אתמול פורסם במדור זה מאמר הקורא לנו, חברי הכנסת של מפלגת העבודה, לקום ולעשות מעשה ביחס למהלכים האחרונים של היו"ר אבי גבאי ומיקום המפלגה בסקרים. כחברת כנסת ב"עבודה" וראש מטה השטח בבחירות הקרובות, בחרתי להגיב.
גדלתי במפלגת העבודה, צמחתי והתחנכתי על ערכי תנועת העבודה, אני מזדהה עם הדרך שהתוו גדולי מנהיגיה ועם שלושת הדגלים: דגל הביטחון והשלום, הדגל הכלכלי הדואג לציבור העובדים והעובדות והדגל המתייחס לבית המשפט העליון.
אלו הנושאים שנמצאים בלב העשייה שלנו וכך פועלת "העבודה" בכל שנותיה במערכת הפוליטית הישראלית ולראיה - חברי הכנסת של המפלגה מדורגים שוב ושוב, במקומות הראשונים על פי שלל מדדים, שנה אחרי שנה, כחברי הכנסת הכי חברתיים, שעובדים באמת למען הציבור. בכך, אנחנו שונים למשל, מחברת הכנסת אורלי לוי או מהשר משה כחלון שרוצים להתהדר בעשייה ובדימוי חברתיים, אך ברגעי האמת, הם לא נמצאים בצמתים החשובים.
"הניסיונות לעריפת ראשים בתוך המפלגה רק מחלישים אותנו"
עלינו הציבור יכול לסמוך, שנאבק למענו על חוק הפונדקאות ונייצג את הקהילה הגאה, שנציע תכניות חברתיות, כפי שעושים חבריי, שניאבק על פנסיה צודקת ועל קצבאות הזקנה – כפי שעשיתי אני ועוד שלל הצעות ומאבקים.
עלינו אפשר לסמוך ומאיתנו מצפים ליותר, ולכן, באותה הנשימה, זה הפך להיות הספורט הלאומי לקטול ולכתוש את מפלגת העבודה. אנחנו מתהדרים בדמוקרטיה וזה אומר שגם אם לא מסכימים עם ביקורת, היא נאמרת. אצלנו אין סגידה למנהיג כמו במפלגות דיקטטוריות אחרות בפוליטיקה בישראל.
נכון, זה לא קל וזוכה ללעג וביקורת, אך הביקורות מוקדמות וההספדים מיותרים. ישנו מיעוט קטן וקולני בתוך מפלגת העבודה שפועל כנגד רצון רוב החברים בה, ומקבל הדהוד לא פרופורציונלי ביחס למספרו האמיתי, אך הוא מיעוט.
באשר ליו"ר המפלגה, לפעמים התחושה היא שחברי הכנסת שלנו נוהגים ביושב הראש, קצת כמו גוף שתוקף את עצמו בעת מחלה אוטואימונית. אני חושבת שהגיעה השעה להבין שהניסיונות לעריפת ראשים, רק מחלישים אותנו.
הייתי הח"כית הראשונה שתמכה פומבית במנהיגותו של אבי גבאי, וגם היום - אני חושבת שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. אני מכירה את גבאי מתוך העשייה שלו ומתוך המחוייבות האדירה לציבור, לשינוי הנדרש ולחילופי השלטון. ראיתי אותו פועל על מנת לחולל שינוי ממשי בסוגיית הבריאות הציבורית, הוא לא הסתפק באמירות כלליות, אלא סייר בעשרות בתי חולים, תיחקר את המנהלים, ירד לפרטי הפרטים של צרכי הצוותים הרפואיים במקום ולמד את הנושא לעומק ואז הגיש תכנית מסודרת לעילא. אבי גבאי הוא אדם יסודי. הוא קודם כל מקשיב, ורק אז עושה.
"תירגעו עם ההספדים"
ראיתי כל מיני ניסיונות בעבר להספיד את העבודה, אך תנו קרדיט לציבור, הוא חכם ויבחר במי שמייצג בעבורו את התקווה לשינוי ואת מי שנאבקים עבורו כל השנה. עובדה: רק ביומיים הצטרפו אלינו 3,500 אנשים, רובם צעירים. גם הם מבינים כי ייאוש הוא לא תכנית עבודה, ושביקורות מושחזות הן לא חזון להציג לעם ישראל. עשייה, לעומת זאת, היא כן תכנית עבודה.
הציבור שבע ועייף מממשלה שפגעה בו, שחמסה את זכויותיו, שהובילה אותנו לקיפאון מדיני ולפגיעה כלכלית. אנשים עובדים יותר, אך נשארים עניים ואת זה אנחנו נתקן.
למפלגת העבודה יש תפקיד חברתי משמעותי בעיצובה של מדינת ישראל 2019 והיא בעלת שורשים היסטוריים מפוארים בתור זו שייסדה את המדינה.
תירגעו עם ההספדים. גם הפעם, אנחנו נשכיל לצלוח את המשבר הזה, כפי שצלחנו משברים קודמים ונמשיך לשרטט לציבור הישראלי חזון, ניתן לו תכניות עבודה, כלים ודרך.