בימים אלה מקיימת הוועדה לצמצום מספר בחינות הבגרות במשרד החינוך, אשר הוקמה בתקופתו של סער והמשיכה לפעול בתקופתו של פירון, דיונים ערים בנוגע לשאלת איחודן של הבחינות בהיסטוריה ואזרחות. אם וכאשר תמליץ הועדה על האיחוד המדובר וזה יקרום עור וגידים בפועל – תהיה זו טעות שתיזכר לדיראון עולם.
לא ניתן לומר שבין עולם הידע הקשור לתחום ההיסטוריה לבין זה הקשור לתחום האזרחות אין כל נקודות השקה. ואף על פי כן, החלק הארי של שני התחומים שונה בתכלית – וכל אחד מהם חשוב בזכות עצמו. כל אחד מהתחומים הללו יעניק לתלמידים כלים המאפשרים להם להתמודד עם האתגרים של המאה ה-21: ההיסטוריה חשובה מאין כמוה משום שלא ניתן לדבר על מגמות העתיד מבלי להכיר את העבר, ואילו על האזרחות לא ניתן לוותר משום שמדובר בתחום המסייע לנו בהכרת והבנת החברה המקומית והגלובלית בה אנו חיים, מטפח את ניצני החשיבה הביקורתית וכמובן שגם מניח את יסודות המעורבות הפוליטית אשר הופכת לתופעה יותר ויותר שכיחה בקרב הצעירים המתגוררים בכל רחבי תבל.
לעצור מחלה עם פלסטר
הדברים חייבים להיאמר באופן חד וברור: עצם העובדה שקיימת ועדה אשר חבריה בכלל מסוגלים להעלות על דעתם איחוד מלאכותי ומגוחך שכזה בין עולמות ידע רחבים כל כך, מעניקה משנה תוקף לדפוס החשיבה האנכרוניסטי והמעוות שמאפיין את הפקידות הבכירה של משרד החינוך.
במקום לנתב את המשאבים העומדים לרשותם לטובת חיסול הבירוקרטיה המערכתית, הפיכת התכנים הנלמדים לנגישים וברורים יותר והרחבת תכניות ההכשרה המקצועית של המורים, מעדיפים האנשים המופקדים על חינוך ילדינו להתמקד בצמצום היקף הידע שעמו ייצאו בוגרי התיכונים במדינת ישראל אל העולם האמיתי. הניסיון להתעלם מהבעיות האמתיות של מערכת החינוך שקול לרצון לבלום מחלה ממארת באמצעות פלסטר. הבעיות לא ייפתרו – הן רק יצמחו ויהפכו למאיימות יותר.
בואו ננסה לקרוא רגע בין השורות. אף אחד הרי לא מעלה על דעתו לאחד את בחינות הבגרות בפיזיקה וכימיה – ובצדק, כי מעבר לעובדה שמדובר בשני תחומי ידע המשתייכים לעולם המדעים המדוייקים - מדובר בשתי דיסצפלינות השונות לחלוטין זו מזו. מנגד, התפיסה של תחומי ההיסטוריה והאזרחות שאפילו אינם משתייכים לאותה אסכולה מדעית, גורסת כי ניתן לשחק עמם כאוות נפשנו – כחומר ביד היוצר אם תרצו. אחרי הכל, כולם רוצים להיות מנהלים, לאף אחד אין סבלנות ל-"מדעי הדשא".
עצמו רגע את העיניים ודמיינו לעצמכם כיצד עלול איחוד שכזה להיראות בפועל. תכנית הלימודים שתעסוק בהיסטוריה תצטמצם ותעסוק קרוב לוודאי אך ורק בשואת יהודי אירופה, נושא חשוב מאין כמוהו, אך בוודאי לא היחיד שעליו יש לתת את הדעת. במקביל, מפאת קוצר הזמן, גם תכנית הלימודים באזרחות תידרש להצרת היקפים דרמטית כאשר אף היא תוקרב על מזבח הרצון להספיק את כל החומר לפני שיוצאים לטיול השנתי.
במידה והתכנית תאושר ותצא לדרך, סער ופירון יוכתרו כמנצחים הגדולים ויוכלו לכנס מסיבת עיתונאית חגיגית שבה יודיעו כי עמדו בהתחייבויותיהם לבוחר. תלמידי ישראל, בתורם, רק יפסידו.