5. שוב חזר הצבע הצהוב
זה היה שברון לב, אבל שברון לב מהסוג הטוב. הפסד ביתי של מכבי ת"א ביורוליג הפך לשגרה בשלוש השנים האחרונות והצליח לאלחש את הכאב עד לרמת אדישות. העדות הטובה ביותר למהפכה שעברה הקבוצה הקיץ באה לידי ביטוי דווקא בהפסד הראשון העונה, ביום שלישי בהיכל לאולימפיאקוס, בנקודה. זה צבט, זה כאב, זה היה מפלח. זה היה כיף להרגיש משהו שוב כלפי הקבוצה הזו. וזה אומר שאוהדים הגיעו למשחק הזה עם ציפיות, שזה חידוש מרענן לעומת התקופה השחורה האחרונה.
משהו טוב קורה עם הסגל הזה ועם המאמן הזה. פתאום רואים קבוצת כדורסל על המגרש - עם שיטה, עם היררכיה, עם ביטחון. למי שלרגע מתבלבל - לקהל הצהוב לא אכפת שהצברים לא מקבלים דקות משחק. הקבוצה הגדולה של 2004-2005 התבססה על ארבעה כוכבים זרים בחמישייה ורק ישראלי אחד, טל בורשטיין, שבמקרה נמצא כרגע בעמדת עוזר המאמן השני בקבוצה. לא הייתה שום בעיה אז להתחבר רגשית למכבי, ואין שום בעיה כזו גם היום. רק מסכן יובל זוסמן הצעיר שראה פרקט לראשונה באירופה עד שנחבט בפנים וירד לספסל אחרי דקה. אין, אסור לתת לצברים האלה לשחק, הם נורא פגיעים.
מצד שני, ההפסד הצמוד נגד הכוכב האדום בלגרד אמש (חמישי), כבר לא יכול להתקבל בזרועות פתוחות. שלא יהיו טעויות, יש גבול עד איפה אפשר למתוח את המכביזם.
4. אדומים מבושה
הנה העובדות: בתום המשחק בין הפועל תל אביב להפועל ירושלים הושלך מכיוון אוהדי ת"א בקבוק לעבר מאבטחת ופצע אותה בראשה. עוד במהלך המשחק הועפו מהיציע מציתים לעבר הפרקט. במחצית התפתחה תגרה בין האוהדים לכוחות האבטחה - דבר שהפך עניין שבשגרה במשחקי הפועל ת"א, ובעיצומה שלף אחד המאבטחים גז פלפל וריסס לעבר האוהדים.
כך הגיבו בקבוצה לאירועים: "במהלך המהומה שהתפתחה… הפכו המאבטחים מכוח שאמור לשמור על הסדר הציבורי, למפירי הסדר. מספר אוהדים שהותקפו, נלקחו לטיפול ראשוני במקום… אוהדי הקבוצה הם אוהדים חמים ומסורים, ובוודאי שאינם עבריינים. לא מתקבל על הדעת שגורמי אבטחה… מתסיסים את האווירה". בהמשך, החליטו ראשי הקבוצה שלא להעביר לתובע איגוד הכדורסל את שמות האוהדים המתפרעים.
מדובר בהתקרבנות (המאבטחים אשמים), בשקר ("אוהדי הקבוצה לא עבריינים". בשלוף עולה לי פרשת פואד וערן זהבי, אבל יש עוד הרבה מקרי עבריינות מצד האוהדים האדומים), ובעיקר - במתן לגיטימציה ושיתוף פעולה עם אלימות חמורה. הקהל שמגדיר את עצמו הטוב ביותר בארץ, לחלקו מניות בהנהלת הקבוצה שלו, נתפס פעם אחר פעם במערומיו ומדרדר את תדמית המועדון (אם יש עוד לאן). והנהלת הקבוצה? היא נותנת לכך יד ביודעין. לא קנס ועונש רדיוס צריך לתת למי שמגן על החוליגנים התוקפניים, אלא הורדת נקודות. והלוואי שהמאבטחת גם תתבע את המועדון - נראה את הצדקנים האלה גיבורים גדולים בבית המשפט.
3. יאללה לך הביתה ג'ורדי, שלום ותודה
מכבי תל אביב בכדורגל לא נראית כמו קבוצה שרצה לאליפות. היא לא נראית כמו קבוצה שרוצה אליפות. היא לא נראית כמו קבוצה. התבוסה המשפילה לאסטנה בשבוע שעבר בליגה האירופית הייתה רק המבוא להתבטלות המוחלטת בעלק משחק העונה נגד הפועל באר שבע. לתצוגות הנפל האלה אחראי המנג'ר-שהפך-למאמן ג'ורדי קרויף. אבל עוד יותר מזה אחראי להן בעלי הקבוצה מיטש גולדהאר. הוא זה שהוביל את קרויף לעמוד על הקווים בניגוד לרצונו של המאמן-שהיה-מנג'ר, הוא זה שלא מפגין נוכחות כבר תקופה ארוכה במשחקי הקבוצה או בארץ, והנפקדות שלו מורגשת באיך שהקבוצה שבעבר הממש לא רחוק הייתה סמל ומופת ניהולי, מתנהלת היום בצורה כל כך ישראלית.
קרויף, שנוצר לו דימוי של קוסם אחרי שלוש האליפויות הרצופות, הטרבל וההעפלה לליגת האלופות בקדנציה שלו כמנהל מקצועי, מיצה. הוא יודע את זה, אנחנו יודעים את זה, כולם רואים את זה. לא יהיה מופרך להגיד שזו העונה האחרונה שלו בקבוצה. השאלה כמה נזק עוד ייעשה, אם הוא יתעקש להישאר עד סופה. כי כשלבעלים אין חשק לנהל ולמאמן אין חשק לאמן, למה שלשחקנים יהיה חשק לשחק.
2. שחקנים גדולים, אנשים קטנים
כריסטיאנו רונאלדו זכה בתואר כדורגלן השנה בעולם. בפער מובהק על ליאו מסי. זה לא מפתיע - רונאלדו הוכיח השנה פעם אחר פעם שהוא ווינר אדיר עם קילר אינסטינקט נדיר ואמביציה חסרת תחרות. הוא הוביל את ריאל מדריד לאליפות ספרד ולאליפות הצ'מפיונס תוך שהוא שובר שיאי כיבושים ומשאיר את הנמסיס קירח מכל הצדדים. ברור לכל אחד שהוא אחד הגדולים אי פעם.
מצד שני, את מה שיש למסי ברגליים אין לאף שחקן בדור הזה, וברור לכל אחד שהוא לכל הפחות השני בטיבו בעולם, ושגם הוא אחד הגדולים אי פעם.
כלומר לכל אחד חוץ מלשני אנשים בעולם – רונאלדו ומסי. כי אם יש משהו גדול יותר מהכישרון שלהם, זה האגו שלהם. אף אחד מהם לא הצליח להתגבר על היריבות ולהעריך את האחר מספיק כדי להצביע עבורו. רונאלדו בחר בגארת' בייל, לוקה מודריץ' וסרחיו ראמוס, מסי בלואיס סוארז, ניימאר ואינייסטה.
מסתבר שכמה שרונאלדו ומסי כדורגלנים גדולים, ככה הם אנשים קטנים.
1. צא לדרך
גיא זוארץ עשה הטעיה, עבר את השומר שלו וחדר לסל. השחקן המגן מהצד השני בא לעזור ועשה עליו עבירה. לא עבירה פראית, אבל כן עבירה חזקה, כזו שתמנע ממנו לקלוע. לגיטימי לגמרי. זוארץ זינק מיד מהרצפה והתנפל בחמת זעם על מבצע העבירה, עד שחבריו באו להרגיע אותו. מנחה "הישרדות" המשיך לשחק (לא רע בכלל) גם במשחק הזה וגם בזה שאחריו. אבל יום אחר כך הוא פרסם תמונה שלו עם חבישה בברך, נעזר בקביים כדי ללכת. וכפועל יוצא מכך - ההופעות בהשתתפותו בוטלו לטווח הקצר.
איך אני יודע את כל הפרטים הקטנים האלה? כי האיש שעשה על זוארץ את העבירה המדוברת, כפי שאפשר לראות בסרטון, הוא אני. זה היה דרבי לוהט בין קשת לרשת בטורניר הכדורסל של כלי התקשורת, על יוקרה והזכות להשתחצן ("הארץ" זכו, למתעניינים). תפסתי לו את היד כדי לעצור אותו בדרך לנקודות. הוא נפל. כשקם מהרצפה התנפח עליי עם מבט של רצח בעיניים. אחר כך צעק על השופטים לשמור עליהם – כלומר, על הטאלנטים - כי הגוף זו הפרנסה שלהם. לא נותר לי אלא לחייך. מודה שהופתעתי, מאוד, לראות את מה שהעלה לאינסטגרם בהמשך. בזמן אמת זה לא היה נראה כמו פציעה רצינית, בטח לא כמו זו ששילמו לי לעשות כדי לשבור לסער פדידה את הרגל ב"האלופה", אבל התוצאה דרמטית לא פחות. כן, כמעט גמרתי לגיא זוארץ את הקריירה. אני רק מקווה שעל הבמה ההצגות שלו מוצלחות יותר.