ראש הממשלה צוחק עלינו. לכן הוא מרשה לעצמו לברבר ברבורים ולקשקש קשקושים ולהציג אותם כאמת לאמיתה, תוך מחשבה שקהל תומכיו יבלע את דבריו, כשלמעשה מדובר בעיוות של המציאות לצרכיו. וזו לא הפעם הראשונה.
המקרה הנוכחי הוא המתקפה של בנימין נתניהו על פרס ישראל. נתניהו, שטרח לפטר כמה מחברי ועדת הפרס, הסביר בפייסבוק כי הם "קיצונים ואנטי ציונים, בהם פחות מדי נציגים אותנטים של חלקים נרחבים אחרים בעם", וטוען שהם מחלקים את הפרסים בשיטת חבר מביא חבר. "פרס ישראל הוא של כל עם ישראל", הצהיר ביבי, "וחייב לייצג את כל חלקי העם. נשים וגברים. אשכנזים וספרדים. דתיים וחילונים. יהודים ולא יהודים. ותיקים ועולים חדשים. ישראליות וישראלים ממגוון דעות ועמדות".
ובכן, במקום להגיד שנתניהו משקר, או במקרה הטוב שוב בודה עובדות ממוחו הקודח, ניתן לנתונים היבשים לדבר בעד עצמם, תשפטו בעצמכם. בשש שנות שלטונו של נתניהו + שנת בונוס אחת קודם לכן, במגוון זוכי פרס ישראל ה"לא מייצג את כל חלקי העם", נמנים בין היתר האנשים הבאים:
2014
- הרב שמא פרידמן, אדם דתי, בן למהגרים מברית המועצות
- יעקב קטן, יליד בגדד
- מוטי שגב, עולה מרומניה, בן לאבא סנדלר
- הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון באלון שבות, יליד צרפת, מתנחל
- מרתה וינשטוק רוזין, אישה
- מיכל נאמן, אישה
- חיים לוי, יליד ירושלים
- עדינה בר שלום, אישה מזרחית
2013
- רון נחמן ז"ל, ראש עיריית אריאל, מתנחל, ליכודניק בולט
- נולה צ'לטון, אישה
- חוה טורניאנסקי, אישה
- יוסף קפלן, יליד ארגנטינה
- גדעון דגן, אחד מאסירי ציון
2012
- הרב חיים דרוקמן, מתנחל
- עזריה אלון ז"ל, אדם שנתניהו עצמו הספיד כ"בן למשפחה ציונית וישראלית שורשית.", ואמר שגדל על הפינות שלו ברדיו
- יעקב אחימאיר, בן למשפחה רוויזיוניסטית ותומך ליכוד מובהק
- דליה כהן, אישה
- רות כץ, אישה
- דוד קשדן, עולה מרוסיה, חובש כיפה
2011
- אלי אלאלוף, יליד מרוקו
- חולדה גורביץ', אישה המסייעת לפצועי צה"ל
- מיכאל שוורץ, ניצול שואה, חובש כיפה
- פנינה קליין, אישה
- שמעון מזרחי, מלך (בכדורסל אין הפועל)
- דוד הררי, יליד מצרים
- רות גביזון, אישה
2010
- כמאל מנצור, דרוזי
- אריה לוין, אביו של ח"כ יריב לוין, ליכוד
- ירדנה כהן, אישה
- אברהם טל, עולה מרומניה
- משה אדד, חובש כיפה
2009
- רות רזניק, אישה, פעילה פמיניסטית
- מרדכי רוטנברג, ניצול שואה, מצאצאי חסידות גור
- זהבה סולומון, אישה
- צבי לרון, יליד רומניה, ניצול שואה, היה פעיל בארגון הסטודנטים הציוני "חשמונאה"
- עמנואל טוב, יליד הולנד, גדל במשפחה נוצרית
2008
- סמי סמוחה, יליד בגדד
- נילי מירסקי, אישה
- טוביה רובנר, יליד צ'כוסלובקיה
- אידה פינק, אישה
- פנחס כהן גן, יליד מרוקו
- רנה ירושלמי, אישה
- דוד הלבני, מקים האיחוד ליהדות קונסרבטיבית מסורתית
אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל נדמה לי שזה מספיק כדי להמחיש את הנקודה: נשים וגברים. אשכנזים וספרדים. דתיים וחילונים. יהודים ולא יהודים. ותיקים ועולים חדשים.
ובכל זאת, מדוע נזכר נתניהו לתקוף פתאום כעת את המפעל ההיסטורי הזה? איפה הוא היה בכל השנים האחרונות, שנים בהן כיהן כראש הממשלה? מדוע לא נקף אצבע כדי לעשות שינוי במוסד כל כך קיצוני לדבריו?
יכול להיות שנתניהו מבקש לנקום את זכר אביו, שנפטר לפני שלוש שנים ולא קיבל מעולם את פרס ישראל. על הרגש הזה לא ניתן להתווכח עם ראש הממשלה, למרות שגם כאן אפשר לתהות למה דווקא עכשיו?
אבל הסיבה האמיתית ככל הנראה נמצאת בנבכי נפשו של ראש הממשלה: ניכר שהוא נמצא במצוקה, והוא עושה את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר: להסית. להסית, על מנת להסיט את תשומת הלב הציבורית מהסוגיות האמיתיות שעל הפרק. לא, לא הבקבוקים של שרה (ואגב, משעשע שגבר אשכנזי, אליטיסט ועשיר מדבר על היעדר אותנטיות של העם). אלא הבידוד המזהיר של ישראל בעולם, המצב החברתי המחפיר, מצוקת הדיור, מערכות החינוך והבריאות הקורסות. ולמה שיגיד משהו על הדברים האלה? זה לא שהליכוד בראשותו פירסם איזשהו מצע.
אז עכשיו פרס ישראל הוא האויב הגדול של המדינה: אולי זה הזמן למהר ולנקוט בסנקציות ולנאום בפני חברי ועדת פרס נובל, לפני שהארגון הקיצוני הזה יפתח גם נשק גרעיני.