נו בוודאי שאהוד ברק העביר את מניות החברה שלו לבנותיו שלושה ימים לפני שמונה לשר הביטחון. למה למי הוא יעביר אותן אם לא לבנות שלו? לעוזרת הפיליפינית הלא חוקית שהוא לא ידע שיש לו בבית? למתווך הנדל"ן שכבר גזר ממנו מספיק קופונים? לעינת וילף שתזדקק בקרוב לפרנסה? משפחה זו משפחה, ומשפחה לא מחליפים. כי הנאמנות – או לפחות קרנות הנאמנות – היא ערך עליון אצל אהוד ברק (אלא אם כן קוראים לך נאווה).
אנחנו לא באמת אמורים להיות מופתעים מהעובדה שהתנהלותו של ברק לא עמדה בנורמות הציבוריות. נורמות ציבוריות זה מונח שברק לא מכיר בו. כמו "מראית עין", או "יואל חסון", או "דירה בפחות מ-30 מיליון שקל".
פשפוש קצר מאוד בזיכרון מעלה את הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שרגע לפני מלחמת לבנון השנייה מיהר להיפטר מתיק ההשקעות שלו. הלא בסופו של יום, בכירינו רק רוצים להבטיח את עתיד ילדינו, או ליתר דיוק את עתיד ילדיהם.
ושוב, תחת כנפי המשפט המרגיז "כשר אבל מסריח", ברק מצליח לחמוק מחקירה – הרי מדובר בחמקן הלאומי – ולהציג את עצמו כאילו הכל תקין, הליקויים בטיפול ויהיה בסדר. אני בכלל זך כשלג. בראיון ל"הארץ" לפני כמה ימים, עוד לפני פרסום דו"ח מבקר המדינה, נתלה ברק בעובדה שהוא לא הנהנתן היחיד, לפניו היו גם נתניהו, אולמרט, רבין ובן גוריון. ממש כמו הילדים הקטנים שעשו משהו רע והתירוץ שלהם הוא שכולם עשו ככה.
רק בשבוע שעבר, ביום העצמאות, השיק ברק באופן רשמי את מפלגת העצמאות. ראוי היה, לאור מצבו בסקרים, להשיק אותה ביום הזיכרון, או בפורים. והנה, גם באותו אירוע מונומנטלי, אמר ברק שמפלגת העצמאות תפעל ברוחו של בן גוריון. אני חושב שההשוואה הזו עושה עוול לברק. אחרי הכל בן גוריון בסך הכל הקים את המדינה ודאג להמשך קיומנו כאן, בעוד שברק, אמממ.... ברק עשה... בכל זאת.... רגע, יש לי את זה.... ברק.... אממממ... פפפפפ... הצליח להביא את עינת וילף למפלגת העצמאות?
הפלטן
עוד בכיר ביטחוני שאפשר להתגאות בו הוא ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, עוזי ארד, שהדליף מידע רגיש לעיתונאי. ארד, כמו אחרון הספינולוגים, היה זה שיזם את בדיקת הפוליגרף בלשכתו של נתניהו, בדיקה שלפי ממצאיה איש לא הדליף (נו, לפחות הוא למד בשירות הביטחון שלו להיות שקרן טוב). רק בבדיקה מאוחרת יותר התברר כי הוא למעשה אותו גרון עמוק.
בלשכות נתניהו והיועץ המשפטי לממשלה ניסו להחליק את העניין ולא להוציא הודעה מתקנת לפיה נמצא המדליף, ותחת זאת לתת לעוזי ארד "לפרוש", בתמורה לכך שלא תיפתח נגדו חקירה והוא לא יועמד לדין. כאילו כולה מה קרה – ראש המועצה לביטחון לאומי, בסך הכל אחד שיש לו נגישות קבועה לפיסות המידע הרגישות ביותר שנוגעות לביטחון המדינה, זרק איזו מילה לעיתונאי. זה לא שהוא צרב את המידע על דיסק והעביר לעיתונאי כדי שיפרסם משהו באופן שמחייב מעצר בית והאשמות בריגול ואף בגידה. זה אפילו לא מנע מראש הממשלה לתת לארד לחפוף את מחליפו, תוך שהוא עדיין – למרות הורדת סיווגו הביטחוני – נחשף לאותם חומרים רגישים ומסווגים. בכיף.
לדברי ארד – או מקורביו – הוא בכלל לא הדליף, הוא רק פלט את הדברים שלא במכוון. כן, ממש כמו תינוק, ראש המועצה לביטחון לאומי פשוט בלע יותר מדי מידע רגיש, וכנראה היו לו גזים. אז אחד העיתונאים הרים אותו לגרעפס, והוא פלט.