"אני מתפללת לביטחונם של האזרחים משני הצדדים וליום שבו נחיה בשלום והרמוניה אמן", כתבה רפאלי בטוויטר שלה, והקימה עליה סערת עולמים. לא נותרה לי ברירה אלא לצאת להגנתה מפני הארטליריה הכבדה, או אם תרצו – לשמש כיפת בר-זל.
אם להתעלם משגיאת הכתיב בציוץ (prey = לארוב לטרף, pray = להתפלל. אני בספק אם בר ארבה לאיזשהו טרף בחיים שלה), ההתבטאות הזו של דוגמנית העל היא אחד הדברים הכי אמיצים שהייתה יכולה לעשות (על אף שאני די משוכנע שהיא בכלל לא התכוונה לעורר פרובוקציה).
האומץ הוא בלהביע דעה לא פופולרית ולהסתכן בלספוג נאצות, כפי שאמנם קרה לה. נכון, רפאלי כבר נמצאת במעמד שבו היא ממש לא חייבת להתחשב בדעת הקהל בארץ וחוצמזה מי שרוצה לראות אותה ב"סינדרלה" לא יבטל את רכישת הכרטיסים על רקע אידאולוגי, ומי שרוצה לראות אותה בהלבשה תחתונה לא יחזיר את הגיליון או יזפזפ מאותה סיבה.
ועדיין, במציאות המתלהמת והלא סובלנית של השיח הציבורי בישראל, זה לא עניין של מה בכך שמישהו – ודאי מפורסם – יביע איזשהו הלך רוח שאיננו פטריוטיות בלתי מתפשרת.
אפילו רוני דניאל מסכים איתה
ואפשר לחשוב מה היא כבר אמרה. האם היא הפגינה תמיכה בחמאס? האם עודדה את המשך ירי הרקטות לכיווננו? האם קראה לצה"ל שלא להגיב? יצאה נגד הסיכולים הממוקדים? לא. היא בסך הכל הביעה תקווה שאזרחים חפים מפשע לא ייפגעו. אני בטוח שאחרי מחשבה צלולה תוכלו להסכים שאף אחד לא באמת רוצה שילדים קטנים, למשל, ייפגעו, מאיזשהו צד ובאיזשהו מקום, לא אצלנו ולא כתוצאה מפעולות צה"ל.
היי - אפילו רוני דניאל, אדם שאי אפשר להאשים אותו בריסון יתר או בפציפיזם אמר שיש להימנע ככל האפשר מפגיעה בחפים מפשע. והרי רק ציוץ קודם לכן היא כתבה שמדינתה, ישראל, נמצאת במלחמה וצריכה להגן על עצמה מירי החמאס. ממש בוגדת.
מסכנה בר רפאלי, מה שהיא לא תעשה או תגיד, יבואו אליה בטענות. כנראה שעד שהיא לא תעלה על מדים ותנהג את הטנק שיכבוש מחדש את עזה – או לפחות תצטלם כשלגופה לא יותר מעמוד ענן - לא יניחו לה.
בפעם המי יודע כמה – רפאלי לא מייצגת את מדינת ישראל. היא איננה שגרירה ועמדותיה לא חייבות לשקף את העמדה הרשמית של נתניהו וליברמן. היא מייצגת את עצמה, וזכותה לדעה עצמאית. אפילו, רחמנא ליצלן, אם היא לא מקובלת עליכם.
כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות, אבל לדוגמניות עדיין מותר לדבר.