הטראמפיסט של השנה
סיפור הספורט של השנה בכלל לא קשור לספורט. כלומר, לכל דבר בעולם הזה אפשר למצוא סימול בספורט, אבל כאן מדובר במשהו גדול יותר.
כששחקני פוטבול אפרו-אמריקאים כרעו ברך בזמן נגינת ההמנון לאות מחאה על היחס לשחורים בארה"ב, זה הפך לאירוע. כשנשיא ארה"ב לא הצליח לסתום את הפה ואת היד המצייצת (כרגיל) וקרא לבעלי הקבוצות לפטר את "הבן זונה" שלא מכבד את הדגל, זה הפך ל(עוד) משבר לאומי בניצוחו של טראמפ. בהמשך הצטרפו למחאה ספורטאים אחרים מענפים אחרים שהפגינו סולידריות בדרכים שונות, ובראשם לברון ג'יימס שקרא לנשיא שלו "כלומניק", דבר שבישראל ודאי היה מביא להעמדתו למשפט. וכך הפכה כל נגינת ההמנון מעניין משמים לצפיית חובה (ואחר כך לפרק מופתי ב"סאות'פארק"), הטראמפיסט בבית הלבן גזר עוד קופון פטריוטי-לאומני, והמתח הגזעי באמריקה עשה עוד צעד בדרך לנקודת רתיחה.
הנפילה מהאולימפוס של השנה
יוסיין בולט היה צריך לתלות את נעלי הזהב שלו אחרי אולימפיאדת ריו 2016 - בלתי מנוצח, שיאן ואלוף עולם, אדם בדרגת אל. ההפסד שלו בגמר הריצה למאה מטר באליפות העולם השנה - גם אם היה הגיוני בהתחשב בנסיבות - השאיר את כולם פעורי פה, לא מאמינים שהם חזו באירוע כזה. העובדה שהמנצח היה הנמסיס הגדול ג'סטין גטלין רק הוסיפה לכל האירוע ממד של פרק 9 ב"משחקי הכס". הנפילה מהאולימפוס הושלמה עם הפציעה ("הפציעה"?) של בולט במרוץ השליחים, שהוציאה את נבחרת ג'מייקה מהאליפות. עוד סנסציה בלתי נתפסת. לא היה כמו ולא יהיה כמו יוסיין בולט. כמה חבל שהיינו צריכים להיות עדים לכך שהוא בן אנוש.
גונבי הדעת של השנה
תחרות קשה מאוד בין שני המאמנים הלאומיים לשעבר והמישהו-יודע-לאן-הם נעלמו של היום: אלישע לוי של הכדורגל וארז אדלשטיין של הכדורסל.
לא כישלון אלא אכזבה, התעקש אדלשטיין להגדיר את ההשפלות שחטפה הנבחרת במוקדמות היורובאסקט בישראל. "כדורסל טוב", הוא כינה את מה שהביא להפרש סלים מצטבר של מינוס 71 נקודות. "סל אחד נגד גרוזיה ולא נגררים להארכה אז עלינו", ביקש למכור עוד לוקש תוך שהוא מתעלם מכך שגם הניצחון הבודד של ישראל בטורניר היה על חודו של סל מקרי. "חוץ ממשאית הכל עבר עלי", התבכיין הקדוש המעונה.
ומה היה להוא מהכדורגל לומר אחרי טורניר המוקדמות הגרוע ביותר של הנבחרת ב-20 השנה האחרונות - קמפיין שבו אלישע לוי, בחור טוב בפי כולם, הסתכסך והשעה שחקנים בשלל תקריות משמעתיות, זימן שחקנים באופן מופרך המונע מפוליטיקות, והשיג תוצאות מבישות מול מי שפעם היו נמושות אירופה עד שהנבחרת שלו הגיעה? אם כן – הוא דיבר על החזרת הכבוד לנבחרת.
אבל הי - לפחות בגניבת דעת אנחנו אלופי אירופה. לא רק בספורט – בהכל.
התתנשקו כבר של השנה
מסי ורונאלדו, רונאלדו ומסי. הראשון שובר שיא הבקעות במפעל אחד, השני שובר אותו במפעל אחר. שער רודף שער, תואר רודף תואר, כל העולם רואה לנגד עיניו שניים מהשחקנים הטובים בכל הזמנים הולכים ראש בראש - ורק ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו מסרבים להכיר זה בגדולתו של זה.
בהצבעה לפרס כדורגלן השנה, איש מהם לא ציין את יריבו בין שלוש הבחירות שלו. זו קטנוניות בואכה צביעות. ארגנטינאי ופורטוגלי בעלי דם חם שמשחקים בחרמות. יש מצב שהם מאוהבים זה בזה בסתר. כאחרונת הטלנובלות, אנחנו יודעים איך זה ייגמר. השאלה היחידה היא מי ייכנס להריון ממי.
הישראלי היחיד ב-NBA של השנה
אחרי פלייאוף שובר שיאים ועוד אליפות חלומית, הקבוצה הטובה בעולם שנמצאת בדרך להיות אחת הגדולות בהיסטוריה חשבה שבחור מיבנה יכול לעזור להביא אותה לשם. עומרי כספי, שהקריירה שלו ב-NBA ידעה עליות ומורדות כמו רכבת הרים בסיקס-פלאגס, ואיתן מאניה-דיפרסיה של הקהל הישראלי, פער וסתם פיות עם ההגעה לגולדן סטייט. הוא אמנם ויתר על לא מעט כסף בחתימה, אבל זה השתלם - ועוד ישתלם בהמשך. ומי שחשב שכספי יבלה את ימיו כנער פוסטר שמלקט דקות בגארבג'-טיים, קיבל (עד השלב הזה של העונה) שחקן משלים מהשורה הראשונה שכל הליגה מדברת עליו. כספי הוא ההוכחה שטיימינג הוא הוא אחד הדברים הכי חשובים לשחקן, על המגרש ומחוצה לו. את טבעת האליפות שהווריורס יזכו בה גם השנה הוא יקבל בזכות.
היציאה של השנה
השאלה עד כמה משמעותית ההצהרה של הכדורסלן על היותו גיי עוד טעונה בירור. טרם ראינו נהירה המונית של אתלטים אחרים מהארון. בטח ובטח שרחוק מאוד הרגע שבו ייצא החוצה שחקן כדורגל. אבל אורי קוקיה, בדרכו השלווה ונונשלנטית, הפך את העובדה שהוא - ספורטאי פעיל בענף גברי במיוחד - חי עם בן זוגו ובתם הקטנה לדבר הכי טבעי בעולם. וזה המסר הכי חשוב שנערים מתבגרים – ספורטאים, הומואים או גם וגם - יכולים לקבל.
הוואט דה פאק של השנה
לזכות בטורניר גרנד סלאם זו אחת המשימות הקשות ביותר לטניסאי. לעשות את זה בגיל מבוגר כשהגוף והכושר כבר לא מה שהיו פעם – זה נדיר וראוי לציון מיוחד. לעשות את זה כשאת בהיריון גובל בטירוף מערכות כללי. אבל זה מה שעשתה בתחילת השנה סרינה וויליאמס. הורמונים, בחילות בוקר, עייפות, צרבות - כלום לא מנע מהטניסאית הגדולה בדורנו לחרוך את היריבות שלה בדרך לזכייה באליפות אוסטרליה הפתוחה. בגיל 35 ועם עובר בבטן, כן? ואיך שהזמן רץ כשנהנים - בסוף השבוע הזה, ארבעה חודשים בלבד אחרי הלידה, וויליאמס כבר צפויה לחזור לשחק בטורניר ראווה, ואם לא יקרה שום דבר דרמטי היא תשתתף גם באליפות אוסטרליה 2018 שתחל באמצע ינואר. לא אתפלא אם ביד אחת היא תחבוט בכדור ובשנייה תחתל את הילדה.
הג'וב היציב של השנה*
דצמבר 2016 – אירה ויגדורצ'יק, מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, מסיימת את החוזה שלה באיגוד.
פברואר 2017 – אחרי הסערה והפיטורים: אירה ויגדורצ'יק חוזרת לנבחרת ישראל.
יולי 2017 - עוד דרמה גדולה בענף ההתעמלות: אירה ויגדורצ'יק הועברה מתפקידה.
אוגוסט 2017 - למרות החלטת איגוד ההתעמלות: ויגדורצ'יק ממשיכה לאמן את הנבחרת.
ספטמבר 2017 - תפנית בעלילה: אירה ויגדורצ'יק לא תפוטר. גורם באיגוד אמר: "צריך לחשוב עכשיו טוב מה עושים".
אוקטובר 2017 - סופית: אירה ויגדורצ'יק הודחה מתפקיד מאמנת הנבחרת. תתבקש לשמש כמנהלת המקצועית.
6.11.17 - הסאגה נמשכת: אירה ויגדורצ'יק צפויה להישאר כמאמנת הנבחרת. תצטרך לעבוד ביחד עם המאמנת נטשה אסמולוב, ואם תסרב היא עלולה למצוא את עצמה בחוץ סופית.
25.12.17 – בתום הצבעה חשאית: אירה ויגדורצ'יק פוטרה מתפקידה באיגוד ההתעמלות.
26.12.17 - אירה ויגדורצ'יק תמשיך לאמן את הנבחרת עד מרץ. חוזה העסקתה מבטיח לה עוד חודשיים בתפקיד.
*כל הכותרות הבאות הן אמיתיות ונלקחו מפרסומים בתקשורת. לא הייתי יכול להמציא טמטום כזה גם אם הייתי מתאמץ
הבוז של השנה
תאהבו אותו או תשנאו אותו - לראות את מאור בוזגלו ממרר בבכי על הדשא אחרי עוד פציעה שגמרה לו את העונה היה רגע שובר לב. בוזגלו, שרק חזר למגרשים לפני כמה שבועות אחרי התאוששות ארוכה לאחר שנפצע כשהיה שחקן הפועל באר שבע, עלה לשחק במדי מכבי חיפה נגד אותה קבוצה, בבאר שבע, ואחרי 33 דקות נאלץ לנטוש את המגרש. איזו קללת גורל אכזרית.
פציעה אחת כזו יכולה לחסל נפש של שחקן, כדי לצלוח שתיים כאלה צריך אופי מפלדה, ומסתמן שלבוזגלו יש כזה. מזכיר את גיא גודס, שנפצע פציעה מורכבת בברך, חזר אחרי שיקום ארוך רק כדי להיפצע שוב באותו אורח, להשתקם שוב ולחזור שוב למגרשים. אי אפשר שלא להעריץ את האופן שבו בוזי קיבל את רוע הגזרה, את הפוסטים ברשתות החברתיות ואת הגישה הכללית. אדם אחר היה מוותר ומודיע על פרישה מהמשחק, בוזגלו הצהיר באופן חד משמעי שהוא יחזור. אי אפשר שלא להאמין לו.
החיים בסרט של השנה
ערן זהבי וסרט הקפטן.