ההודעה הראשונה שקיבלתי אחרי הפיטורים של גיא גודס ממכבי ת"א שאלה האם אני שמח. כנראה בגלל שכתבתי – לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש – שהאיש לא מתאים להיות מאמן הקבוצה. אז התשובה היא "לא". זה לא משמח אותי שצדקתי. שמחה זה לא משהו שאני מרגיש כרגע. אני לא שמח שמישהו – ועוד מישהו שאני מחבב כבנאדם - איבד את מקום עבודתו.
יותר נכון יהיה לומר שחשתי הקלה. הקלה, כי המהלך הזה היה מהלך מתבקש ובלתי נמנע שהגיע באיחור - לטעמי, באיחור של שנה וחודשיים. מיותר היה לחכות להתבזות מול אשדוד בבית, עוד אחת בסדרת ההתבזויות העונה ובעונה שעברה של הצהובים תחת שרביטו של גודס. כל דקה שעברה מבלי שהוא פוטר או התפטר הייתה כתם על המועדון ההישגי, הווינרי והבלתי מתפשר הזה.
היו שלל נקודות יציאה בהן היה אפשר להודיע על היפרדות הדדית או על התנתקות חד-צדדית: החל בדרבי בשנה שעברה שנגמר בהפסד של 20 הפרש, דרך הטאטוא בהצלבה ע"י פנרבחצ'ה, ההדחה המשפילה מול אילת בסדרת חצי גמר הפלייאוף ואובדן האליפות, ועד כל הפסד והפסד בעונה המאוד קצרה הנוכחית.
למה זה לא קרה? בהנהלה התקשו כנראה להגיע לתמימות דעים לגבי הפיטורים. חלק מחברי ההנהלה לא רצה לפגוע בכבודו של גודס, ואולי חלקם חשבו שלפטר מאמן בשלב כזה, אחרי שנתת לו הזדמנות למרות העונה הכושלת שעבר, היא הודאה בכישלון של ההנהלה עצמה (ואת זה מאוד לא אוהבים שם למעלה). ייתכן גם ששמעון מזרחי, דיוויד פדרמן ושות' ציפו או קיוו שגודס יתפטר ויחסוך מהם ליזום את הצעד.
רק שגודס שב והוכיח כישורי הדחקה יוצאי דופן. האיש שסירב להבין כל רמז אפשרי שהוא לא רצוי; שקיבל כל הנחתה אפשרית סביבו, בכל עמדה – שחקנים, עוזרי מאמן, מאמן כושר – מבלי שיפצה פה; ושלמעשה עובד כבר לפחות שבועיים כשהוא יודע שמחפשים לו מחליף – האיש הזה לא לקח אחריות גם הפעם. יש שתי אפשרויות: או שהוא לא חשב שהוא אחראי כמי שעומד על הקווים, או שהוא פשוט נאחז בחוזה לשנתיים שניתן לו כצ'ופר ולא רצה לוותר על הכסף שיגיע לו. בכל מקרה, זה לא מוציא אותו טוב.
גודס נכשל כי גם עם סגל שחקנים שאת חלקו לא הוא בחר, היה אפשר וצריך לעשות יותר. אבל הקבוצה הייתה מבולבלת בהתקפה ולא הראתה מחויבות בהגנה, משחק אחרי משחק, ללא גרף שיפור. וזו עבודה של מאמן. ההנהלה נכשלה בכך שמינתה מאמן שיכולותיו לא מספיקות לרמות הגבוהות, לא נתנה לו את הכלים לנסות ולהצליח, ולא חתכה מיד כשראתה ששום דבר לא עובד.
מי צריך להיות המאמן הבא?
מחוסר ברירה, ומאחר שאין כרגע מחליף בנמצא, מונה עוזר המאמן אבי אבן למאמן זמני. זה אותו אבן שבתפקידו הקודם היה ראש מחלקת הסקאוט במועדון ואחראי להחתמת שלל פלופים בשנים האחרונות. לאבן אין שום ניסיון כמאמן ראשי, והוא נזרק ישר למים העמוקים של היורוליג, בלי מצופים ובלי מציל. באותה מידה אפשר היה למנות את המנכ"ל אלי דריקס, את איש המשק עמי ביטון או את הקמע דוני הכלב.
אלא שבמכבי, כמו במכבי, מנסים בכוח להצדיק את המינוי הזמני ולתת לגיטימציה לאבן, וכבר מיהרו להציף תמונות שלו מדריך את השחקנים באימון הראשון כמאמן ראשי - ממש כמו במדינה טוטליטרית שבה, עם מות הרודן, מפרסם השלטון תמונה של בנו בן הארבע מפקד על הצבא כדי לשדר עסקים כרגיל.
אז מי כן צריך להחליף את גיא גודס? בואו נתחיל ממי שלא. לא צביקה שרף המיושן, לא ארז אדלשטיין המלחיץ, לא אריק שיבק האפור ובטח שלא עודד קטש, ההבטחה שהתנפצה. יש שלוש אופציות ריאליות:
1. מאמן זר. רצוי מישהו מנוסה שיש לו היכרות מסוימת עם מכבי ת"א.
2. דן שמיר. מי שהיה עוזר מאמן במכבי, אימן קבוצה בכירה בארץ ולקח איתה תארים, והיה עוזר מאמן בצסק"א מוסקבה. כלומר עשה את המסלול הנכון לאימון הקבוצה ומשום מה הוא מוזכר כרגע רק כאופציה לעמדת עוזר המאמן.
3. פיני גרשון.
נכון, גרשון שרף בשבוע שעבר את כל הגשרים עם מכבי בראיון חסר מעצורים כהרגלו. אבל אם יש משהו שמכבי ת"א הראתה לאורך השנים זה שהיא יכולה לבלוע ולהתגבר על התבטאויותיו והתנהגותו הלא פוליטיקלי-קורקטיות של גרשון. גם כשמונה לראשונה, בסוף שנות ה-90, זה היה לאחר שלל התנגחויות בתקשורת מול היריבה. בינתיים ספגו במכבי גם את שערוריית המוקה הגזענית, וגם את הפיאסקו במשחק ראווה בניו יורק, ועדיין הותירו אותו בתפקיד כל עוד הוא המשיך לספק את הסחורה המקצועית.
העניין עם פיני הוא שהקדנציה האחרונה שלו כמאמן במכבי ת"א הסתיימה באובדן האליפות, ואסור לשכוח שבשנה שעברה הוא היה עוזר המאמן של גודס ושותף לעונה המבישה ההיא. בכלל לא בטוח שהוא ערוך או רוצה לחזור לעבודה הסיזיפית הזו. מצד שני, אי אפשר לקחת ממנו את האינסטינקטים, את הידע ואת הניסיון. כך שגרשון, אם יגיע, צריך להתמנות כג'נרל מנג'ר - אדם שיתווה מדיניות מקצועית למאמן שיוחתם. גרשון ותחתיו שמיר - זה השילוב הנכון בעיניי.
כישלון הקונספציה
האם במכבי ת"א יעשו את הדבר הנכון? לא בטוח. גיא גודס היה בעיה גדולה, אבל הוא בפירוש לא הבעיה היחידה, ואפילו לא העיקרית. האחראית הגדולה למחדלי השנים האחרונות היא ההנהלה, שפועלת ללא חזון ארוך טווח ומלבישה טלאי על טלאי מבלי לבדוק את גודל החורים או לקנות בגד חדש. הבנים-של פדרמן ורקנאטי, שקיבלו את המושכות להוביל את העגלה קדימה, חושבים/חשבו שהם יודעים יותר טוב מכולם, והקונספציה הזו קרסה.
רק שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו, וכמו שזה נראה, בהנהלה לא מבינים (או מוכנים להודות) שהם אלה שפוגעים בקבוצה. בקצב הזה, מכבי ת"א תמשיך להתנהל בין אובדן תארים, הדחות מוקדמות ואולי הבלחות בודדות פה ושם. בסוף גם "קהל הפרוות והרולקסים" יבין שלהיראות בהיכל זה כבר לא סמל סטטוס. ואז, אולי אז, משהו ירעד למעלה.
ובינתיים, ביום חמישי, מכבי ת"א תשחק נגד דרושפאקה, במה שמוגדר "משחק עם הגב לקיר". פעם, הצהובים רק היו צריכים לשמוע את הביטוי הזה כדי להתעלות ולרמוס את מי שעמד ממול. הפעם, ספק רב אם זה יקרה. גם הרוחות של יד אליהו הפסיקו לבקר בהיכל. גם הן כבר לא מאמינות במותג.