5. אלירן שודד קבוצות

לצפות בסאגת המרדף אחרי אלירן עטר היה הזוי בואכה מביך. מצד אחד, היה ברור שבמכבי חיפה מחפשים להיפטר ממנו. מצד שני, במכבי תל אביב לא ממש הסתירו שהם מתים שהוא יגיע אליהם, ויעקב שחר ניצל את זה עד הסוף. הוא שיחק אותה הארד טו גט, דחה הצעה אחרי הצעה, השפיל את התל אביבים, קרא לעטר "חולה צהבת", ולמעשה הבהיר מה דעתו ונתן לגיטימציה לקהל הירוק לקלל את השחקן בדרבי בגביע הטוטו. והצהובים אכלו את הטריק השקוף הזה כאחרונת הרווקות הנלהבות שרק נמשכות עוד יותר למי שמתייחס אליהן גרוע. איפה הפאסון? איפה הכבוד העצמי? איפה הרומנטיקה? הרי עבור מיץ' גולדהאר, עוד 100-200 אלף יורו לכאן או לכאן זה כסף קטן, אז למה מלכתחילה להיכנס למשחק הזה?

וזה לא שאלירן עטר שווה את הסכום המופרך של מיליון ורבע יורו שמכבי תשלם עבורו. הוא גם לא באמת מה שהקבוצה צריכה מקצועית, והוא לא שחקן צעיר, ויש לו אופי בעייתי. נכון, הקהל ייטרף ממנו, אבל זו לא יכולה להיות סיבה לעסקת ענק שכזו. מה שכן – סחתיין על עטר שהצליח לגרום לכאלה מספרים לרוץ באוויר. מה יש להגיד – אלירן שודד קבוצות.

4. פרס לגזענות

בית"ר ירושלים זכתה בתואר "אות פורץ הדרך" על מלחמתה בגזענות. צריך לקרוא את המשפט הזה שוב כדי להאמין. בית"ר ירושלים - שהורשעה אינספור פעמים בגלל גזענות, שמסרבת באדיקות להחתים שחקן ערבי במועדון, שפלח הולך וגדל מקהלה נמנה עם הימין הפשיסטי הקיצוני - זכתה באות מיוחד על מלחמתה בגזענות. ברכותיי, מדובר בשיא חדש.

התואר הזה, שלא ניתן אלא לכנותו תואר הגזע, הוענק לבית"ר במסגרת "מגן הכבוד" - מפעל משותף לבית הנשיא, משרד התרבות והספורט, מנהלת הליגות לכדורגל, ההתאחדות לכדורגל והטוטו. מנימוקי הוועדה: "זהו מועדון שהתמודד עם אתגרים שאין להם אח ורע בספורט בארץ, השנה הוא הוכיח שהוא נכון ומסוגל להשקיע ומאמצים, תוך עשייה חינוכית ומאבק חסר פשרות בגזענות. ראויות לציון דרכי הפעולה, ביניהן קמפיין רחב ששם דגש על אהבה לקבוצה ולא על שנאה".

ובכן, פחחח. מה שבעיקר ראינו ושמענו השנה היו איומי סרק של הבעלים אלי טביב (כזכור, עברין מורשע בשלל עבירות, ביניהן הכאת נער, קבלת דבר במרמה ושיבוש הליכי משפט) והבטחות שעדיין חסרות כיסוי של מחזיק זכויות הניהול החדש בקבוצה, אלי אוחנה. אז עם כל הכבוד לבית הנשיא ולעומד בראשה ראובן ריבלין (אדם שבעברו היה ממנהלי בית"ר ירושלים), בואו נמתין עם הפרסים עד שנראה תוצאות בשטח.

3. לראשונה: הולנד זכתה ביורו

אליפות אירופה בכדורגל לנשים הסתיימה השבוע בניצחון של הולנד על דנמרק בגמר, בתוצאה 4:2. זכייה ראשונה של הכתומות אי פעם. הטורניר בכלל והגמר בפרט שברו שיאי צפייה בענף עם עשרות מיליונים ברחבי העולם. ואתם בכלל לא ידעתם שהוא התחיל. עצוב.

2. חנהל'ה וקפיצת המשולש

ההופעה של חנה קנייזבה מיננקו (להלן: חק"ם) בגמר הקפיצה המשולשת באליפות העולם באתלטיקה הייתה לא פחות מהרואית. להגיע אחרי פציעה לא פשוטה ולהתאושש מניתוח שניטרל אותה מתחרויות ואז להתעלות במאני טיים, להשתפר מקפיצה לקפיצה, להשיג את תוצאת השנה שלה ולסיים במקום הרביעי בעולם - ככה בדיוק צריך להיראות ספורטאי.

אין לנו הרבה ספורטאים דוגמת חק"ם. ואני משתמש במילה "לנו" בעירבון מוגבל, כי מיננקו היא ייבוא זר מאוקראינה, שקיבלה אזרחות רק לפני ארבע וחצי שנים. כלומר, היא לא בדיוק תוצר של האתלטיקה הישראלית, ואי אפשר ללמוד מהתצוגה שלה שום דבר על הספורט בארץ, להפך.

זה רק מכוון עוד יותר את הזרקור על העובדה שהאתלטיקה כאן כושלת ורק מהגרים, מתגיירים ומתאזרחים משיגים תוצאות. אבל תסמכו עלינו שנכתיר אותה לאחת משלנו. כמה מהר היא עשתה את המעבר מאנה קנייזבה לחנה מיננקו.

למרבה הצער, ההצלחה המתמשכת שלה לא עשתה, לא עושה ולא תעשה שינוי במצב העגום פה. שכר המאמנים מבזה, ההקצבות למצטיינים נמוכות מדי, המתקנים מבישים, ואין באופק מי שיוציא את האתלטיקה הישראלית מהבור. אפילו לא חנהל'ה מיננקל'ה.

1. בוחר לא לרוץ

יוסיין בולט לא היה צריך לרוץ את מאה המטרים האלו בלונדון. הוא היה צריך לפרוש אחרי טריפל הזהב באולימפיאדת ריו, בלתי מנוצח, שיאן ואלוף עולם, דמות מיתולוגית, אל. להגיד "I choose not to run" ולסיים את הקריירה בשיא. אבל זו הייתה גזירה שלא הציבור ולא הוא היו יכולים לעמוד בה. כולם רצו עוד ריצה אחת, עוד הצגה, עוד מבט להיסטוריה שמשכתבת את עצמה עם כל עלייה שלו על המסלול, והוא – סופרמן שניזון מאהבת ההמונים - לא יכול היה להימנע מזה. ‏כמו שמוחמד עלי (להבדיל) היה צריך להפסיק להתחרות כמה שנים טובות לפני שהוא נאלץ לפרוש, חולה ופצוע אחרי כל המכות שספג לראש, אבל התעקש להמשיך להתאגרף ולמשוך את הקריירה ואת הערצת ההמונים. זה חיידק שקשה מאוד להיפטר ממנו.

לטרגדיה היוונית הוסיפה העובדה שמי שזכה בזהב באליפות העולם היה הנמסיס ג'סטין גאטלין השנוא, האצן שנתפס פעמיים בשימוש בחומרים אסורים, וההיתר שלו לשוב למסלול חזר אחרי כל השנים כמו בומרנג לפרצוף של איגוד האתלטיקה העולמי. פרצוף שהיה פעם של סופרמן, ועכשיו הוא של לקס לות'ר.