נושא זכויותיה של האישה על גופה כבר נטחן עד דק בפרשייה ההיא. זה אמור להיות מובן מאליו שאם מישהי רוצה להצטלם בעירום היא יכולה לעשות כן. זה ודאי לא מעשה פלילי. אבל ייתכן שכשהמתערטלת היא מורה ומחנכת בישראל צריך בכל זאת להימתח קו מוסרי מסוים. גם כשמדובר במישהי שעוסקת בגיל הרך יותר, ואולי יותר מזה כשמדובר במורה בתיכון שנפגשת על בסיס יומי עם נוער שמתחיל לגלות את הגיל הקשה. לא בטוח שהורים יהיו מרוצים מכך שהמורה של ילדיהם מרגישה עד כדי כך בנוח עם הגוף שלה.
כחלק מכיבוי השריפה ובקרת הנזקים המהירה של המורה ובאי כוחה, היא אצה להתראיין, להביע זעזוע מהמקרה ומהתלמידים, לבכות את הקריירה שאולי נגדעה, ואף לאיים בבחינת הליכים משפטיים נגד בית הספר שהוציא אותה לחופשה עד יעבור זעם ונגד התלמיד שהפיץ את התמונות.
רק שעם כל הכבוד לתחושת הקורבן של המורה, ובאמת – מי היה מאמין שנערים יכולים להיות כה בריונים ואכזריים, זה הרי לא קורה אף פעם בשום מקום – יש שתי שאלות שחייבות להישאל ולא קיבלו את התייחסותה:
הראשונה: הטאבלט המדובר שייך במקור לבית הספר וניתן למורה (כמו גם למורים אחרים מן הסתם) כחלק מפרויקט לימודי, שבו מעבירים המורים לתלמידים את חומר הלימוד. אם כבר בחרת להצטלם בעירום – מדוע לשמור את התמונות (או לכל הפחות לא למחוק אותן) על מכשיר שנמצא אצלך רק בהשאלה?
השנייה והאקוטית יותר: המורה טוענת שהמכשיר לא נשכח על ידה, אלא שהיא נתנה אותו מיוזמתה לאחד התלמידים. נצא מנקודת הנחה שזו האמת ולא סוג של קו הגנה (אולי היא חוששת מהאשמה ב"הפקרת" רכוש ממסדי). אז אם ידעת שיש על הטאבלט את התמונות הללו – למה לעזאזל את נותנת אותו לאחד התלמידים?
לטענתה של המורה, התמונות הסתנכרנו לטאבלט המדובר מהטלפון הפרטי שלה. אם זה נכון - זו עדיין רשלנות של המורה. למה סנכרנת את הטלפון הפרטי שלך עם טאבלט ציבורי ששייך לבית ספר? יש פה שיקול דעת לקוי בכמה רבדים באופן שכמעט לא מתיר הגעה למסקנה אחרת. שיהיה לאישה הזו בהצלחה במקצוע הבא שלה.