלל לא הגיעו, ושיקרו כי ביקרו במקום. זמן קצר לאחר מכן ויכמן ירד לפארק כדי להעיר לצעירים על הרעש ונרצח בדקירות סכין.
בעקבות האירוע, המפכ"ל הצהיר שמוקדי 100 הם בראש מעייניו ושהוא לוקח אותם תחת חסותו. הוא הבטיח שהמוקדים, שמאויישים לעתים קרובות בשוטרים צעירים וחסרי ניסיון המושאלים למשטרה במסגרת שירותם הצבאי, יתוגברו בשוטרים מקצועיים ומנוסים. למרות ההצהרות, כמעט דבר ולא השתנה: ב-9 מאי בשנה שעברה תושבים בשכונת התקווה התקשרו למשטרה לאחר ששמעו צעקות בוקעות מדירתה של יוליה וינוקרסקי. שוטר סיור שנשלח למקום לא עלה לדירה, הביט בחלון והמשיך הלאה. מאוחר יותר התברר שבעלה רצח אותה. חודש לאחר מכן, ביוני 2013 התקבלה במוקד תלונה מאישה שבעלה לשעבר, תושב הכפר הבדואי הלא מוכר אל פרעה, חטף את בנותיה ומאיים לפגוע בהן. התלונה הועברה לתחנת ערד, שלא עשתה דבר כדי לאתר את הבעל. למחרת התברר שהוא חנק את הבנות למוות ונמלט. באותו חודש התקשר למוקד תושב פתח-תקווה, ודיווח למוקדנית שרצח את חברתו. הוא מסר כתובת מדויקת והוסיף שיש גם מפתח בתיבת הדואר של הדירה. השוטרים לא מצאו, לטענתם, את הכתובת, ורק יממה לאחר מכן, כשהחשוד התקשר שוב למשטרה, שוגרו שוטרים שאיתרו את הדירה ובה גופתה של האישה.
השיא היה, כמובן, בחטיפת ורצח שלושת הנערים מישיבת גוש עציון, שאחד מהם הספיק להתקשר למוקד 100 ולספר שהם נחטפו. במשטרה טענו בתחילה שלא נשמעה הביטוי 'חטפו אותי', ניסו לטעון שלא מדובר במחדל, ולאחר מכן חזרו בהם; המפכ"ל אף ניסה להפיל את התיק על השב"כ כדי להסיר את האחריות מהמשטרה. "עם כל הצער על שיחה שאולי פוספסה, כדאי שיזכרו שמי שאחראי על הביטחון זה צה"ל ומי שממונה על החטיפות זה השב"כ", טען בשיחה סגורה שניהל עם מקורביו, ופורסמה לפני כשבועיים ב'מוסף לשבת' של עיתון 'ידיעות אחרונות'. "הופכים אותנו לשק חבטות ולא מפנים שאלות למי שאחראי על סיכול הטרור".
אצלנו בחצר: פרשת הרב פינטו
את הטענה הזאת, שהשטח לא מיישם את ההוראות של המפכ"ל, אפשר לראות גם בפרשת הרב פינטו. כאשר התפוצצה הפרשה, התברר שעשרות קצינים בכירים מגיעים דרך קבע לחצרות רבנים במדים ובניידות משטרה, משתתפים בהילולות, וגם מחליפים מידע על חקירות של אנשי ציבור. הניסיונות של דנינו לחסל את המנהג הזה, וההוראות שלו להפסיק לבקר אצל הרבנים, לא עזרו. קצינים ממשיכים להגיע לחצרות, והקשרים עם הרבנים אף עזרו לכמה מהם לקבל מינויים.
שני מינויים בעייתיים שדנינו חתום עליהם הם של מנשה ארביב ואפרים ברכה, ששמם נקשר בשמו של הרב פינטו. למרות השמועות שהסתובבו על היותם מקורבים מאוד לרב פינטו, דנינו מינה את השניים לתפקידים רגישים מאוד, כאלה שהנושאים בהם צריכים להיות נקיים מכל רבב: ארביב למפקד יחידת להב 433, וברכה למפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). מלבד מעורבותו בפרשת פינטו, שמו של ברכה נקשר גם במחדל ביחידה המרכזית התל אביב לפני 15 שנה, אשר בסופו המדינה פיצתה במיליוני שקלים סוכן שנחשף.
"דנינו היה זה שהמליץ לשר לביטחון פנים על המינויים האלה", טוען קצין משטרה במטה הארצי. "כאשר ממנים קצינים לתפקידים כאלה צריכים לבדוק שלא דבר בהם רבב, שהם טהורים וזכים מכל דבר. הנזק התדמיתי שנגרם למשטרה מהמינויים האלה גדול מאוד". למרות כל זאת, יש לציין שבג"צ דחה לפני חודש עתירה כגד מינויו של ברכה לראש יאח"ה.
ההסתעפות החדשה של הפרשה, עם רונאל פישר, תפסה את דנינו מופתע. על פי החשד, עורך הדין הממולח טווה קשרים עם קצינים בכירים בלהב 433', שהדליפו לו מידע על הנעשה בחדרי החקירות בהם נחקרו לקוחותיו. דנינו טען שלא תהיה טלטלה במשטרה, אבל בצמרת הארגון התרחש צונאמי.
להב 433: הבולשת שלא בולשת
יחידת להב 433, היחידה למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן, הוקמה ב-2008. היא הייתה אמורה להיות האף-בי-איי הישראלית. מאות שוטרים מועסקים בה, והיא מכונה לעתים קרובות "הדובדבן שבקצפת" או "היהלום שבכתר".
מבקר המשרד לביטחון הפנים בדק את תפקודה של היחידה לעומק, והכין לפני כשנה דו"ח בן עשרות עמודים. הדו"ח הצביע על ליקויים חמורים בפעילות היחידה ועל כשלונה בטיפול בפשיעה החמורה. הוא המליץ להעביר את הטיפול בארגוני הפשיעה ליחידות המרכזיות של מחוזות המשטרה, שמכירות היטב את השטח, והן בעלות יכולת מודיעין טובה בהרבה מזו של להב 433. בנוסף, הוא העלה שורה של המלצות והנחיות כיצד אמורה יחידת עילית מסוג זה לפעול. אבל הדו"ח לא יושם, ורובו אף נאסר לפרסום, בנימוק המפוקפק שמדובר שהוא מסווג מבחינה מודיעינית. "הדו"ח לא יושם בגלל בעיות אגו", טוען קצין משטרה בכיר. "ללהב 433 אין יכולת לטפל בארגוני הפשיעה, ומי שסובל זה הציבור שחייו בסכנה מתמדת".
במקום לטפל ביחידה עצמה, ניהול המשבר התמקד בדוברות: המשטרה מציפה באופן שיטתי את כתבי הפלילים בהודעות על פעילותה של יחידת 433, לרוב בהודעות על מעצר עבריינים שרובם דגי רקק, שמנסות להציג את המעצרים האיכותיים.
גם הניסיון לפתור בעיות מהותיות על ידי כיסוי של דוברות ויחסי ציבור, וגם הכשלון של מערך הדוברות הזה – שניהם מאפיינים מאוד את כהונתו של דנינו. למעשה, כשבוחנים את הבעיות של המשטרה, קשה להבחין בין הבעיות הארגוניות האמתיות לבין בעיות הדוברות – שליפות מהמותן, הודעות תמוהות ומינויים בעייתיים.
כשלון הדוברות: שלושה דוברים, אפס הישגים
הרבה כותרות קיבל נהג המפכ"ל בפברואר בשנה שעברה, כשחצה צומת באור אדום בצומת הרחובות קיבוץ גלויות-הרצל בתל אביב, פגע ברוכב אופנוע ונפצע באורח בינוני. לא רק שהנהג של המפכ"ל נסע באדום – המפכ"ל עצמו טען שלא ראה את התאונה, למרות שהיה בתוך המכונית בזמן האירוע.
מקורביו של דנינו ניסו להשחיר את שמו של האופנוען, והפיצו שהוא בעל עבר פלילי; רק לאחר שנחשף סרטון אבטחה שתיעד את התאונה טרחו בדוברות המשטרה להודיע שהנהג הושעה. דנינו עצמו התייחס באופן רשמי רק לאחר שלושה ימים, אבל זה היה מאוחר מדי.
פרשה נוספת שמלמדת על מערך דברות לא מתפקד היא ההתבטאות של דנינו בנוגע לחקירת ליברמן. במשך שלוש השנים בהן היה דנינו ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, הוא היה מעורב בחקירתו של שר החוץ אביגדור ליברמן בפרשת חברות הקש. לפני כשנתיים, כשהוא כבר מפכ"ל, הוזמן דנינו ל'שבת תרבות' בבאר שבע. שם התייחס לפרשה: "בזמנו הייתי ממונה על החקירה של ליברמן", אמר. "לא יתכן שעדיין מעמידים עליה לדין על עבירה שנעשתה לפני עשור. אין לזה אפקטיביות, בעיקר כשאנחנו מדברים על שחיתות ציבורית".
הדברים האלה גרמו לסערה: המפכ"ל מבקר חקירה שהוא עצמו ניהל? דנינו נתפס כמי שמתרפס בפני פוליטיקאי, ולא מגבה את הכפופים לו. גם תגובתו להאשמות רק הגבירה את האש: מקורבי המפכ"ל ניסו לטעון שהדברים לא נאמרו או הוצאו מהקשרם, אבל התברר שהם נאמרו ואף הוקלטו על-ידי מחלקת הדוברות של עיריית באר-שבע.
שלושה דוברים התחלפו מאז כניסתו של דנינו לתפקיד המפכ"ל; איש מהם לא הצליח למנוע את הטעויות האלה. עם כניסתו לתפקיד, דנינו החליף את דובר המשטרה הוותיק רפי יפה, וליהק את הלל פרטוק, דובר עיריית תל-אביב לשעבר. פרטוק גויס למשטרה, קיבל דרגות תת ניצב ייצוגיות – ועזב לאחר פחות מחודש. גורמים במשטרה מספרים ששיטות העבודה של פרטוק לא התאימו למערכת המשטרתית המיושנת, והמפכ"ל קיבל רגליים קרות והחליט להפסיק את עבודתו.
"פרטוק בא לארגן מחדש את מערך הדוברות הכושל והמיושן של המשטרה, וזה לא התאים לשוטרים הוותיקים שראו בו סוג של איום", טוען בכיר במשטרה, "לא נתנו לו ליישם את התכנית שלו, שמו לו רגליים".
בצעד פזיז משהו, החליט דנינו למנות לדובר את תת-ניצב אלון לבבי: מפקד מרחב לכיש לשעבר וטייס מסוקי קרב בעברו. גם המינוי הזה התברר כטעות. "זה כמו לקחת אדם מהשורה בלי ידע בטיס ולמנות אותו לטייס קרב", טוען גורם במשטרה. "אלון הוא אדם חכם, מקצועי, אבל מה לו ולדוברות? יוחנן חיפש להקיף את עצמו באנשים הנאמנים לו, ואלון התאים".
לפני פחות משנה, אחרי שהבין שמצב הדוברות לא משתפר, דנינו החליף את לבבי, והחזיר לעמדה את אותו תת ניצב רפי יפה, שהוא עצמו הזיז מתפקידו בתחילת הקדנציה שלו.
דנינו לא הבין שדוברות היא חומת המגן של המשטרה, ושכדי שהיא תוכל להגן עליה היא לא צריכה לשקר, אלא לדעת להתמודד עם משברים. לעתים קרובות נראה שדוברות המשטרה, בה מועסקים 90 עובדים, עוסקת בניסיונות נואשים ליחצ"ן את המפכ"ל. למעשה, דנינו הפך בעצמו לדובר בפועל: הוא מנהל שיחות אוף דה רקורד עם כתבי חצר, מעביר להם את מסרים ולא פעם נאלץ להגיב בעצמו על נושאים חשובים.
עו"ד אבי עמירם, מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל אחד מחבריו של המפכ"ל, אומר שדוברות המשטרה נכשלה כישלון חרוץ. "אין ספק שהדוברות המשטרתית נכשלה בגדול בשתי משימות: הגנה על המפכ"ל ושיפור תדמית המשטרה, שגם ככה נתפסת בציבור כבעייתית", הוא אומר. "עמוד התווך של המשטרה פשוט קרס. תראה את דובר צה"ל – שם שומרים על הרמטכ"ל מכל משמר. גם המפכ"ל לא צריך להתראיין שלא לצורך, הדובר צריך להיות בפרונט, הוא זה שצריך להסביר את מדיניות המשטרה ולהגן עליה. צריך להביא אדם מקצועי ביותר, תותח על בתחום, שיעשה מהפכה בדוברות המשטרה. לדעתי, תדמית המפכ"ל והמשטרה נסדקו, בין השאר, בגלל דוברות חובבנית. שייקחו את המודל של דובר צה"ל ויעתיקו אותו".
גרסת דנינו: "קשה להתמודד עם אנשים מצליחים שגם נראים טוב"
מי אשם בכשלון של דנינו? האם זה הגורל, קצב האירועים המסחרר במדינת ישראל וחוסר התקצוב של המשטרה, או שבאמת כמו שאומרים המקורבים – זו הכהונה הגרועה ביותר של מפכ"ל אי-פעם? מפכ"ל המשטרה לשעבר יעקב טרנר, שהמליץ בזמנו לשר לביטחון פנים למנות את דנינו למפכ"ל, טוען שמדובר בקצין משכמו ומעלה, שקידם את המשטרה ובזכותו איכות השוטרים עלתה בכמה רמות.
"עשו על יוחנן עליהום גס ולא מוצדק. זה ממש לא מגיע לו", הוא אומר. "הוא אדם מוכשר ואינטליגנטי, שהצעיד את המשטרה להישגים. אולי הוא סבל מחוסר מזל, אבל בגדול הוא עשה עבודה ומדובר בקצין מוכשר ואינטילגנטי מאוד. הוא המשיך את הקו שלי בזמנו ודאג לרווחת השוטרים, והם אוהבים אותו מאוד. בתקופתו היו רצף של אירועים קשים וטראגיים אבל זה לא אשמתו – לא בכל תקלה של שוטר במשטרה צריך לערוף את ראשו של מפכ"ל. אי-אפשר לבטל לאדם 30 שנה של זכויות ועבודה קשה במשטרה בגלל תקלה של שוטר".
ומה אומר דנינו? לשיטתו, המשטרה קצרה הישגים מדהימים בתקופתו. הפשיעה ירדה, השירות לציבור השתפר, עבריינים בכירים נעצרו ונשלחו לכלא וקיימת עליה מתמדת במספר האזרחים המתקשרים למוקדי 100. למקורביו, בשיחות סגורות, אמר: "אולי כועסים עליי כי אני מוצלח".
הוכחה לכך שהמפכ"ל אהוב על השטח אפשר היה לראות בימים האחרונים: בעקבות המתקפה התקשורתית שהיתה על המפכ"ל עקב ההשתהות בחזרתו מניו-יורק לישראל, אלפי שוטרים החליטו כאות הזדהות עם המפכ"ל להחליף את התמונות שלהם בדפי הפייסבוק בתמונות המפכ"ל.
לאן מועדות פניו של דנינו לאחר סיום הקדנציה? לא ברור. ייתכן שהוא יקבל הצעה אטרקטיבית מראש הממשלה, ויתמנה למשרה בכירה במשרד ממשלתי או בחברה ציבורית. אם לא, ההערכה היא שהוא עלול ללכת למגזר הפרטי: "חברות פרטיות במשק מחכות לחטוף אותו", טוען עו"ד עמירם, מחבריו של המפכ"ל. "אבל יש לו עוד הרבה מה לתרום למען המדינה".
תגובת דובר המשטרה:
תמוה מאד כי בימים אלה כשהמדינה כולה במערכה בטחונית, בעת שהמפכ״ל מפקד על המערכה האזרחית ועל שוטרי משטרת ישראל הפועלים ללא הרף לשמירה על הבטחון והסדר בחר אתר ״מאקו״, באמצעות הכתב שמעון איפרגן, לתת במה להשתלחות חסרת רסן, נטולת בסיס עובדתי וללא נכונות לאמת את הדברים.
הדבר תמוה עוד יותר לאור העובדה כי אותו כתב, שמעון איפרגן, פרסם בעבר באתר ״מאקו״ כתבה בה נאמר כי ״מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, נחשב לאחד המפכ"לים המוערכים בתולדות המשטרה״.
"תכניות העבודה שלו והפרויקטים שהוציא אל הפועל לצד הקמת יחידות חדשות ושינוי בתפיסת העבודה המקובעות של המשטרה, גרמו בין השאר לירידה בפשיעה ולעליה בשיפור שירותי המשטרה לכלל הציבור בישראל".
לא ברור מה הביא לשינוי כה קיצוני בעמדה תוך פרק זמן קצר יחסית. יחד עם זאת, נראה כי הכתב מתעניין מאוד בכהונתו של המפכ״ל ולכן נשמח להעביר לכתב את חוברת "סיכום שנת המפנה 2013" בה באים לידי ביטוי הישגי הארגון בשנות המפנה 2013-2012 והאתגרים לשנת המפנה השלישית 2014.
אין ספק כי ניתן למצוא בסקירה זו מענה מפורט לכל שאלותיו הנוגעות למשטרת ישראל ולעומד בראשה.