כשראש הממשלה הבטיח לשאת באו"ם נאום "חד כתער" כדבריו, אני מודה שחשבתי שמדובר ברמז מטרים. ביבי נותן כאן איזו קריצה, איזה מתאבן, ובנאום עצמו הוא אכן ישלוף תער כמטאפורה, לעזאזל – כהדגמה חיה! – לעריפת הראשים של דאע"ש. איזו אכזבה.
השעה הייתה 12:30 בצהריים שעון ניו יורק, מליאת האו"ם הייתה ריקה ברובה, הדיפלומטים ודאי הלכו לאכול צהריים, ונתניהו שובץ לנאום אחרי נציגי מדינות חשובות, מרכזיות ומשפיעות כמו לאוס וקירגיסטן. שזה בערך כמו לשבץ שידור חוזר של "שאלת רב" אחרי "סיבה למסיבה" ו"לגעת ברוח", בשתיים בלילה בערוץ 1.
ונתניהו, שועל תקשורת ומומחה לתרבות האמריקנית, ידע שהוא צריך לספק משהו יוצא דופן כדי להסב את תשומת לבן של מי שאינן מהדורות חדשות, למשל תכניות הסאטירה. הוא ודאי נזכר בערגה כיצד היטיבו ג'ון סטיוארט וחבריו להראות את הפצצה המאויירת שלו וחשב כיצד יוכל להשתוות לגימיק הזה.
זה לא היה הגימיק היחיד. ביבי לא ויתר גם בנאום הזה על פרופס, הפעם בצורת תמונה מוגדלת של משגר רקטות בעזה שמוצב באזור מגורים סמוך לילדים. רק חבל שהוא לא שלף טוש אדום ושירבט משהו בסגנון הציור השבועי לילד (התוכלו, ילדים, לגלות היכן מסתתר מוחמד דף?).
מלך ישראל ומושיע העם היהודי
גם השואה הגיעה, כמו בכל נאום של נתניהו. ואיתה המוסר הכפול. מצד אחד התרעמות על דברי אבו מאזן שהגדיר את פעולות ישראל ב"צוק איתן" כרצח עם, ומצד שני השוואה של האידאולוגיה האיסלמית הקיצונית לאידאולוגיה הנאצית. כנראה שבכל זאת מותר להשוות, אבל רק אם אתה ישראלי.
נתניהו מזכיר לנו שוב שבעיני רוחו הוא לא רק ראש ממשלת ישראל אלא מנהיג ומושיע העם היהודי באשר הוא. לקינוח נתניהו השתמש בציטוט מתוך ספר ישעיהו ולפתע עבר לעברית אחרי חצי שעה של חפירות בשפה שבה הוא מרגיש באמת בבית. מרגש.
ועוד משהו: לשם המחשה, נתניהו השווה בדבריו את המרחק בין פאתי ת"א לקווי 67' למרחק בין בניין האו"ם לטיימס סקוור. חבל שמחלקת בידוק העובדות של לשכת ראש הממשלה כשלה פעם נוספת. בדיקה קלילה בגוגל מפות מעלה כי המרחק בין בניין האו"ם לטיימס סקוור הוא פחות משני קילומטרים. אפילו לא קרוב למרחק של תל אביב מהשטחים (אלא אם כן אתם מגדירים את כפר סבא כ"פאתי תל אביב"). בדיוק כפי שדבריו של ביבי על נכונותו לפשרה היסטורית לא קרובים למציאות.