עם פיטוריו של סגן שר הביטחון (חכו, עד מחר, הוא עדיין מחזיק בתפקיד) דני דנון מתפקידו, הצליח ראש הממשלה היכן שכשל לכל אורך השבוע האחרון – הוא סוף סוף הכריע – סוף סוף קיבל החלטה. ואף על פי כן, בניגוד לרושם המתקבל מהודעת הפיטורין הדרמטית, דווקא דני דנון הוא זה שיצא מהפרשה כולה עם ידו על העליונה.
הראיון החריף שגרם להדחתו של דנון לא היה הראיון היחיד שבו ביקר סגן שר הביטחון את מדיניותו של ראש הממשלה. בעבר, ראש הממשלה כבר הבהיר לו שהפעם הבאה תהיה גם הפעם האחרונה. דנון הפנים את הדברים וחיכה לשעת כושר – אתמול היא הגיעה. לסגן השר היה תמריץ פוליטי-אסטרטגי ברור לבקר את ראש הממשלה ללא מעצורים בכדי שסאגת הפיטורין הפומבית תקרום עור וגידים ותהפוך לאחת מכותרות היום – ועל זה הוא יכול לסמן וי.
כשמסתכלים על התמונה כולה ממבט הציפור, הרי שהתמריץ ברור למדי משום שדנון הוא קודם כל ולפני הכל איש שטח שיודע מה מרגישים ומה חושבים פעילי, תומכי ומתפקדי המפלגה שלו בכל רגע נתון. המפוטר הטרי הרגיש שאנשי הליכוד מאוכזבים עמוקות מתגובתו האנמית של נתניהו במהלך המבצע הנוכחי, על אחת כמה וכמה נוכח הפסקת האש שהייתה ואינה, ומכאן שהוא עשה אחד ועוד אחד והבין שפיטורין בעת הזו יעשו לו רק טוב כי בשלב מאוחר יותר הוא יוכל לטעון שפוטר רק משום שדרש מנתניהו לנקוט יד קשה יותר מול החמאס.
ועכשיו תוסיפו לסיפור מרכיב נוסף בדמות מערכת היחסים הבעייתית בין סגן שר הביטחון דני דנון, לשר הביטחון – משה יעלון. אין זה סוד שבוגי יעלון לא רצה את דנון כסגנו שקיבל את התפקיד בעיקר כתוצאה מאילוצים פוליטיים והראייה האיתנה ביותר לכך היא שעל פי כל הדיווחים החדשותיים (וחשוב מכך – השיחות הבלתי-רשמיות המתקיימות מאחורי הקלעים בכנסת ובמשרד הביטחון) יעלון מידר הלכה למעשה את סגנו כמעט מכל פעילות מקצועית הקשורה לענייני המשרד. במילים אחרות, דני דנון אמנם הוגדר פורמלית כסגן שר הביטחון, אלא שבפועל מדובר במקרה הספציפי הזה בתפקיד שאין מאחוריו שום תכלית ביצועית. או אז, הרווח הפוליטי כתוצאה מהעזיבה רק הופך למשמעותי יותר משום שלדנון לא היה מה להפסיד מבחינה מקצועית – אלא רק להרוויח פוליטית.
הרטוריקה שבה השתמש דני דנון בראיונות שהעניק אתמול לאמצעי התקשורת לא מותירה מקום לספק בדבר התכנון המוקדם: דנון הרבה להדגיש את היותו דמות בכירה בהיררכיה של הליכוד, תקף במילים חריפות יחסית את ראש הממשלה ואף השווה את מדיניותו לזו של זהבה גלאון ומרצ – זהו בערך הדבר האחרון שראש הממשלה שהעריץ ושינן את תורת ז'בוטינסקי היה מוכן לסבול.
יש שיאמרו שאני מעניק קרדיט גדול מדי לדנון שכן אני מייחס לו תכנון מוקדם של מהלך שכלל לא היה תלוי בו. לכל המפקפקים אומר רק שאסור להמעיט בחושים הפוליטיים החדים שטיפח אדם אשר גבר על לא מעט תותחים כבדים, לרבות ראש הממשלה עצמו, בדרכו לכיבוש חלק מעמדות המפתח הבירוקרטיות של הליכוד – יו"ר המרכז ויו"ר ועידת המפלגה.
בסיכומו של דבר מדובר בצלצול השכמה מבחינתו של בנימין נתניהו משום שלא כל יום חבר הממשלה מרשה לעצמו לתקוף חזיתית את יו"ר המפלגה שלו, שהוא במקרה גם ראש הממשלה. גם נתניהו התברך בחושים פוליטיים חדים והוא מבין שהמהלך של דנון יגדיל את הדומיננטיות שלו בזירה הפנים-מפלגתית – וכתוצאה מכך גם של המחנה המזוהה עמו.
בימים הקרובים תשמעו את ראש הממשלה מדבר בהרחבה על האחריות הלאומית שמוטלת על כל אחד ואחת מהשרים ומהסגנים בממשלת ישראל, במיוחד בעיצומו של מבצע "צוק איתן". המטרה העיקרית של ראש הממשלה תהיה לזהות ולבלום מבעוד מועד כל ביטוי נוסף של מרד אשר נועד לנצל את פגיעותו בחלק מסקרי דעת הקהל.
ומה לגבי דני דנון עצמו? אל תדאגו – בטווח הקצר הוא ימשיך לסייר בהצלחה במיטב אולפני הטלוויזיה שיש למדינת ישראל להציע. בטווח הארוך – העבודה על הפריימריז הקרובים כבר יצאה לדרך.