המשפט הבא עלול לסכן בתביעת דיבה: יש קווי דמיון לא מעטים בין חברי הכנסת מירי רגב ואחמד טיבי. שניהם פרובוקטורים, עם פה גדול ופתיל קצר, שלא מחשבנים לאף אחד ולא בוחלים בדבר כדי לרצות את קהל המצביעים שלהם. נכון, האחד הוא חריף, בעל חוש הומור ומודע לעצמו, והשנייה נטולת קלאס, עילגת ומנותקת מהמציאות, אבל אין מנוס מהתחושה שלעתים מדובר בתאומים שהופרדו בלידתם. ממש כמו ארנולד שוורצנגר ודני דה ויטו.
לשם הדגמה: המשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים בשבוע שעבר, מעבר למטען הנפיץ שיש בו ממילא, סיפק לשני הצדדים את ליטרת הבשר התקשורתית שהם כה אוהבים, לאחר שאוהדי סכנין הניפו ביציעים את דגלי פלסטין. התגרות זולה אבל לא באמת מזיקה. רגב מיהרה להזדעק בדף הפייסבוק שלה וכתבה כך: "בעיני ספורט ותרבות, הם שני תחומים שמשפעים על החברה בכלל ובני הנוער בפרט. הגיע הזמן שאנשים יבינו שיש לכבד את המדינה ואת סמליה. מצב שבו קבוצה מקבלת סיוע ממדינת ישראל בעידוד הספורט ומניפה דגלי פלסטין, אינה מקובלת. לכן, אפעל שלא יקבלו סיוע מהמדינה ושיושעו מהליגה". כמה פשוט
מוזר רק, שח"כ רגב, שקושרת ספורט ותרבות ביחד (ובמדינות המתוקנות ספורט הוא לגמרי תרבות), לא ביקשה למשל להשעות את בית"ר, שאוהדיה מאחלים מוות לערבים, מיידים להנאתם אבנים על אוטובוסים, וכעת קרעו ספר קוראן. חבל גם שאף אחד לא סיפר לה שלא חסרים אוהדים ישראלים, יהודים, שהגיעו לעודד קבוצות אירופאיות שהגיעו לישראל לשחק נגד יריבות שנואות. שלא לדבר על אלה שטסים לצפות במשחקים בחו"ל ומתעטפים בדגליהן של קבוצות זרות. לא שמענו שהיא מבקשת לשלול מהם את הדרכון.
אגב, בשם עלק-סולידריות ובעיקר לצורך פרובוקציה בשקל, אוהדי הפועל תל אביב הניפו אתמול ביציע שלהם דגל פלסטין. חברת הכנסת רגב, לטיפולך.
ברקוביץ' הוא אולסטאר או נעל בית?
עדיין באותו נושא, עלה השבוע אחמד טיבי להתראיין ברדיו ונכנס לעימות חזיתי עם אייל ברקוביץ' - שאת כל הסופרלטיבים שמתארים את טיבי ורגב אפשר להשליך גם עליו. כשטיבי שאל את דעתו לגבי קריאות "מוות לערבים", אמר כדורגלן העבר ופרשן ההווה שאם בסכנין הניפו דגל פלסטין, אז "לבית"ר מותר לעשות מה שהם רוצים״, כולל לקרוא "מוות לערבים". העימות מיהר להסלים ובשיאו טיבי קרא לברקוביץ': "חצוף, גזען ונחות... זבל קטן שלא שווה את הנעל שלי", וזה הגיב עם: "אתה שונא ישראל... צריכים להגלות אנשים כמוך מפה". ח"כ טיבי, בתגובה, פנה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד ברקוביץ' בגין הסתה לגזענות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
לעצם העניין: לאומנות במגרשי הספורט היא לא המצאה ישראלית. בארץ, כמו בכל מקום, מה שקורה ביציעים הוא שיקוף של המציאות החברתית. אצלנו זה בא לידי ביטוי בקללות, חוסר סובלנות, ואלימות מילולית ופיזית. כל ניסיון לייפות את זה, כמו למשל עם השלטים שהונפו אתמול במשחק של סכנין נגד הפועל ת"א – "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" – הוא פתטי (אם כי לא פתטי כמו הרביעייה שספגה הפועל).
אפשר לטפל בזה - גם ברמת המדינה וגם ברמת המגרש – למשל בחינוך, למשל באכיפה נורמלית. אבל רגב רוצה להשעות את סכנין מהליגה, וטיבי רוצה חקירה פלילית נגד אייל ברקוביץ'. הרי אלה דברים שברור כשמש שלא יקרו, ונאמרו מהשפה ולחוץ. שני פופוליסטים שגזרו פעם נוספת את הקופון שלהם. שכונה, כפיים.
שלוש קטנות
1) גם השנה, בעונה חלשה במיוחד, נראה שמכבי ת"א בכדורסל תגיע להצלבה ולשמונה הגדולות של אירופה. עם קצת מזל, זה אפילו ייגמר בהדחה לא משפילה.
2) מבלי שהרגשתם, דודי סלע ויוליה גלושקו זכו באליפות ישראל בטניס. אתם יודעים, הענף הזה עם הכדור והרשת שלישראל כן יש הצלחה בו.
3) שנה וחצי האחרונות אברהם גרנט כמעט אימן את נבחרת פולין, נבחרת בלגיה, אנז'י מחצ'קלה, דינמו זאגרב, צ'לסי וקבוצות בתאילנד ובאוסטרליה, ועכשיו הוא מועמד למאלמו השבדית. נחמד שפיצויי הפיטורים נותנים לך צ'אנס לעשות טיול מסביב לעולם.