מאז ומתמיד היה אביב גפן לאחד מהנציגים המוזיקליים הבולטים ביותר של השמאל הישראלי. לטוב ולרע גפן לא הסתיר מעולם את עמדותיו הפוליטיות ואף הגדיל לעשות כאשר טבע וטיפח בכל מאודו את המושג "ילדי אור הירח" שהתייחס לקהל המעריצים הצעיר שהלך אחריו – ואחרי האידאולוגיה שאותה הוא ביקש לקדם. בשבועות האחרונים ניסה לשכנע גפן את כל מי שרק היה מוכן לשמוע כי הוא השתנה ולכן אין מנוס מלהעלות לדיון את השאלה המתבקשת – האם מדובר בשינוי אמיתי או שמא בתרגיל יח"צ מתוכנן היטב?
בתור מי שעוסק במיתוג וייעוץ תקשורתי מזה כמעט עשור לעולם לא אוכל לשלול על הסף את הטענה שמדובר במהלך יחצני ממדרגה ראשונה – ולא אעשה זאת גם הפעם במיוחד בהתחשב בעובדה שהתכנית בה משתתף גפן לא שודרה מאז תחילת הלחימה. ואף על פי כן, לשם הדיון אבקש להתמקד דווקא בטענה השנייה – זו שלפיה אביב גפן עבר באמת ובתמים שינוי תודעתי – אלא שגם אם זה נכון – הרי שהוא ממש לא לבד.
נכון להיום מלחמת צוק איתן עדיין לא קרובה לסיומה הרשמי אך עם שוך הקרבות נתפנה לנתח בהרחבה את השינוי הפנים-תודעתי העיקרי שהביא עמו סבב הלחימה הנוכחי – התפכחותו של גוש השמאל-מרכז מאשליית השלום בזמננו נוסח צ'מברליין.
ילדי אור הירח רוצים ביטחון לילדים שלהם
במובן הזה, השינוי האמיתי שעליו יש לתת את הדעת הוא לא של אביב גפן בלבד, אלא של הקהל שלו. הכוונה היא לכל אותם "ילדי אור הירח", שהיו אז בני נוער והיום הם כבר בוגרים ושקולים יותר, חלקם הגדול הורים לילדים – שחלקם כבר בני נוער בעצמם. ילדי אור הירח של אז, וגפן בראשם, גדלו והתעצבו בצלה של אשליית אוסלו – אשליה שהתנפצה נוכח הסיוט המתמשך של הפיגועים הבלתי-פוסקים ומאוחר יותר בחסות האינתיפדה השנייה שגבתה קורבנות רבים. מי מהם שעוד ביקש להמשיך ולהאמין שיבוא יום ונאכל לצד שכנינו חומוס בפאתי רפיח התבדה, ככל הנראה הסופית, עם פתיחת המערכה הנוכחית.
גם אביב גפן וגם הקהל שפוקד את הופעותיו דרך קבע, לא יכלו עוד להתעלם מנקודת המפנה חסרת התקדים שקדמה כרונולוגית לפתיחתו של צוק איתן אך מלווה אותו לכל אורכו – חטיפתם ורציחתם המיידית של שלושת הנערים שרק חיפשו טרמפ בכדי להגיע הביתה. נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח לא היו חיילים שנחטפו בזמן הלחימה ולזה אף אדם בר-דעת, ועל אחת כמה וכמה, אף הורה – לא יכל להישאר אדיש בעיקר כי כל אחד מהם הבין שמחר אלה יכולים להיות גם הילדים שלו.
ההתפכחות שעוברת כיום על יותר ויותר מאזרחי ישראל (ואם אתם לא מאמינים לי פשוט תשאלו את האנשים בסביבתכם הקרובה) היא תהליך כואב וממושך שלא יסתיים בין לילה אבל היא כנראה גם הבשורה החשובה ביותר של צוק איתן. הציבור הישראלי עדיין רוצה בשלום ומייחל לשלום אלא שגם לשוחרי השלום הגדולים ביותר, ואני מדבר על הרציונליים שביניהם, ולא על אלה שהשנאה העצמית האוטומטית מסמאת את עיניהם, כבר ברור שהשלום, בדומה למשיח, לא באמת יגיע בקרוב, ובמקרה הטוב ניתן יהיה להגיע להסדר – כזה המבוסס קודם כל ולפני הכל על ההיענות לדרישות הביטחון הישראליות – דרישות שעליהן לא ניתן עוד להתפשר.
מוקדם לקבוע האם ההתפכחות של אביב גפן אותנטית או לא – אך מה שבטוח הוא שההתפכחות של חלק מהקהל שלו היא אותנטית מאין כמוה.