כאילו לא מספיק ההפסד הביתי המביך 3:1 לסלובקיה במשחק הידידות, מתברר שזה היה רק המבוא למפלה האמיתית שנבחרת ישראל עומדת לספוג בעוד חודשיים וחצי. שכן נבחרתנו האימתנית תהיה יריבת האימונים של מקסיקו לקראת המונדיאל הקרוב. מקסיקו, זו ששובצה לאותו בית עם ברזיל, קרואטיה וקמרון.
כנראה שמישהו במקסיקו שתה טקילה אחת יותר מדי אם הוא חושב שמדובר בהכנה ראויה מבחינתם. מבחינת ישראל – זה הכי קרוב שהנבחרת תגיע למונדיאל. המשחק עם מקסיקו הוא חלק ממסע הופעות בארה"ב, שיכלול גם משחק מול הונדורס. המסע הזה יכניס לקופת ההתאחדות לכדורגל לפי הדיווחים כמאה אלף יורו. כי כידוע, הכסף עוזר לטשטש את תחושת ההשפלה.
טום קרוז וטרבולטה בדרך להיכל נוקיה?
זה לא משהו שאוהד מכבי ת"א אמור להגיד, אבל ההפסד המרגיז לקובאן ביום שישי הוא לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות, בטח אם מסתכלים לטווח הארוך. כמו שזה נראה כרגע מכבי תסיים את הטופ 16 במקום השלישי ותקבל בהצלבה את מילאנו, ללא יתרון ביתיות. אם בטעות תסיים במקום השני, הפרס אמנם יהיה סדרה ביתית, אבל היריבה שבדרך תהיה אולימפיאקוס, אלופת אירופה בשנתיים האחרונות. לא קבוצה שאתה רוצה לפגוש בשלבים מכריעים, לא אולם שאתה רוצה לשחק בו באופן כללי בחיים (רמז: בהיכל השלום והאחווה אין לא שלום ולא אחווה). הפיינל פור קרוב יותר דווקא מעמדת האנדרדוג לכאורה.
אגב, השבוע נחשף שהמועדון הצהוב מקבל ייעוץ שיווקי וארגוני מחברה שהמרכז הישראלי לנפגעי כתות מזהיר מלהשתמש בשירותיה, מכיוון שהיא "נמצאת בבעלות או קשורה באופן הדוק לפעילים בכת הסיינטולוגיה ומעבירה תכנים של כת הסיינטולוגיה ו/או של מייסד הסיינטולוגיה".
סיינטולוגיה, רק כדי לסבר את האוזן למי שפחות מכיר, היא כת שמאמינה בין היתר שלפני 75 מיליון שנה – ונשבע לכם שאני לא ממציא את זה - הגיע לכדור ארץ חייזר עריץ בשם זנו, שהותיר אחריו נשמות של חייזרים ואז הפציץ את עולמנו, ומאז הרוחות של אותם חייזרים נצמדים לבני האדם ומתנהגות כטפילים נפשיים. בין המאמינים האדוקים נמצאים כוכבים הוליוודים כמו טום קרוז, וויל סמית וג'ון טרבולטה (היי, אולי עוד נראה מישהו מהם בהיכל). טפילים נפשיים. אולי זה מסביר את מה שקורה לגיא פניני כשהוא עולה על המגרש. סתם. או שמא..
חיים רמון הוא לא הפוליטיקאי היחיד באדום
מאמן הפועל תל אביב רן בן שמעון עלץ אחרי ניצחון קבוצתו 4:5 על מ.ס אשדוד והגדיר את המשחק כ"טוב ביותר העונה". מוזר שמי שהצטיין כבלם, מגדיר משחק בו הובקעו 9 שערים ככזה טוב. אנשים שראו את המשחק דווקא מגדירים אותו כמבולגן, אקראי ונטול הגנות, שנראה כמו מכירת סוף עונה, בזמן שלפנינו עוד מחזור אחרון ואז סיבוב פלייאוף שלפחות על הנייר אמור להיות תחרותי.
לגמרי לגיטימי לחשוב שאילו התוצאה הייתה הפוכה, רב"ש לא היה כל כך מאושר ונלהב. סביר להניח שהיה מקטר על ההגנה החלשה, ומתוך הרגל אולי גם על השיפוט. בכל זאת נשרק פנדל לחובת קבוצתו בתוספת הזמן. ככה זה כשאתה פוליטיקאי לפני שאתה מאמן.
הכושי עשה את שלו?
לראש עיריית חולון מוטי ששון הייתה התבטאות מעניינת בכנס על ספורט בשלטון המקומי. ששון אמר: "אני לא רוצה לראות זרים, אני רוצה לראות ספורטאים ישראלים. כדי לראות את הכושים יש את ה-NBA". אמרתי מעניינת? התכוונתי גזענית. מאוחר יותר, כשהבין שהוא באמת אמר את זה, חזר בו ששון מהשימוש במילה הספציפית.
מוזר שהסיפור הזה לא קיבל כותרות בולטות ולא ייצר סערה גדולה. במקומות מתוקנים עורו של ששון היה מופשט מעליו והזובור התקשורתי המוצדק היה מקשה עליו מאוד להציל את תדמיתו הציבורית. אז למה הוא קיבל כזו הנחה? יכול להיות שזה בגלל שששון הוא ראש עיר פופולרי ואביר איכות השלטון? או אולי סתם כי לא קוראים לו פיני גרשון?