אבהיר כבר עכשיו ולמען הסר ספק (גם לטובת אלה שיתעקשו לעוות את דבריי בטוקבקים) כי אין לי דבר וחצי דבר נגד בחירתו או נטייתו המינית של מליכסון אך תזמון ההצהרה שלו לצד העובדה כי זו סייעה לו לככב בכתבה שכל כולה שיר הלל לצעד שעשה ולארגון המתנדבים הגאה בו הוא פועל מעלים בעיניי שתי שאלות מהותיות שראוי לתת עליהן את הדעת.
ראשית, עלינו לשאול את עצמנו האם באופן כללי היה על המורה לחשוף את התלמידים לנטייתו המינית, תהיה אשר תהיה? שנית, וזו השאלה החשובה יותר – האם היה עליו לעשות כן מיד במשפט הראשון שיצא מפיו בשנה החדשה כפי שעולה מהכתבה וזאת בהיעדר קונטקסט או מסגרת מתאימה יותר כדוגמת שיעור חברה/שעת מחנך וכיוצא באלה? אני מאמין שלשתי השאלות האלו יש תשובה אחת – והיא שלילית.
מזה שלוש שנים במהלך שנת הלימודים האקדמית אני עומד מול קרוב ל-200 סטודנטים בשבוע אך מעולם לא מצאתי לנכון לדון עמם בחיי הפרטיים ובהעדפותיי המיניות. אני סטרייט אבל גם אם לא הייתי סטרייט הרי שלא היה עולה במוחי ולו לרגע אחד להפוך את ההעדפה הזו לחלק בלתי נפרד מההצגה שלי בפניהם – בשיעור הראשון או בכלל – וזאת על אחת כמה וכמה במידה והייתי מורה בתיכון או בחטיבת הביניים. הבחירות שכולנו עושים בחדר המיטות הן עניינו הפרטי והאינטימי של כל איש ואישה באשר הם – איזו תועלת יש בחשיפת הדברים בריש גלי בפני התלמידים הצעירים?
מרדף אחרי כותרות
שאלת התזמון בה נעשו הדברים היא הקריטית יותר בעיניי ובדיוק כאן מגיע הטעם לפגם. מיכלסון בחר לצאת מהארון מיד עם פתיחת דבריו. הוא לא הכין את התלמידים שלו לקראת הודאה מסוג זה אלא בחר להציב בפניהם את הדברים כעובדה וכנתון. במקום לעשות זאת (כאמור, אם בכלל) בשיעור חברה ו\או שעת מחנך שהיו מוקדשים למשל לנושא הסובלנות והסבלנות, בחר המורה את העיתוי בקפידה – מדוע? עושה רושם שהוא עצמו מספק את התשובה – לכל הפחות בעקיפין.
"הצטרפתי לחושן (ארגון מתנדבים הפועל בקהילה הגאה – י.ג.) כדי 'ללמוד' במרכאות איך לצאת מהארון מול תלמידים". אלו הם דבריו של מיכלסון עצמו כפי שהובאו בכתבה המדוברת, אבל אף אחד לא טורח לשאול האם מלכתחילה נכון לעשות כן, או במילים אחרות, מדוע היציאה הדרמטית מהארון בפני התלמידים בתור מורה היא מטרה נשגבת בפני עצמה כפי שהדבר משתמע מדבריו?
קראתי את הכתבה שפורסמה על מיכלסון מספר פעמים והאמת היא שלא יכולתי להתעלם מצירוף הנסיבות שיצר אצלי רושם סובייקטיבי ברור מאוד: אין לי ספק כי זהותו המינית של הגיבור היא חלק בלתי נפרד ממנו אך המרחק בינה לבין חשיפת הדברים ביום הראשון ללימודים והכתבה "הסנסציונית" ומרובת הצפיות באחד מהאתרים הפופולאריים ביותר בישראל שהגיעה זמן קצר לאחר מכן מלמדים אותי כי לא מן הנמנע שמדובר היה בלא יותר ממרדף שטחי אחרי הכותרת וכתבת התדמית.
לבסוף, אני מניח שחלק מהאנשים שלא יסכימו אתי יטענו כי הצעד שבו החליט לנקוט מיכלסון עשוי להעניק לאחד מתלמידיו או תלמידותיו את הלגיטימציה שחסרה להם על מנת לצאת בעצמם מהארון. בין אם זה יקרה ובין אם לא, הרי שבמידת הצורך המורה, שהוא גם מחנך, יכול וצריך היה לנהל עם התלמיד או התלמידה הרלוונטית שיחה פרטית. לחילופין, אם הוא ביקש לחשוף את הדברים בפני כולם על מנת להעביר את המסר לפיו זה בסדר גמור להעדיף את בני מינך – מוטב היה אילו היה עושה כן אך ורק במסגרת הראויה לכך ובהינתן ההכנה הפדגוגית המתאימה. ללא כל אלה מדובר ככל הנראה בלא יותר מתאווה עזה לקצת פרסום.