אני לא ידוע הרבה על אנה X, אבל אשמח לדעת יותר. מדובר בבחורה מושכת למדי, שמסתובבת בשמלות ויניל שחורות קצרצרות ועם הרבה איפור בעיניים. על כתפיה היא לובשת מין קישוט כתפיים מתגרה שרומז על אהבתה לשעשועי מיטה אלימים, קומפלט עם אבזם חגורה הרכוס ממש על גרונה. שני אקדחים שחורים חגורים למותניה, היא מסוכנת, היא מחרמנת, היא נראית כאילו עוצבה להיות פנטזיה של גבר.
נפגשנו במקום מעט לא צפוי: חנות צעצועים של רשת "כפר השעשועים". אני נכנסתי כלקוח, אנה X קיבלה את פני בכניסה, עיניה המצועפות הביטו בי מעל אריזה של תחפושת לפורים מתוצרת “שושי זוהר, תחפושות שאוהבים”. לרגע התבלבלתי. האם הגעתי בטעות למועדון החשפנות "פוסיקט?". לא ולא. לוגו "הפסטיגל" שעל האריזה לימד אותי שאנה X היא אחת מגיבורות המופע שעלה בחנוכה האחרון, ובירור נוסף העלה שהיא מעין שיחזור ישראלי של דמות משחקי המחשב "לארה קרופט".
הפסטיגל הוא מופע המיועד לילדים, ולכן נפסלת האפשרות שבחברת שושי זוהר וברשת כפר השעשועים מועידים את התחפושת לקהל מבוגר. לא, זוהי תחפושת המיועדת לילדה, ומוצגת בחנות צעצועים לעיני ילדות. במילים אחרות: אם הפקת הפסטיגל דרסה את תומם של ילדים בחנוכה, הרי שמאז נכנסה שושי למושב הנהג היא נוסעת רוורס על גופתו של אותו תום לכבוד פורים.
ילדים למכירה
אולי האמירה הזאת מוציאה אותי שמרן, אולי היא מוציאה אותי חסר הומור, אבל היא נכונה, ויש נושאים שההומור לא יפה להם. אנה X היא רק דוגמה אחת לאינספור תחפושות "סקסיות” המוצעות לילדות ישראל לכבוד החג. בתוכנית "ארץ נהדרת" צחק אייל קיציס על התופעה, כשהציג מגוון של תחפושות לפורים כאילו היו כולן תחפושת של "זונה". ה"זונה", במקרה הזה, היא התגלמות של פנטזיה גברית של אשה מוחפצת. שום אקדח צעצוע לא ישנה את העובדה הזאת. נתתם תחפושת כזאת לילדה בת תשע – הכנסתם אותה כבר בגיל תשע לתוך מערכת צרכנית נצלנית המבטלת את ערך האשה.
מן המערכת הזאת התעלמה אפרת מונשרי גורן, שפירסמה לפני מספר ימים כתב הגנה על תחפושות חושפניות. "אותי מפתיע שהשיח הוא דווקא על המחשוף הנשי ולא על העלות הגבוהה להחריד של התחפושות", הלינה הכותבת, והקדישה את יתר הטור לשיח בשבח המתירנות. המתירנות היא אכן דבר נפלא ויקר, אבל חייבים לפקוח עין על מנגנון הצריכה הנצלני, שמתגלה כאן במלוא כיעורו. אני בספק אם עיניה של גברת מונשרי גורן, שמשתמשת במילים "מחשוף נשי" ושוכחת שמדובר בילדות, חדות דיין.
כותבת שראייתה חדה יותר היא ד"ר סוזן לין מאוניברסיטת הרווארד, אשה ליברלית ופתוחה ועם זאת ביקורתית מאוד. ספרה Consuming Kids (בעברית "ילדים צורכים", אבל גם "לצרוך ילדים"), עוסק בבעייתיות העמוקה של שיווק לילדים – קהל צרכנים שכושר השיפוט שלו מוגבל. בין היתר דנה בו לין במניעים לסקסואליזציה של הילדות בתרבות הצריכה ובתוצאותיה.
לין מצטטת בספרה מאמרים שהופיעו בכתבי עת של עולם הפרסום, בהם דנים מפרסמים כיצד ניתן לנצל ביעילות הרבה ביותר את חרדותיהם של ילדים ובני עשרה. היא מתארת גם כיצד בובות המשווקות לילדות מצטיינות לאורך השנים בסממנים מיניים מובלטים יותר ויותר. וכבר ברור לנו שבובות הברבי והבראטז הן מודלים שילדות מאמצות, במקביל לאלה שאותם מציעה המשפחה.
אמא, אני חייבת איילינר!
בואו נביט שוב ב-אנה X. אוי, הרי ילדה שמנמונת תתקשה להראות טוב במיני כזה. אוי, הרי אריזת התחפושת לא כוללת את עפרון העיניים שמקשט את עפעפי הדוגמנית. אמא! אני חייבת אייליינר! אמא, אני בכלל לא נראית כמו אנה בתמונה! הלחץ להיות "סקסית" מתחיל בימינו לפעול בגיל מוקדם מאוד, ויש לא מעט אנשים שמרוויחים מזה. למה לחכות שהילדה תגיע לגיל שמונה עשרה, או חמש עשרה, או שלוש עשרה ותצא לקניון חדורת “צרכים” צרכניים, אם אפשר לפתח בה תחושת חסר עמוקה ולהציג בפניה מודל תובעני של צרכנית מגפי עור כבר בגיל תשע?
הוגי דמותה של אנה X ודאי יתעקשו שבהיותה חמושה, פיקחת ונחושה, היא דימוי נשי מעצים. למעשה היא מחלישה מאוד. ילדה או נערה צעירה שמפתים אותה להפוך למלכת סאדו היא אדם העומד למבחן לא הוגן.
תחפושות מסוג זה הן ראייה איומה לאופן בה מעוור בצע כסף את בני האדם. מצחיק ואירוני שאנה X נגלתה לי דווקא מחוץ לחנות של "כפר השעשועים". הרשת הרי הובכה לאחרונה בעקבות פרסומת למוצריה שהופיעה בעיתונות החרדית ושבה נמחקו פני הילדות המצולמות. אצל החרדים הילדה מודרת, אצלנו היא מחופצנת. האם יש דרך אמצעית? מובן שכן: כל ילדה ראויה לבחור לעצמה איך תתלבש בפורים, אחריותנו היא להעניק לה כלים אמתיים להבין את תרבות הצריכה ואת עולם הפרסום ולהזהיר אותה מפני ניצול. לא מדובר בהתחסדות שמרנית, אלא במעשה של דאגה ואהבה.