זה אולי ניסיון הספין האומלל ביותר בזמן האחרון. בזמן שכלי התקשורת עסוקים באופן מלא בדו"ח המבקר על השריפה, ואת השאריות מקדישים לירי הרקטות המחודש בדרום, מגיע חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן ומנסה להזכיר לכולנו את הסכנה האמיתית – האיום האיראני.
הנה הסיפור המלא, כפי שכתב שאמה בדף הפייסבוק שלו. לא נגענו (חוץ מכמה שגיאות כתיב):
"עקב סדר ה-ABC – משלחות ישראל (ISRAEL) ואירן (IRAN) ממוקמות באותה שורה בוועידת כדור הארץ של האו"ם כשרק ארבעת חברי משלחת אירלנד חוצצים. בשעה שהשר ארדן השתתף באירוע צד בוועידה ישבתי בראש המשלחת באולם המליאה לצד אחמדינג'אד ושר החוץ שלו. להפתעת אנשי משרד החוץ כשהמטורף ואנשיו קמו ממקומם חרגו ממנהגם עברו ישירות דרכנו ולא בחרו בדרך עוקפת. הגדיל לעשות המגלומן מאירן ולמרות השלט "ISRAEL" שעל שולחני וסיכת דגל ישראל על חליפתי הוא ברך לשלום בהינד ראש וחיוך. האמת שממרחק נגיעה האיש נראה יותר כמוכר גרעינים מאשר מנהיג תכנית גרעין ואולי זה מה שמסוכן בענין".
לא טעיתם, גיבור ישראל עמד שם זקוף קומה, הישיר מבטו אל מול השטן הגדול, וזה – חייך אליו. שאמה לא מציין, וחבל, אם היה זה חיוך נבוך תוך השפלת מבטו הרמוס והכנוע של נשיא אירן, או שמא חיוך זדוני, כיאה לנבל מסוגו, שרמז משהו לגבי העתיד, חיוך של "אני יודע משהו שאתם לא".
שאמה מקפיד לקרוא לאחמדינג'אד באותה נשימה גם מטורף, גם מגלומן וגם בעל לוק של מוכר גרעינים. תודו שמהיום תסתכלו על המוכרים בפיצוצייה השכונתית שלכם בעין קצת שונה. הרי אתה חייב להיות מטורף ומגלומן כדי לעבוד במקומות כאלה ובשעות האלה. שלא לומר שלקשר בין לוק לאג'נדה זה מעשה קצת תלוש, וזאת מבלי להתייחס למראה עוזר האפסנאי של שאמה.
דגל בעין
אבל זה לא העניין. שאמה, שעד היום הכיר את אחמדינג'אד רק מהטלוויזיה, מצליח למעשה לאבחן תוך שניות את אופיו של האיש, יכולת שכולנו מתקנאים בה. זה, או שהוא פשוט מנסה להיות פופוליסט ולמצוא חן בעיני עוקביו בפייסבוק.
כי חלקם למשל מתרעם על כך שחבר הכנסת הנכבד לא לקח את דגל ישראל שהיה על השולחן ותקע לאיראני בעין. על כך מגיב שאמה: "לא באמת היית רוצה שלעיני 50,000 משתתפים, 115 ראשי מדינות והתקשורת העולמית כך ינהג נציג המדינה שלך". במילים אחרות – רציתי אבל התאפקתי, חכה חכה אם היינו לבד בחדר רק הוא ואני...
מהצד שני מעירים לחבר הכנסת המכובד על השפה, ולכך עונה שאמה: "זה ההבדל בין כתיבה ברשת לחברים ואוהדים לבין נאום באו"ם". כלומר – שאמה הכהן מפגין כאן צביעות לשמה. בהמשך הוא גם מבהיר ואומר שאחיו הוא מוכר גרעינים ולכן לא התכוון להעליב. נרגענו.
אגב, סתם הערה על הדרך: איראן שולחת לוועידת כדור הארץ של האו"ם את הנשיא ושר החוץ, ואילו ישראל, שכל כך רוצה להיות מדינה מערבית מודרנית, מסתפקת בשר לאיכות הסביבה ובח"כ כרמל שאמה הכהן, מה שמעיד על החשיבות הזניחה שמייחסים בארץ לנושא איכות הסביבה.
בכל מקרה, מדובר כאן בהחמצה גדולה של סגן יו"ר הכנסת שלנו. לו רק היה מגלה מעט יותר חזון ומעוף, היה יכול להושיט את ידו לנשיא האירני ולהמתין לתגובה. כל תגובה הייתה משיגה לו באזז תקשורתי גדול יותר: לחיצה – פריצת דרך בסכסוך. סירוב או התעלמות – עוד עדות לאיום המתקרב, לפצצה הממשמשת ולחוסר הנכונות להגיע לפתרון של שלום.
אבל שאמה הכהן הסתפק בחיוך של אחמדינג'אד. צר לי לבשר לו שזה כנראה לא היה חיוך – אלא גזים.