את רובו המכריע של נאומו הממלכתי ביד ושם הקדיש ראש הממשלה למצבם המחפיר של כ-200 אלף ניצולי השואה שעודם בחיים בישראל והבטיח לדאוג לנוחות שארית חייהם, הפליג בסיפורי מלחמת העולם השנייה מבית אבא שעיצבו את חייו, תוך שהוא מזיל דמעה, ונשבע שתקומת העם היהודי כאן כדי להישאר לנצח נצחים. מה, לא?
במקום לדבר על תקווה, על רגש ועל הפלא הקיומי שהוא מדינת ישראל, התמקד בנימין נתניהו במה שהוא עושה הכי טוב – הפחדה, ומתח שוב קו ישיר בין גרמניה הנאצית לאירן של היום. רק היה חסר שהוא ייזכר בימיו כילד בגטו, שם ראה את חיילי הוורמאכט והיה הראשון לזהות את הסכנה למדינה שעוד לא קיימת מפני אדם שעוד לא נולד.
נשים רגע בצד את האובססיה של נתניהו לאיום האירני, ויודעים מה – נפרגן לו על העקביות ועל החזקת הנושא על סדר היום הלאומי והבינלאומי. אבל ההשוואה הזו, בוודאי בטיימינג הזה, מהווה זילות של השואה, והיא צריכה לקומם לא רק שמאלנים עוכרי ישראל, אלא בייחוד את משפחות הנספים והניצולים, וכאלה יש בכל גווני החברה הישראלית.
לכאורה נתניהו משך את השטיח מתחת לרגלי הטיעון הזה כשאמר ש"אנשים שמבטלים את האיום האירני כגחמה או כהגזמה לא למדו דבר מהשואה... תמיד היו אנשים בקרבנו שהעדיפו ללגלג על אלו שאומרים אמיתות לא נוחות מאשר להתמודד עם האמת כפי שהיא". אבל למעשה, מי שלא יכול להתמודד עם האמת הוא ראש הממשלה. כי אירן היא כל מה שנותר לביבי, ועל ראש הגנב בוער הכובע.
נתניהו לא טיפש
נשאל זאת כך: האם יהודי אירן – קהילה של כ-20 אלף איש – נמצאים בסכנה? האם הם חיים בגטאות או במחנות? האם אחמדינג'אד מאיים להשמיד את כלל היהודים בעולם? (לא. אם כבר, הוא מאיים להפציץ את מדינת ישראל, שאוכלוסייתה הערבית אם שכחתם מהווה כ-20% כאן, וזה מבלי להזכיר את המיליונים בשטחים, שלא לדבר על כך שמשב רוח קל במעוף הטיל יכול לפגוע גם במדינות הערביות השכנות) האם בכל ההתנהלות של הנשיא האירני יש בכלל איזשהו ממד של גזענות? והאם הוא בדרך לכבוש את המדינות השכנות?
נתניהו לא טיפש, הוא לא באמת חושב שאחמדינג'אד הוא היטלר החדש. אבל זה הקלף שיש לו – הפחדה ופראנויה, ובעצם ההשוואה הזו הוא מאדיר את מעמדו שלו, כראש המחנה שנלחם באיום הגלובלי. זה לא סתם שבנאום נתניהו הזכיר את עצמו בנשימה אחת לצד בן גוריון, אשכול וז'בוטינסקי (אם חשתם ברעידת אדמה קלה – זה מרוב הקברים שהתהפכו בו זמנית).
אחמדינג'אד הוא לא היטלר החדש, בדיוק כפי שנתניהו איננו אבי האומה החדש. וזכותנו לחיות במדינה ללא חשש קיומי יומיומי בשל שיגעונות הגדלות של כל המנהיגים באזור.
לפחות נחסך מאתנו דימוי הברווז, אם כי יש להתפלא על ראש הממשלה שלא השתמש בדימוי אחר מעולם החי, שפשוט מתבקש ביום כזה: אם זה נראה כמו צאן לטבח, מדבר כמו צאן לטבח והולך כמו צאן לטבח, אז מה זה? נכון, צאן לטבח. אבל לא סתם צאן לטבח – צאן לטבח גרעיני.