בפועל, מאחורי ההתעוררות הפתאומית של עיני – ובת בריתו שלי יחימוביץ מסתתרת צביעות גדולה מאין כמוה משום שחלק לא מבוטל ממעשיו הפסולים של חסן היו ידועים כבר מזמן.
כבר לפני כמעט שנתיים פרסמה שרון שפורר מעיתון "הארץ" כתבת תחקיר מעמיקה על התנהלותו של חסן – האדם שיכל לשתק את הנמל כולו ולהסב נזק עצום למדינת ישראל בשם הפגנת כוח אקראית שהפכה מבחינתו לצו השעה. הרי בשום מדינה מתוקנת לא ייתכן מצב בו הנמל כולו יושבת משום שהעובדים צריכים להגיע לחתונה של אחד מחברי הועד. בשום מדינה אחרת זה לא היה קורה, ישראל היא אמנם חברה ב-OECD אבל זה עוד לא הופך אותנו בהכרח למדינה מתוקנת. ואת זה בדיוק ניצל אלון חסן.
לאורך השנים העניק יושב ראש ההסתדרות עופר עיני לחסן גיבוי מלא, בין אם באופן אקטיבי ובין אם בשתיקה – וחסן שידע כי הוא יכול לעשות כל העולה על רוחו – ניצל את הכוח שניתן לו עד תום. במשך שנים סיכלו השניים כל תכנית ממשלתית לביצוע רפורמה בנמלים ובה בין היתר הניסיון להפעיל רציפים פרטיים שיגבירו את התחרות. אלו הן הרפורמות שהיו גם ממתנות את כוחו של חסן – אבל עיני התמיד בסירובו ושום שינוי משמעותי לא קרם עור וגידים.
אז הבוקר התבשרנו על כך שחסן אכן צפוי לעמוד בפני ועדת משמעת פנימית ולהתעמת עם ממצאי התחקיר. אין ספק גם שמדובר במהלך נכון ומבורך אך שינוי הכיוון הקיצוני של יושב ראש ההסתדרות הוא לא יותר מספין שנועד לכסות על מחדלי העבר. הדברים אמורים גם לגבי שלי יחימוביץ, בת-בריתו הפוליטית של עיני, אשר הבינה כי הציבור בישראל מאס בחסן ודומיו – ומיהרה לקרוא להתפטרותו. חסן, אגב, לא נשאר חייב. אז כן, גם שלי יחימוביץ וגם עיני עשו את הדבר הנכון – ואין עוררין על כך – אבל השאלה המתבקשת היא איפה הם היו קודם?
סמל להתנהלות בריונית
כולנו מבינים הרי שאלון חסן הוא רק דוגמה אחת להתנהלות המסואבת והמכוערת שמאפיינת את הועדים הגדולים במשק. גם אם אלון חסן, האדם, יודח מתפקידו בקרוב (מה שכלל לא בטוח), הרי שהלך הרוח שהביא עמו חסן ובמרכזו התפיסה לפיה הכל מותר שכן המדינה עובדת בשבילך ולא להפך – יישארו גם יישארו. אלא אם ייעקרו אותו מהיסוד – אבל לשם כך אל תצפו לגדולות ונצורות מהצמד עיני-יחימוביץ.
אלון חסן הוא סמל, סמל להתנהלות בריונית של אדם שלא דופק חשבון לאף אחד משום שהמושג "קו אדום" אף פעם לא הובהר לו. תחילה, ההסתדרות טיפחה את חסן והעניקה לו כוח בלתי מוגבל משום שפחדה מיכולתו להמריד את הועד כנגדה, והנה, ביום בהיר אחד, הגולם קם על יוצרו והמורה הבין כי הגיעה העת לרסן את התלמיד. אלא שכעת כבר יכול להיות מאוחר מדי משום שתופעת אלון חסן חרגה כבר מזמן מכל פרופורציה וכיום היא גדולה בהרבה מסכום חלקיה.
הבעיה המהותית שרבים פשוט מתעלמים ממנה היא שכל עוד חסן לא הגדיש את הסאה ומעלליו לא נחשפו בערוץ הטלוויזיה המוביל בישראל, גם עיני וגם יחימוביץ חיו בשלום עם שליטתו בנמל על כל המשתמע מכך. והנה, לפתע פתאום כשהלך הרוח הציבורי השתנה – הצטרפו גם מגיני הסוציאל-דמוקרטיה לקלחת, אבל דווקא הם היו צריכים להבין כבר מזמן שהקשר בין חסן וועד העובדים של נמל אשדוד לבין העובדים החלשים במשק - אלו שבאמת ובתמים זקוקים להגנה – הוא מקרי בהחלט.
השאלה האמתית שעליה צריכים לענות עיני ויחימוביץ היא כמה "אלון חסנים" נוספים מחזיקים אותנו כבני ערובה – ומי הם ה-"חסנים" של המחר – מי הם אותם האנשים שזוכים לחופש פעולה רק משום שבשלב זה הדחתם אינה משתלמת למקבלי ההחלטות? רק פתיחתם של כל הקלפים והשלמתן של ההדחות הנדרשות יהוו פתרון הולם – כל צעד אחר הנו בבחינת צביעות שמטרתה להרדים את הציבור ולצבור הון פוליטי.