בשורה התחתונה ההחלטה לייצא 40% מהגז הטבעי ולהשאיר 60% לשימוש לטובת צרכי המשק הישראלי היא החלטה סבירה ונבונה משום שיש בה מן האיזון בין האינטרסים השונים - אילו של המדינה והציבור הישראלי מחד ואילו של החברות המסחריות מאידך. הלחץ הציבורי של השבועות האחרונים הוביל בסופו של דבר את מקבלי ההחלטות להטות את הכף במעט לטובת האינטרסים של המדינה והציבור – וטוב שכך. כעת, משהתקבלה ההחלטה – הגיע הזמן לטפל באתגר החשוב מכל – הדאגה ליום שאחרי.
מאז תגלית הגז נמצא המשק הישראלי באופוריה בעיקר משום שלפי ההערכות הקיימות, כמות הגז שנמצאת במאגרים צפויה להספיק למשק הישראלי למשך קרוב לשלושה עשורים – זאת לפי האומדן הקיים היום ובהתחשב ביחס הייצוא שעליו החליטה הממשלה בשבוע שעבר. באופן טבעי, מפתה לחשוב על אך ורק על טווח הזמן הקצר אך דווקא עכשיו עלינו להתגבר על המחלה הישראלית הזו ולנסות לחשוב במושגים של תכנון ארוך טווח – ולהיערך כבר היום על הרגע שבו עתודות הגז ייגמרו.
לשם כך, חייבת הממשלה להורות כבר בחודשים הקרובים על הקמתה של רשות ממשלתית בעלת סמכויות ויכולות אופרטיביות אשר תפקח על כך שהכספים אשר יתקבלו כתוצאה מהייצוא אכן יגיעו לייעדם כפי שזה ייקבע על ידי הממשלה ולא ילכו לאיבוד בין סעיפי חוק ההסדרים או ההעברות החוץ-תקציביות. התגמולים הראשונים בגין הייצוא לא יתקבלו מחר ולא מחרתיים – אך ההיערכות חייבת להתחיל כבר עכשיו.
המודל הנורבגי
שוחחתי השבוע עם בכיר לשעבר בבנק הפועלים שנמצא היום בשוק הפרטי והוא סיפר לי על המודל הנורבגי שראוי ורצוי להעתיקו גם למחוזותינו. על פי המודל, ומעבר לפיקוח על הגעת הכספים ליעדם בתחומי המשק הישראלי, תטפל אותה רשות ייעודית גם בהשקעתם של חלק מהכספים בניירות ערך בינלאומיים ליום סגריר. כל זאת על מנת לפזר את הסיכונים ככל הניתן ולא לשים את כל הביצים בסל אחד.
ההפגנות נגד ההחלטה לייצא 40% מהגז מונעות בחלקן מתפיסה אידאולוגית אמיתית, אך בה בעת גם משיקולים פוליטיים שמשחקים תפקיד לא פחות משמעותי. בתקופה האחרונה, ועל רקע הירידה בתמיכה הציבורית ב-"יש עתיד", מתבשמת שלי יחימוביץ' מהסקרים שמעניקים לה את משבצת המפלגה השנייה בגודלה במידה והבחירות היו נערכות היום. יחימוביץ' מבקשת להכות על הברזל כל עוד הוא חם ולכן דקות ספורות אחרי שהודיע ראש הממשלה על החלטתו – כינסה יושבת ראש האופוזיציה מסיבת עיתונאים שבה הודיעה על כוונתה להילחם בהחלטה גם בבג"צ.
מצב הרוח הקרבי של יחימוביץ' הוא תוצאה ישירה וטבעית של תפקידה הפרלמנטרי ומכאן שברור שגם כל החלטה אחרת של הממשלה – למשל בדמות צמצום היקף הייצוא ל-30% בלבד – לא הייתה מניחה את דעתה. על הבמה הפוליטית, אתם יודעים, כל אחד ממלא את תפקידו.
כך או כך, החל מהיום הפוקוס לא צריך להיות על יושבת ראש האופוזיציה או על מקבלי ההחלטות שהכריעו אמש בסוגיה – אלא קודם כל ולפני הכל על הדרך בה תוכל ממשלת ישראל למקסם את התועלת הטמונה בייצוא - במקרה הזה השלם גדול בהרבה מסכום חלקיו.