באופן טבעי, ברור כי יאיר לפיד הוא קורבן של הציפיות הגדולות שאותן הוא יצר בעצמו עת ביסס את קמפיין הבחירות שלו על הסיסמה "איפה הכסף" וקיבל בין היתר בזכותה 19 מנדטים. כעת, אזרחי ישראל מצפים לתוצאות באופן מיידי אך חשוב להבין כי מדובר בציפיית שווא – ולפיד הוא לא הבן-אדם שאליו יש להפנות את האצבע המאשימה. לכל הפחות לא עכשיו.
כל שר חדש שנכנס לתפקידו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשר אוצר שחייב לכסות גירעון של ארבעים מיליארד שקלים, בוחן קודם כל ולפני הכל את סל החלופות שמוצע לו על ידי בכירי משרדו – הדרג המקצועי – ובשמם האחר – "נערי האוצר". בכירי אגף התקציבים אשר שקדו על הכנת החלופות נכנסים ויוצאים ממשרדו במטרה לנסות ולמצוא מתווה שאותו יוכל לפיד להעביר בממשלה ובציבור כאחד.
זוהי גם הסיבה שבגינה החלופות שעליהן אנו שומעים כעת הן אותן החלופות שנבחנו על ידי יובל שטייניץ, מנואל טרכטנברג ואפילו רוני בר-און שכיהן כשר האוצר בממשלת אולמרט. העלאת מס החברות כבר נבחנה, כך גם העלאת שיעור המע"מ. על ביטול הפטור ממע"מ על הפירות והירקות מדברים כבר שנים – כמו אז – גם היום.
או אז יגידו מבקריו של לפיד ובמידה רבה של צדק כי הוא הרי נבחר בדיוק בשביל לשנות את סדר העדיפויות של האוצר. הם צודקים, איני חולק על כך לרגע אבל בשביל לשנות את סדרי העדיפויות הללו צריך זמן – הדברים הללו לא נעשים בין לילה וכל מי שמצפה למהפכה מיידית מהיום למחר צפוי להתבדות במהרה. זהו "המחיר" של המשטר הדמוקרטי. האמינו לי שאצל סטלין שינויי מדיניות לקחו הרבה פחות זמן.
הוא הדין לגבי הדיון בגרסה החדשה של מסעודה משדרות – היא הגברת "ריקי כהן מחדרה." עצם העובדה שמדברים באוצר על ריקי כהן מחדרה – היא כבר בשורה חשובה שלא ניתן להקל בה ראש. במשך שנים כל הישיבות שהתקיימו במשרד האוצר כחלק מקדחת הכנת התקציב לא כללו בכלל התייחסות לאנשים שמאחורי המספרים. אז כן, במובן הזה יאיר לפיד מביא אתו משהו חדש ומרענן – וטוב שכך.
תנו לו כמה ימי חסד
אז אתמול נקב לפיד בסכום של 20,000 שקלים כמשכורת שתואמת את כושר ההשתכרות של מעמד הביניים. עוד בטרם יבש כפתור האנטר של המחשב החלו הביקורות על הסכום – כן נכון לא נכון – צודק – טועה – שחור – לבן. איני יודע כמה מהמבקרים טרחו לקרוא את הפוסט של לפיד (הפוסטים די ארוכים לקורא הממוצע – יאיר – לתשומת לבך), אבל אם נתייחס לדוגמה שניתנה על ידו הרי שלא מדובר בנתונים התלושים מהמציאות. מורה בת 37 מחדרה ובעלה (קרוב לוודאי בן גילה) שעובד בהיי-טק יגיעו פחות או יותר למשכורת של עשרים אלף שקלים ברוטו. מהביקורת שהושמעה כלפיו עלה כאילו אם רק הוא היה נוקב בסכום אחר – הרי שהמסקנה המתבקשת הייתה כי הוא מבין את מצוקותיו של מעמד הביניים. זו לא הדרך – זה לא המבחן האמיתי.
למען הסר ספק, אבהיר כי איני חושב שיאיר לפיד חף מביקורת. אפשר וצריך לבקר את שר האוצר אך רצוי ומומלץ הוא שכדי שתהיה אפקטיבית – תתבסס הביקורת על ציפיות ריאליות ולא על חלומות באספמיה. כל אחד ואחת מכם יפרש את הטור הזה כראות עיניו והאמינו לי שאם יעלו את שיעור המע"מ או יבטלו את הפטור על המע"מ על הפירות והירקות – גם אני אשלם יותר – בדיוק כמו כולם, אבל שינויים לוקחים זמן – וגם לשר האוצר החדש מגיעים מספר ימי חסד.