ילד אחד שאל את אבא שלו: "אבא, מה ההבדל בין 'באופן תאורטי' ל'באופן מעשי'?". ענה לו האבא: "לך תשאל את אמא שלך ואחותך אם הן היו מוכנות לשכב עם גבר אחר תמורת מיליון דולר". כעבור כמה דקות הילד חוזר ואומר לאביו "הן ענו שכן". אמר האב: "אתה רואה בני, באופן תאורטי יש לנו שני מיליון דולר. באופן מעשי יש לנו שתי זונות בבית".
לא באמת צריך להסביר מי זה מי בבדיחה העגומה שהיא הפוליטיקה הישראלית. גם כשחלק ממתפלגי קדימה מנסים כעת לחזור בהם בתוקף ולמנוע את המפץ הקטנטן, כנראה בשל הבהלה בעקבות הביקורת התקשורתית, די ברור מה יש לנו ביד באופן תאורטי, ומה באופן מעשי.
ההיגיון אומר שהם נזכרו קצת באיחור לשחק את הקשים להשגה, ויש סיכוי לא קטן שהבהלה תעבור להם. אחרי הכל אין משהו ששררה לא יכולה לפתור. שלא תהיה טעות, הח"כ המתפלג השביעי שחסר להשלמת המהלך כבר קיים. מי שזה לא יהיה או תהיה רק מחכים להצעה אטרקטיבית אמיתית, ולא להסתפק בפירורים כמו סגנות שר זניחה. הם ממתינים למשהו עם בשר, רצוי עם צ'יפס ושתייה ליד. אולי הבטחה לתפקיד נוצץ בדמות שגריר עם תום הקדנציה, ובוודאי שיחת טלפון אישית מביבי פלוס הזמנה לארוחת שישי עם המשפחה.
שלא כמו ח"כ אבי דואן, שמיהר לזנק לידיים המחבקות של הליכוד מהר יותר משתספיקו לשאול "אבי מי?". דואן, שהיה עוזר פרלמנטרי של יוליה שמאלוב ברקוביץ' – עבודה נחשקת ונחשבת לכל הדעות – נכנס לכנסת בתחילת השנה, ובתוך חודשים ספורים כבר מיועד להתמנות לסגן שר הרווחה, וכל זאת בגיל 57 בלבד. אין ספק, מדובר במטאור! והנה, כסגן שר רווחה לעתיד הוא כבר התחיל מדוגמה אישית ודאג קודם כל לרווחתו שלו.
מלך האופורטוניזם
התגובה של יו"ר קדימה שאול מופז לפילוג הקרב היא לא פחות מפואטיקה מקייאוולית: "כל מי שניהל משא-ומתן עם נתניהו והיה מוכן להיות חלק מהחרפה צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו, עם ילדיו ועם הציבור ששלח אותו לכנסת". כמה חסר מודעות עצמית, ולחילופין צבוע, אתה צריך להיות כדי לתקוף את האופורטוניסטים, כשלפני פחות משלושה חודשים זחלת על גחונך בחשכת הליל לאותו נתניהו.
מופז הוא מלך האופורטוניזם, שזיגזג את עצמו פעם אחת יותר מדי. לפחות עכשיו כשהוא שוב באופוזיציה הוא יוכל סופסוף לעשות את מה שהבטיח – להוביל את המחאה החברתית! ואפילו יש לו אג'נדה אישית, בתור מי שסובל ממדיניות הממשלה ובקרוב עומד להיות מחוסר עבודה. בינתיים, זו המפלגה שלו שהציתה את עצמה. בסופו של דבר קדימה גם קיבלה מלקות, גם אכלה את הדגים הבאושים וגם גורשה מהעיר. נולדה בחטא, חיה בחטא ומתה בחטא. זכרה לא יהיה ברוך.
זה כמובן לא התרגיל המסריח הראשון ומן הסתם לא האחרון בכנסת. כולם נזכרים עכשיו באלכס גולדפרב, שהואשם בזמנו שמכר את עצמו לקואליציית רבין תמורת מיצובישי. במקרה ההוא רבין באמת היה צריך את פליטי צומת דאז שהיוו לשון מאזניים בכנסת, אבל מה התועלת שיוצאת לביבי מהמהלך הזה? הוא לא באמת זקוק לעוד ידיים בודדות בהצבעות, בדיוק כפי שלא היה זקוק לשאר חברי הכנסת של קדימה בקואליציית הענק שלו. לא, ראש הממשלה פשוט נהנה לבעוט בגופה הנרקבת ולראות ממרומי שלטונו את החותם הסופי והרשמי על הפיכתה של ישראל מהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לעוד רפובליקת בננות פונדמנטליסטית, בדיוק כמו השכנות.