המשרד לקליטת העלייה נעזר בימים האחרונים בנציגויות הישראליות בארצות הברית על מנת להפיץ לאוכלוסיה היהודית-אמריקאית סקר נפיץ ורגיש מאין כמוהו שבו מופיעה בין היתר השאלה מהפסקה הקודמת – וזאת לצד שאלות נוספות כמו "האם יהודים אמריקנים צריכים לתמוך בישראל גם אם הם לא מסכימים עם מדיניותה?" או "מהי מידת ההשפעה של יהדות ארה"ב על המדיניות האמריקנית?" – התועלת שאמורה הייתה לצמוח מהשאלון לא ברורה – ואילו הנזק עצום.
ציונות או תמיכה באובמה?
אז מה בדיוק הופך "סקר תמים" לכשל דיפלומטי ממדרגה ראשונה? בעיקר חוסר היכולת להבין שסוף מעשה במחשבה תחילה – משהו בסיסי שעל פניו היינו מצפים לו מאנשים המתיימרים להיות מופקדים על עיצובה של מדיניות הממשלה – נותר לנו רק להצטער על כך שגם ההיגיון הבריא הפך כבר מזמן לתכונה נדירה ברחבי ירושלים.
נתחיל בזה שמדובר בשאלות המעוררות אנטגוניזם עצום בקרב קהל היעד שאמור לענות עליהן. חזרו רגע לפסקת הפתיחה שלי ודמיינו את עצמכם עונים לשאלה המופיעה בה. ליהודי שגדל והתעצב בארצות הברית אין שום סיבה נראית לעין לתמוך בפומבי בישראל במקרה של משבר בין המדינות – על אחת כמה וכמה באם הוא לא מסכים עם מדיניותה. יתרה מכך, נתוני ההצבעה של "הקול היהודי" בארצות הברית מראים לנו פעם אחר פעם שגם אצל היהודים האמריקנים, כמו אצל כל בוחר ממוצע אחר בארצות הברית, השיקול המכריע באשר לזהות המועמד בו יתמכו בקלפי ביום הבחירות יסוב לעד סביב המדיניות הכלכלית שלו – וסביב מדיניות הפנים. מדיניות החוץ בכלל – והמדיניות כלפי ישראל בפרט יתפסו מקום משני עד שולי במערך השיקולים הכולל - ובצדק. התמיכה הגורפת בברק אובמה היא הראייה הטובה ביותר לכך.
תוסיפו לכל אלה את הפטריוטיות הגדולה שמושרשת בנימי נשמתו של כל אזרח אמריקאי ואת התחושה הבלתי נמנעת של מקבלי ההחלטות בוושינגטון לפיה סקר מסוג זה משקף התערבות בוטה של ממשלת ישראל בפוליטיקה האמריקאית - ותקבלו את הסיבה לכך שלא מדובר בעוד פאשלה – כי אם בטעות אסטרטגית שאסור לעבור עליה לסדר היום. חכו רגע, זה עוד לא הכל.
מה קשור משרד קליטת עלייה?
בארצות הברית לא עובר כמעט שבוע מבלי שאקדמאי אחד לפחות יבקר את מידת ההשפעה החריגה שיש לדעתו ללובי היהודי על מקבלי ההחלטות בקונגרס – ועל הנשיא היושב בבית הלבן. בדרך כלל, תתמקד הביקורת בטענה שהאינטרסים שאותם מקדם הלובי היהודי במסדרונות השלטון למען ישראל אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של ארצות הברית. כמובן שבכל פעם שטענה כזו עולה לחלל האוויר היא הופכת תוך שניות בודדות להזדמנות פז ששונאי ישראל רק מחכים לה בבואם להראות שיהודי ארצות הברית הם לא יותר מגיס חמישי – סוס טרויאני בלב-ליבה של המעצמה הגדולה בעולם. אז למה אנחנו מעניקים לאויבנו תחמושת?
כשסקר יזום שעליו חתום אחד ממשרדי הממשלה מבקש מהיהודים האמריקאיים עצמם לכמת את מידת ההשפעה של יהדות ארצות הברית על המדיניות האמריקאית, הרי שמדובר בנוק-אאוט תדמיתי שלא ניתן להימנע ממנו. כל תוצאה שהייתה מתקבלת הייתה גם ממוסגרת בתקשורת הגלובלית כהוכחה ניצחת לשליטה היהודית בוושינגטון ורק מוסיפה שמן למדורה הלוהטת ממילא.
במקרה הזה אין ולא צריך להיות שום מקום לפוליטיקלי-קורקט או להתפלפלויות מיותרות –פשוט צריך לקרוא לילד בשמו: מדובר במהלך אומלל ומטופש שגורם למדינת ישראל נזק עצום. כל פקיד שאחראי למחדל המגוחך הזה חייב ללכת הביתה – ויפה שעה אחת קודם. במדינות אחרות גם השרה הממונה על המשרד הייתה מתבקשת להגיש את התפטרותה לאלתר מתוקף האחריות המינסטריאלית שבה היא נושאת. דרך אגב, לא יזיק גם לשאול מה בכלל הניע את המשרד לקליטת העלייה ליזום מהלך שלא קשור במישרין לתחום העיסוק שלו? לסופה לנדבר הפתרונים ואילו לבנימין נתניהו הסמכות להראות לה את הדלת החוצה – בתנאי שליברמן ירשה לו כמובן.