רונה, מלכה שלנו.
אני לא באמת מרגישה שאנחנו נפרדות היום. את בליבי תמיד.
עולים לי עכשיו בראש רגעים מהמסע המשותף שלנו בסין, ואחר כך מהביקור שלנו יחד בהונג קונג.
זוכרת את הרגע שבו שמעת שיר בליל שישי שהזכיר לך את אילן ואיך יצאת מהחדר וברחת. ברגע הזה נוצר הקשר בינינו. רדפתי אחרייך בכל רחובות העיר הסינית וכשעצרנו התפתחה השיחה המשמעותית הראשונה. שמתי אותך במקום אז, וזה דיבר אלייך שהעזתי להיות איתך אבל גם לעמוד מולך בעוצמה.
יותר מכל אני נשארת עם משפט שאמרת לי באזכרה של אילן. עמדת קרוב אלי וביקשת שאשאר לידך. אמרתי לך שאולי כדאי שתתפני גם לאנשים אחרים ואת ענית לי, "את והמלכות מסתכלות עליי בגובה העיניים וזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו".
היו לנו הרבה שיחות על ההבדלים בין רונה הציבורית לרונה הפרטית. אהבתי את האותנטיות שלך, את הרצון העז לחיות ולהשפיע. אהבתי גם שהרשת לעצמך להיות לידי את - שמחה , עצובה, כועסת מתוסכלת, תמיד אמיתית ועמוקה. נתת לי פרופורציות חדשות, הראית לי שאפשר. העברת לי בנוכחותך ובהתנהגותך את האצילות ואת היכולת להיות ולחיות. חיים לצד המוות. חיים לצד הכאב.
אהבתי את הרגעים שבהם את היית אומרת שיהיה בסדר. חלקנו אהבה משותפת - אהבת הטיול, אהבת הארץ. לצערי לא הצלחתי להגשים לך את בקשתך לצאת יחדיו לעשות את הטרק באנפורנה בנפאל, שבו רצית ללכת בעקבות אילן ולאתר את המקומות מהם הוא שלח לך מכתבים.
אני יודעת שיבוא יום ואלך לשם עבור שתינו. אין לי מילים לתאר את הצער,חוסר הצדק, הכאב. שמרי עלינו משם. תני לנו כוח למצוא כמוך את הטעם בדברים, הקלים והקשים.
תם אך לא נשלם.
הכותבת היא מנהלת "מלכת המדבר" ומובילת המסע של רונה לסין בשנת 2011