העלות הכוללת של חבילת המענקים צפויה להגיע לכ-560 מיליון שקלים מהכסף של משלם המיסים – שלכם ושלי. רגע אחד, יש עוד משהו – עלותה של חבילת הפיצויים של אשר צפויה להינתן לעובדים שייצאו לגמלאות במסגרת הרפורמה יכולה להגיע גם ל-4 מיליארד שקלים – כ-2 מיליון שקלים לעובד.
לאורך השנים, ובחסות ההפחדה מהעתיד לבוא במידה ומשק החשמל יופרט, ביססה עצמה חברת החשמל כמונופול כוחני שאין בלתו. העבודה בחברת החשמל הפכה לסמל סטטוס וההטבות לא הפסיקו לזרום – לרבות ההטבה המקוממת ביותר – חשמל חינם. היכן נשמע כדבר הזה?! רק במחוזותינו.
אז כן, למען ההגינות צריך לומר כי הניסיון המעשי שנצבר במדינות אחרות מלמד כי הפרטתו של משק החשמל לא בהכרח תוזיל את עלויות השימוש לצרכן – לפחות לא בשלב הראשון. ואף על פי כן, לא מדובר בסיבה מספיק טובה לא לעשות דבר ולהימנע מיישומן של הרפורמות החיוניות לעתידה של החברה. אז למה בכלל אנחנו צריכים לממן מכיסנו מענק שיועבר לעובד אשר הואיל בטובו להמשיך ולהגיע לאותו מקום העבודה מדי יום ביומו?
הסיבה העיקרית לכך שועד העובדים של אחת החברות המסואבות ביותר במשק בכלל מרשה לעצמו להעלות על השולחן הצעות כה מרחיקות לכת היא שאף אחד אף פעם לא עצר אותו. יו"ר הועד המיתולוגי יורם אוברקוביץ שהלך לעולמו לפני כעשור התגאה עד יומו האחרון בעובדה שעל פיו ישק דבר במדינת ישראל – אחרי הכל הוא היה האיש עם היד על השאלטר. היום, משלם הציבור הישראלי בריבית על הפחדנות של מקבלי ההחלטות אשר נכנעו פעם אחר פעם לסחטנות מהסוג המכוער ביותר.
שכללו את הטריק
עובדי חברת החשמל לא המציאו את הטריק, הם רק שכללו אותו. במסגרת הניסיון ליישם רפורמות מבניות ברכבת ישראל ובנמלים קיבל כל אחד מהעובדים שנשארו בחברות הללו ארבעים, וחמישים אלף שקלים, בהתאמה. הרפורמות עצמן לא הושלמו אבל הכסף הועבר בזמן. במילים אחרות, עובדי חברת החשמל הפכו את מדינת ישראל ואזרחיה לבני ערובה והם עושים זאת מסיבה אחת בלבד – פשוט כי הם יכולים. הגיע הזמן לשים לזה סוף.
לשם כך, שר האנרגיה סילבן שלום, שר האוצר יאיר לפיד, שר הכלכלה נפתלי בנט וכמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו חייבים להפסיק לפחד מהצעד המתבקש – שבירתו של הועד ויהיה המחיר אשר יהיה. במידה ובחברת החשמל יאיימו בהשבתת האספקה ואף יממשו את איומם, הצעד המתבקש הבא יכלול מכתבי פיטורין מיידיים ללא זכות לקבלת פיצוי – וזאת לצד כתבי אישום פליליים נגד המנהלים שנתנו את ההוראה להוריד את השאלטר. נכון, זה נשמע לכם אולי כמו פתרון קשה מדי אבל אין מנוס מיישומו משום שכל כניעה נוספת לדרישות המגוחכות וחסרות התקדים של וועד העובדים רק תגדיל לו את התיאבון לקראת סבב הדיונים שיתקיים בפעם הבאה.
השרים וחברי הכנסת שלא עשו דבר על מנת למנוע את הפיכתם של ועדי העובדים הגדולים במשק למפלצות שאינן יודעות שובע, הם, כמובן, האשמים העיקריים. ובכל זאת, צריך לומר מילה אחת גם על אלה שיטענו מעל כל במה אפשרית כי שבירתו של ועד העובדים הוא מדרון חלקלק שיוביל לכליונה של העבודה המאורגנת. אז זהו שלא.
אלון חסן מנמל אשדוד, ודומיו בארגונים האחרים, מודאגים אך ורק מעתידם האישי. עתידה של העבודה המאורגנת לא היה, ולא יהיה בראש מעייניהם. הדאגה לעובדים שזקוקים באמת ובתמים לעבודה המאורגנת כאוויר לנשימה מעולם לא הייתה מנת חלקם. כעת, אין מקום לרחמים אלא לפעולה חדה ומדויקת שתשנה את מאזן הכוחות במשק. ויפה שעה אחת קודם.