לוי דיבר בראיון על השוויון בנטל ועל הצורך של החברה החרדית להשתלב בשוק העבודה כדי שלא ימשיכו לחיות על כתפם של אלה שמשלמים מסים, של אלה שהולכים לצבא, של אלה שמשרתים את המדינה. "אתם אזרחים שווי זכויות", אמר לוי, "אז בואו תהיו גם שווי חובות".
כל אלה מילים כדורבנות, אין ספק, שהיו יכולות להמשיך את הדיון החברתי החשוב, רק שלוי, במה שנשמע כפליטת פה, אמר גם ש"אי אפשר להיות טפילים על הציבור הישראלי". והמראיין, כמו מראיין מנוסה, נטפל למילה טפילים והפך אותה לעיקר השיחה.
העניין הוא שבכלל לא בטוח שזו אכן הייתה פליטת פה, מכיוון שבמשפטים שהוזכרו לעיל לוי נשמע כאילו הוא מדקלם מתוך דף המסרים של מפלגתו. האם הוא היה משתמש בטרמינולוגיה כזו אילולא ראה את נאום התוכחה של יושב ראשו יאיר לפיד במליאה והפנים את רוח המפקד? סביר להניח שלא. ואגב, אין בכך שום פסול. יש רבים – במיוחד בקרב קהל המצביעים של יש עתיד – שאכן רואים בחרדים כטפילים על החברה ועל המדינה. זה קהל שספק רב מאוד אם הוא מאזין לתחנת קול ברמה, כפי שספק רב אם מאזיני התחנה הצביעו ליאיר לפיד.
בית הזכוכית של אלי ישי
יחד עם זאת, לוי, שנלחץ מתגובתו של המראיין, מיהר לחזור בו ולהתנצל. אלא שחבר הכנסת הטרי לא הסתפק בהתנצלות לגיטימית על המילה הספציפית, ובלחץ המראיין נכנע והתקפל לחלוטין, עד כדי כך שהרגיש צורך לציין באופן מתרפס במיוחד שהוא מבקר בחצרות רבנים. ממה הוא נבהל כל כך? מדוע להיכנע כל כך מהר ובקלות לספין שעוסק במילה במקום במהות? האם לא בגלל התרפסויות כאלה של מי שהיה בשלטון קיבלה המפלגה שלו את כמות המנדטים שקיבלה? מעניין מה חושב עכשיו יאיר לפיד על הסגן שלו.
הצד השני של המטבע הוא התגובה הכמעט פבלובית של ח"כ אלי ישי לדברים של לוי. ישי הזדרז להשוות את האמירה הזו לנאצים ולגרמניה של 1942. "אם אמירות דומות לזו היו נאמרות במדינה אחרת על ידי חבר פרלמנט אירופאי על הקהילה היהודית, היתה הארץ מזדעזעת", התלהם ישי, "במקומות אחרים בעולם קוראים להתנהלות ולהתנהגות הזו אנטישמיות".
מצחיק, כי הגינוי השואתי הזה מגיע מפי מי שהתבטא בצורה גזענית חריפה כלפי העובדים הזרים מסודן ואריתריאה וביקש לכלוא אותם בסוג של גטאות ולגרש אותם מהמדינה. ובכל זאת יש הבדל אחד קטן. הסודנים, לפחות, רצו לעבוד.