גל פתוח של שידורים רצופים, משבע בבוקר ועד הפסקת הצהריים, ואז משלוש אחר הצהריים עד הלילה. למעלה ממחצית מהמהדורה (המורחבת) מוקדשת לנושא, כשכתבים וחזאים מעמידים את עצמם בסכנה מיותרת ומתחרים מי ישדר יותר באקסטרים (אלעד זוהר כמעט נסחף באמצע נחל שוטף, אוהד חמו הופך לבובת שלג לנגד עינינו, ברהנו טגניה עומד במרכז רחוב חשוך ללא אפוד זוהר).
שתי יממות סוערות ופתאום אין מו"מ מדיני – ג'ון קרי אפילו הולאם לטובת המצב כשעמד כמו תורן ברוח ליד נתניהו שנשא דברים לאומה; אין בעיות של אלימות – כי מי ייצא לרצוח בגשם ובקור הזה; אין מערכת חינוך מידרדרת – הרי ממילא התלמידים לא הלכו לבית הספר. אם כל כך קל להניח את הצרות האמיתיות בצד, אולי עדיף שיהיה שלג כל השנה, כדי שאף פעם לא נתעסק בדברים החשובים באמת.
מזג האוויר גם היה מצוין לפריחת הספורט הישראלי הפופולרי של הפניית אצבע מאשימה למרחקים קצרים. מהרשויות המקומיות, דרך חברת החשמל, המשטרה, ועד הממשלה. כולם רצו את הראש של מי שאחראי למחדל הגדול הזה שנקרא חורף. למה אין חשמל, מדוע הכבישים חסומים, מה עושים עם הילדים.
בחברת החשמל לא מבינים את התלונות
בעוד שהטענות במקרה הזה מוצדקות, לפחות בחלקן, התגובות של הנושאים באחריות נעו בין פארסה לדמגוגיה. ראש הממשלה נתניהו, שהיה כמובן הראשון שזיהה את גודל האירוע, שיבח את בעלי התפקידים ואמר כי "במדינות אחרות היו הרבה מאוד אבידות בנפש בכל סופה כזאת". אולי כדאי להזכיר לראש הממשלה שלא מדובר בהוריקן או בשום דבר שדומה לסופות שראינו בארה"ב ובאירופה. אלה היו בסך הכל יומיים של גשם ושלג, זה הכל. לא רוחות במהירויות מטורפות, לא צונאמי, לא שום דבר שמסכן חיים באופן מיידי.
לשיא ההתקרנפות הגיע יו"ר חברת החשמל יפתח רון-טל שאמר בלי בושה ש"המזל הגדול של החברה הזו ושל המשבר הזה הוא שחברת החשמל היא ממשלתית-לאומית ששוקלת שיקולים לאומיים ולא רק עסקיים". לא. המזל שלכם הוא שאתם מונופול. מונופול שגובה מחירים מופרזים, טובע בסיאוב, וכזה שמאפשר לעובדיו הנחות מפליגות בתשלום החשמל, בסכומים שאולי היה אפשר להפנות להיערכות לשעות חירום. העיקר שחברת החשמל עושה קמפיינים יצירתיים חדשות לבקרים, כדי שחלילה לא נעבור למתחרים (?), אבל כשזה מגיע לרגע הקריטי – 30 אלף בני אדם נשארים יומיים בלי חשמל, חלקם יישארו כך גם ביומיים הקרובים.
יותר מהכל, הסופה הזו היא משהו שהיה ניתן להתכונן אליו מספיק זמן מראש. גם ברשויות המקומיות, גם בחברת החשמל, גם במשרדי התחבורה והתשתיות. זו לא הייתה סופה בהפתעה. הייתה התראה מסודרת של שבוע מראש בתחזית מזג האוויר. שלא לדבר על זה שהמפגעים הרגילים – נתיבי איילון שעולים על גדותיהם, ניקוז הרחובות הכושל שגורם להצפות, העומס על צריכת החשמל – הם דברים שידועים כבר שנים אחורה וחוזרים על עצמם בריטואל קבוע מדי שנה.
הדבר העצוב הוא שהסערה הזו היא בסך הכל הטרנד העכשווי ולא יותר. משהו שבעוד שבוע כבר לא נזכור ממנו כלום. בעצם, איזה שבוע? תוך שלושה ימים גג כבר נעבור להסחת הדעת הבאה. לקחים לא יופקו, צעדים לא יינקטו, הוועדה שתוקם, אם תוקם, תהיה כרגיל ועדת קישוט בלבד. בשנה הבאה, ביומיים הסוערים שיהיו, שוב נתפלא איך כולם לא ערוכים ונזדעק על מחדל. קראתם על כך כאן לראשונה.