257 סעיפים כלולים במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אל ראש הממשלה נתניהו. כ-170 מהם מוקדשים לתיק 4000, החמור והמתועד היטב מבין שלושת התיקים בהם הודיע מנדלבליט על כוונתו להעמיד לדין את נתניהו, בכפוף לשימוע. בניגוד לנטען על-ידי עורכי-דינו של נתניהו, אין מדובר "בשלב ביניים" בחקירה, אלא בהחלטה שלמה מצד מנדלבליט, בסופו של התהליך, כשניתנת לנתניהו הזדמנות אחת לנסות ולהניאו ממנה.
הפירוט הרב, שהוא למעשה טיוטה חלקית של כתב האישום שהתגבש במשרד המשפטים, נועד להבהיר הן לנתניהו והן לציבור הרחב, מדוע השתכנע מנדלבליט לא רק שהיה הרבה יותר מכלום, אלא שיוכל לשכנע כך גם את בית המשפט. היה הרבה יותר מכלום, ויהיה הרבה יותר מכלום.
גם שני האישומים הראשונים (תיק 1000 ותיק 2000) מעידים על השחתה מוסרית, על נהנתנות כמעט חסרת גבולות, על נכונות בכל עת לנצל את כח השררה לקידום עניינים אישיים (עבירה פלילית בפני עצמה, שאינה נכללת בכתב האישום). ההבדל המרכזי בינם לבין תיק 4000 הוא ביכולת להוכיח קשר מעשי וישיר בין טובות ההנאה שנתניהו דרש (בתיקים 1000 ו-4000) או שמח לקבל (במקרה של תיק 2000) ובין פעולות שעשה למען מעניקי החסדים.
עורכי הדין של נתניהו "אלרגיים" לעדי מדינה, ויש להם סיבה טובה
זאת יש לדעת: בהנחה שהראיות מוכיחות מעבר לספק סביר את החשדות המוצגים במכתבו של מנדלבליט, אזי לפחות בתיק 1000 ובתיק 4000 אין המדובר "בתחום האפור". הם אינם דורשים פרשנות יצירתית מצד בית המשפט כדי להגיע להרשעה. הדין בישראל כבר קרוב לארבעים שנה גורס שלעובד ציבור אסור כלל להימצא במצב של ניגוד עניינים. כלומר לנתניהו אסור היה כלל לעסוק בעניינים הקשורים בשאול אלוביץ', גם אם לא היה מוטה לטובתו.
מרגע שלא הרחיק עצמו ממעגל מקבלי ההחלטות בנושאים אלה פעל בניגוד לדין, אם כי עדיין לא עבר עבירה פלילית. מרגע שקיבל החלטות בפועל, עדיין ללא קשר לשאלה אם קיבל אותן תמורת טובות הנאה או לא, הוא עבר עבירה של הפרת אמונים. הוא נטל את הסמכויות שאנו הענקנו לו כעובד ציבור, והפעיל אותן בנושא שידע שאסור לו לעסוק בו. דרגת החומרה הגבוהה ביותר היא כאשר לא רק פעל בניגוד עניינים, אלא גם עשה זאת מתוך מטרה ברורה לקבל טובות הנאה, טענה אותה מעלה מדלבליט רק לגבי תיק 4000, והיא המקימה את עבירת השוחד.
לא קשה למצוא בין שורות ההחלטה של מנדלבליט סימנים לעדויות של שלמה פילבר, ניר חפץ וארי הרו, ובשורות עצמן את הראיות שהעניק לפרקליטות אילן ישועה. עדי המדינה יעמדו בפני מתקפה שתמטיר עליהם סוללת עורכי הדין ויועצי התקשורת של נתניהו. עורך הדין נבות תל-צור כבר החל בכך הערב כשהתוודה בשידור ב"חדשות 12" שהוא "אלרגי" לעדי מדינה. אם לא יישברו, קשה לראות את נתניהו יוצא ללא הרשעות כלשהן מהאישומים המתגבשים. אולם בניגוד לדברים שאמר הערב עורך-דינו של נתניהו, נבות תל-צור, ניכר בהחלטת מנדלבליט שאינה מבוססת רק על עדויות עדי המדינה. מסמכים בחתימת נתניהו, שיחות עם אנשים נוספים ותכתובות מרובות, תומכים כולם בחשדות. הניסיון לצייר את הלחצים שהופעלו על מערכת וואלה כאילו הם עניין שגרתי שבין דובר למערכת כלי תקשורת אינם מחזיקים מים. הראיות מעלות בבירור שראש הממשלה וצוותו (ובנו) הרגישו בבית במערכת "וואלה!". הם הרשו לעצמם להתערב בעריכת האתר בדרישות ששום דובר סביר אינו מעלה על דעתו להציג למערכת תקשורתית, וודאי אינו מצפה שייענו כל עוד השיקולים הם מקצועיים בלבד.
כך הניע אדם אחד, חשוב ככל שיהיה, מערכת ציבורית שלמה
בפירוט שהגיש לנו מנדלבליט מצוי מסר חשוב לציבור הישראלי כולו, חשוב לא פחות מהחשדות החמורים כנגד ראש הממשלה שלנו. מנדלבליט מתאר מציאות שבה אדם אחד, אמנם הדמות הפוליטית הבכירה במדינה, ועדיין אדם אחד יחיד, הצליח להניע מערכת ציבורית שלמה (משרד התקשורת וכן חלקים במשרד ראש הממשלה) ומערכת תקשורתית שלמה (מערכת "וואלה!") לשרת את האינטרסים האישיים שלו, של אשתו ושל בנו. ההצלחה המצערת הזו צריכה לעמוד לנגד עינינו כולנו כשאנחנו שומעים את הטרוניות על "העדר משילות". גם כשהן מגיעות מפיו של ראש הממשלה וגם כשהן מגיעות מפיה של שרת המשפטים איילת שקד, שאיש לא מייחס לה כוונות מושחתות.
תגידו ליאת בן ארי זו לא הפרקליטה שניהלה את התיק נגד אולמרט ושלחה אותו לכלא? ״לא ביבי לא חוקרים״
— טלי בן עובדיה (@talibo8) 28 בפברואר 2019
סיפורו של נתניהו כעולה ממכתבו של מנדלבליט, הוא סיפור של שליט שיכור כח. כדי לממש את רצונותיו הוא היה צריך את התגייסותם של לא פחות מעשרות רבות של אנשים, חלקם מרצון, חלקם מכורח (ושל רבים נוספים, שלא בידיעתם). יועצים, מנכ"לים, אנשי עסקים, עורכים בחדרי חדשות, משפטנים, כלכלנים, כולם הכפיפו את שיקול דעתם ללחץ שהגיע מלמעלה. כולם הבינו שבסופו של דבר יש לעשות כדבר הבוס, שעושה כדבר הבוס שלו, שעושה כדבר ראש הממשלה. אולי הבעיה שלנו אינה העדר משילות, אלא דווקא העדר גיבוי למי שמוכנים להתייצב כנגד השררה ולא לתת לה לזהם את השירות הציבורי ואת התקשורת.
הכותב הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים במכללה למנהל