לא זמן לסיכומים
"זה לא הזמן לסכם את הקמפיין", אמר מאמן נבחרת ישראל בקרוב לשעבר אלישע לוי אחרי המשחק האחרון במוקדמות מונדיאל 2018. והוא צודק. איזה מין טיימינג מוזר זה, לעשות סיכומים בסוף? אדרבה, לא היה צריך לחכות למשחק הסוגר מול ספרד - אפשר היה לסכם את המסע של הנבחרת אחרי ההפסד המביך למקדוניה בבית בחודש שעבר, או אחרי אחרי ההשפלה הביתית נגד אלבניה ביוני. אפשר היה לסכם גם עם היוודע ההגרלה שציוותה את ישראל לבית חסר סיכוי עם איטליה וספרד.
ואפשר היה לסכם את הטורניר הגרוע ביותר של נבחרת ישראל ב-20 פלוס השנים האחרונות ברגע שאלישע לוי מונה לתפקיד המאמן הלאומי. אף אחד לא חשב מעולם שלוי הוא מוח כדורגל חריף ומקורי. המינוי שלו, כמו שקורה הרבה פעמים, היה מהסיבות הלא נכונות: הוא בחור טוב, מגיע לו, הוא ידאג שיהיה שקט סביב הנבחרת. אלישע היה ברירת מחדל, מאמן לתקופת מעבר. ומרוב שקט, ערן זהבי העיף את סרט הקפטן ופרש, שלל שחקנים הושעו בגלל עבירות משמעת (חלקן איזוטריות), והזימונים המופרכים וההמוניים נראו כנגועים בפוליטיקה. בשורה התחתונה, ההתדרדרות של הנבחרת ממוקדמות למוקדמות הגיעה לשפל חדש, ש"שיאו" - ניצחון בית אחד בלבד מתוך חמישה משחקים, גם הוא בדוחק, מול אחת הנבחרות החלשות בעולם.
בזמן שמצרים השכנה חוגגת באקסטזה את החזרה למונדיאל אחרי 28 שנה, קוסטה ריקה הקטנה נכנסת לטירוף חושים אחרי העלייה המרגשת ואיסלנד – מדינת דייגים עם אוכלוסייה של פחות מ-350 אלף איש – מפשירה קרחונים בעקבות ההעפלה הראשונה בתולדותיה לטורניר, הכדורגל שלנו יחזור להתבחבש בביצה המקומית. ביצה של בינוניות, של ברירות מחדל. ביצה שאין לה מייצג טוב יותר מאלישע לוי.
אבל זה לא הזמן לסיכומים.
מהפכה צהובה
עונת היורוליג נפתחת מחר, ולראשונה מזה שלוש שנים עושה רושם שאוהדי מכבי ת"א בכדורסל יתאהבו מחדש בקבוצה שלהם. יכול להיות, רק יכול להיות, שיש סופסוף סיבה קטנה לחייך לאור הקיץ המהפכני שעבר על הקבוצה. על פניו, בהנהלה הצהובה הפנימו את הביקורת מעשרות השנים הקודמות והחליטו - והפעם באמת - למנות מאמן לטווח ארוך ואשכרה לתת לו לעבוד.
ונבן ספאחיה עובד, אי אפשר להתבלבל. סגל השחקנים שהוחתם אמנם לא נוצץ, אבל נראה שלם ועמוק מספיק. יש התלהבות ושמחת חיים על המגרש. ומעל כולם – יובל זוסמן בן ה-19 מקבל כמובטח דקות משחק וממצה עד תום את הקרדיט שניתן לו. זה די חריג. אפילו שמעון מזרחי ושות' מצליחים עד כה להשתדל לא לשבת בצמוד לספסל הקבוצה, במה שתמיד ייצר לחץ ולחשושים בדקות מכריעות במשחקים. יש כמובן בעיות מקצועיות בולטות לעין: ההגנה לעתים חדירה מדי, ההתקפה מתקשה לתפקד במשחק עומד. אבל אלה דברים פתירים.
נכון, יש מהלך של הנמכת ציפיות גורף בסביבת הקבוצה. אף אחד לא חושב שמכבי תזכה ביורוליג והגעה לפיינל פור תהיה סנסציה. למצב את עצמך כקבוצת מרכז טבלה טיפוסית באירופה זה מנוגד לאופי המכביסטי.
בכל מקרה, בישראל היא תחזור להיות חזק בתמונת מאבק האליפות. מי היה מאמין שמשפט כזה יכול בכלל להיאמר על מי שהייתה פעם האלופה הנצחית. מצד שני, אולי דווקא מהמקום הזה של ריסון האגו וההתחלה הנמוכה, תצמח האימפריה מחדש.
הערה: הדברים נכתבים לפני פתיחת עונת היורוליג. ייתכן שעוד חודש וחצי נצטרך להיות בכוננות כיוון שעונים ל-2:27 לפנות בוקר.
בליבם בוערת אש
שבוע אחרי הפרישה של ירדן ג'רבי שהודיעה שהאש שבערה בה כבתה, הוכיח הג'ודו הישראלי שיש חיים מהעבר השני של הירדן. ענף הספורט המוביל בישראל סיפק חמש מדליות בתחרות הגרנד פרי בטשקנט - שלוש מהן מזהב (אורי ששון, שגיא מוקי ובטינה טמלקובה) - והנבחרת סיימה את אחד הטורנירים היוקרתיים בסבב העולמי במקום הראשון בטבלת המדליות. גם עם ההיעדרות של היפנים, מדובר בהישג סופר-מכובד והצהרת כוונות לשנים הבאות, בדרך לאולימפיאדת טוקיו 2020. ממנה, אגב, היפנים לא ייעדרו.
חידה
מי זה ארטיום דולגופיאט?
א. מדען אוקראיני, זוכה פרס נובל לכימיה.
ב. מתעמל ישראלי, זוכה מדליית כסף באליפות העולם.
ג. האח האובד של אלכסה דול.
ד. תפסיקו להמציא שמות, אתם חושבים שלא שמנו לב ל"בטינה טמלקובה" בפסקה הקודמת?