חלמתי הלילה על ערן זהבי. זה לא דימוי, לא תיאור לשם מליצה, לא תרגיל כתיבה - ערן זהבי היה נוכח בחלום שלי הלילה. הוא אפילו לא שיחק כדורגל. סתם היינו יחד באירוע חברתי, והוא החזיק צלחת פלסטיק עם מזטים. ודיברנו. אה, והוא היה לבוש במדים הכחולים של גוואנגז'ו R&F. והתעוררתי בבוקר עם חיוך, וגעגוע.
כשערן זהבי חתם על חוזה העתק בסין, תמורת סכום שיסדר את החיים גם לנינים שלו, הוא ספג מכל מיני צרי עין ביקורות על כך שהוא תאב בצע, שעשה את המעבר המפתיע הזה רק בשביל הכסף, ושמקצועית הוא למעשה לא מקדם את הקריירה שלו. כאילו שהם היו מסרבים ל-60 מיליון שקל (לפני בונוסים) לשנתיים וחצי. הם גם אמרו שבישראל הוא היה מותג, חד-פעמי, ובסין הוא בחיים לא ייהנה מאותה תהילה.
והנה, פחות מחודש עבר, וה"פיו פיו" השתלט על גוואנגז'ו ברמה שמזכירה את השנתיים האחרונות במכבי תל אביב. האיש הוא מכונה בלתי עצירה: שבעה שערים ועוד שלושה בישולים בחמישה משחקים בלבד בקבוצה החדשה זו תפוקה על-אנושית, אבל סטנדרטית לגמרי במקרה שלו. ועל הדרך הוא לקח את הקבוצה מהתחתית והביא אותה במו רגליו וראשו למרחק נגיעה מהצמרת.
לדרבי חוקים משלו
כבר היו שחקנים ישראלים שכיכבו בחו"ל, בקבוצות גדולות וברמות הגבוהות ביותר, אבל התחושה היא שדבר כזה עוד לא היה. לא ברמות האובססיה האלה. זו לא ליברפול, לא צ'לסי, לא מנצ'סטר סיטי, לא סלטיק, לא סלטה ויגו, לא גלאטסראיי. זו גוואנגז'ו הקטנה (יחסית, כן? 13 מיליון תושבים בסין זו פריפריה). והרמה של הליגה הסינית מזכירה, בלחץ, את ליגה א' אצלנו. לא שישראל היא הליגה השישית בטיבה באירופה או משהו, אבל זה כיף להתעליין על מעצמות.
אז איך אפשר להסביר את הטירוף הזה סביב זהבי? קחו לדוגמה את המשחק אתמול: דרבי נגד היריבה העירונית, שהיא במקרה גם האלופה בחמש השנים האחרונות ולא הפסידה 21 משחקים ברציפות. בפיגור של 1:0 זהבי נכנס לעניינים, בישל את שער השוויון והבקיע את השער המנצח - שחזור של כמעט כל דרבי שהיה בתל אביב. וזהבי, מלמדת ההיסטוריה, מעולם לא הפסיד בדרבי שהוא פתח בו. אלה בדיוק מסוג הדברים שמביאים כדורגלן למעמד של אל. הוא תמיד יהיה שם כשצריך, בטיימינג ובמגע מושלם. לא משנה באיזו קבוצה הוא משחק ונגד מי. אי אפשר שלא לסגוד לו.
בקצב הזה עוד יתברר שגם מבחינה מקצועית ההחלטה הייתה נכונה, כי תכף יתחילו לשים אליו לב במקומות נחשבים יותר מסין. זו רק שאלה של זמן. בגוואנגז'ו כבר חוששים שקבוצה גדולה תעשה לה את מה שהיא עשתה למכבי ת"א ותיתן הצעה שאף אחד לא יוכל לסרב לה. ולילה אחד, אוהד סיני יחלום על עלן זאווי ויתעורר בבוקר עם חיוך, וגעגוע.