הכל התחיל מפוסט של סטודנטית צעירה אשר ביקשה להתייחס לקשיים הבירוקרטיים והמשפטיים הכרוכים בשכירת דירה, במקרה שלה בתל-אביב. הפוסט שהעלתה יצר דיון מתמשך אשר במהלכו הועלו קשיים נוספים, לצד הצעות ממוקדות לפתרון, הנסמכות, ברובן, על הפרקטיקות המקובלות באירופה ובצפון-אמריקה. חבר הכנסת בר ואנשי צוותו, אספו את הנתונים שהתקבלו מהגולשים ואף נעזרו בסיוע משפטי של מתנדבים גולשי העמוד אשר עזרו לנסח את הדברים ולהפכם להצעת חוק מן המניין.
הצעת החוק שגובשה זה מכבר באופן סופי כוללת איסור על הטלת דמי תיווך על השוכרים, פיקוח על העלאתו השנתית של שכר הדירה ואף התייחסות לפינוי מזורז של דייר אשר לא עמד בתנאי החוזה. במילים אחרות, מבחינת התוכן לא מדובר בחידוש, במקרה הזה הדרך היא החשובה יותר. הצעת החוק התקדימית של חבר הכנסת בר מעניקה חותמת רשמית למהלך שהיה חייב לקרום עור וגידים בשלב כלשהו – לא עוד מערכת יחסים שמבוססת באופן בלעדי על ביקורת או טפיחה על השכם – אלא שיתוף פעולה אמיתי המעניק ממד נוסף למושג "דמוקרטיה ישירה" מימיהם של סוקרטס אפלטון ואריסטו.
שני צדדים של אותו המטבע
כאחד שעוסק בין היתר בייעוץ לנבחרי ציבור וחברות המגזר הפרטי בזירת המדיה החברתית, למדתי להבין לאורך השנים שהפייסבוק גדול בהרבה מסכום חלקיו. כולנו קלטנו בשלב כלשהו עד כמה פשוטה ההמצאה של צוקרברג – אתר אינטרנט שמחבר בין אנשים כאשר לכל אחד מהם יש עמוד משלו. יחד עם זאת, עושה רושם שרק מבחן הזמן יאפשר לנו להעריך טוב יותר את ההשפעה העצומה שהייתה לפייסבוק על החיים הפוליטיים – בישראל ומחוצה לה.
במבחן התוצאה סיכויי ההצעה של בר לעבור ולהפוך לחוק אינם גדולים, אחרי הכל מדובר בהצעת חוק מבית מדרשה של האופוזיציה (טיפ: להבא מומלץ לרתום למאמץ גם חבר כנסת מהקואליציה). ובכל זאת, חברה שבה נבחרי הציבור עובדים ביחד עם הציבור שמכיר את הבעיות מהשטח תהיה לעד חברה טובה ומתקדמת יותר. על כל חברי הכנסת העוסקים במלאכה להבין שבחברה היפר-פוליטית כמו שלנו הרשת החברתית לא נועדה אך ורק לצרכים חברתיים גרידא, כי אם לא פחות מכך לקידום אג'נדות חברתיות ופוליטיות - כאלה ואחרות. חברי הכנסת שישכילו להפנים את השינוי שעה אחת קודם ירוויחו ויהיו לחלק מהעידן החדש. אלה שלא יבינו או יבקשו להתנגד לו – יישארו הרחק מאחור.
לבסוף, לצד הפעילות המבורכת בזירת המדיה החברתית המגלמת רק נדבך אחד של הדמוקרטיה הישירה, אל לנו לחדול מלהזכיר את השינוי האמיתי והמשמעותי ביותר שישראל זקוקה לו – שינוי שיטת הממשל – ומעבר לבחירות חד-נציגיות על בסיס אזורי בפרט. מטרתו של השינוי המוצע היא לגרום לנבחרי הציבור להבין שלכל אחד ואחת מהם יש תחליף – להפנים את העובדה שמקומם בכנסת הבאה לא יובטח אם הם לא יקדמו את האינטרסים שבשמם הם מצאו את עצמם במשכן מלכתחילה. מדובר על שני צדדים של אותו המטבע – על שני נתיבים שבסופם האור בקצה המנהרה – בדרך למקום טוב יותר לחיות בו.