שנת הלימודים נפתחה ממש לא מזמן, גם אם זה לא הכי הורגש (אחרי הכל, רק 13 ימים נטו יילמדו החודש בגלל החגים). והנה – סקר חדש שנערך ע"י משרד החינוך בקרב מורים לספרות בבתי הספר התיכונים, מעלה שהמורים מתלוננים על החומר שאותו הם מלמדים.
הסיבה: היצירות שהם מלמדים דיכאוניות מדי לטעמם, והמורים טוענים שקשה להם להעביר את חדוות הפרוזה והשירה עם סיפורים ושירים כמו "על השחיטה" של ביאליק שעוסק בפרעות קישינב, "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי שעוסק בהשפעות הנפשיות של רצח על הרוצח, או ההתאבדות של "מאדאם בובארי" (זהירות, ספויילר). תוכנית הלימודים הנוכחית כבדה ומדכאת, הם אומרים, ויש צורך לרענן אותה ולהכניס יצירות קלילות ואופטימיות יותר.
במסמך נוסף של משרד החינוך בנושא נכתב שלעתים יש הגזמה בהוראת יצירות שמשקפות עולם קודר ומעיק, וצריך לדאוג מדי פעם ל"הרפיה קומית" (תהייה: האם זה ההיפך ממה שקורה לך כשאתה מגלה שהמסאז'יסטית התאילנדית היא למעשה ליידי בוי?), מכיוון ש"אחרי הכל מדובר במתבגרים". צודקים, אנחנו הרי לא רוצים שהמתבגרים העדינים, הרכים והתמימים שלנו, שלא מעשנים, לא שותים, לא מטרידים מינית, לא משתוללים על הכביש, נוהגים בכבוד ובנימוס בזולת, לא מרביצים ולא דוקרים – ייחשפו חס ושלום לשיר לא במקום של ביאליק. הם עוד עלולים להפיק מוסר השכל לא עלינו, או בטעות ללמוד עברית נכונה.
גם התלמידים מסכימים לחלוטין עם הבקשה להקל בחומר הנלמד (הפתעה!), ואומרים שקשה להם עם זה שתמיד מישהו מהגיבורים מת, או שמישהו קרוב אליו מת, או שהוא מתייסר באיזו שאלה הרת גורל, וזה כאילו נורא מבאס כזה.
אז הנה רעיון: במקום ללמד שירים כבדים ומדכאים, שמדברים על התייסרות הגיבור בשאלות הרות גורל, בואו נלמד אותם משהו שהם יוכלו להתחבר אליו, למשל "כסף ואלכוהול", או משהו שבכל זאת מציג דילמות הרות גורל שהאדם מתלבט ביחס אליהן, כמו "קפה או סרט". נכון, הכנסתם של ליאור נרקיס, משה פרץ ודודו אהרון לתוכנית הלימודים אולי נשמעת מעט מופרכת בשלב הזה, אבל תאמינו לי – בקצב שהדברים קורים כאן במדינה, אל תפסלו שבעוד חמש שנים, אולי אפילו פחות, זה יקרה. ורק תעשו לי טובה - תזכרו איפה שמעתם את זה קודם. ערב טוב לך.
לידיעת השב"כ
האח הגדול שלכם הולך ומתקרב עוד יותר. אני לא מתכוון לליהוקים לעונה הבאה שנמצאים בעיצומם, אלא על האח הגדול האמיתי, המדינה. שירות הביטחון הכללי פנה בימים האחרונים למנהלי הבנקים בבקשה לאשר מינוי מפקח מיוחד על מערכות המחשוב והמידע בבנקים, במטרה להבטיח את ביטחון המידע בעתות חירום ולאפשר התגוננות אפקטיבית יותר. נציגי השב"כ גם נועדו עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ששוכנע כי הפיקוח של השב"כ הוא מהלך חשוב.
רק שהמשמעות של צעד כזה היא שהארגון יוכל בעתיד לחדור לחשבונות הפרטיים של הלקוחות בישראל. הרעיון הזה לוקח את החדירה לפרטיות עוד צעד קדימה ומהווה פגיעה נוספת בזכויות האדם והאזרח. מצד שני מדובר בשב"כ, אז אין מה להתפלא.
בכל אופן, כדי להוכיח שלי באופן אישי אין מה להסתיר, אני רוצה ליידע את החברים ק', ג', ב' ושות' על פרטי העו"ש שלי בתקופה האחרונה, פשוט כדי לחסוך מכם את המאמץ בעתיד. אז ככה:
1600 שקלים הלכו לביטוח לאומי - שזה באמת פשע.
206 שקלים על ביקור בספארי עם האחיין - סוג של גניבה.
100 שקלים באיקאה - בחיי שאני לא זוכר על מה.
600 שקלים לקרן השתלמות - רואה החשבון אמר שצריך. יש לי חשד שהוא עובד עבורכם.
40 שקלים לקופ"ח - כי על בריאות לא מתפשרים.
35 שקלים עמלות לבנק – אם אתם כבר חודרים, אולי זה מה שצריך לבדוק לעומק?
2200 שקל עבור מנוי למכבי – כי החבר'ה צריכים תירוץ לצאת מהבית בימי חמישי.
עוד כמה אלפי שקלים על הוצאות משתנות דוגמת ביטוח רכב, דלק, טלפוניה, אינטרנט וכבלים, ותשלום אחרון על טבעת האירוסין (לא אפרט את הסכום, אבל אתם בשב"כ מוזמנים לפנות אלי בפרטי).
אגב אני לא רואה צורך לכתוב כאן כמה אני מרוויח כי אני יוצא מנקודת הנחה שאת זה אתם כבר בטח ממילא יודעים.
ובעניין החתונה שבדרך
האם לא בלתי סביר לתאם את מועד האירוע עם לוח המשחקים של מכבי ת"א?