הכותרת שכולם דיברו עליה נעוצה כמובן בצמצום השפעתו של מבחן הפסיכומטרי והאפשרות להתקבל למוסדות ההשכלה הגבוהה בעזרת ציוני הבגרות בלבד. העניין הוא שנוכח כמות ההדלפות וההעתקות במבחני הבגרות, בפרספקטיבה מגזרית וכללית כאחד, לא ברור עד כמה ההסתמכות הבלעדית על תעודת הבגרות תייצר דור המשך שראוי לפקוד את ספסלי האקדמיה – משאב מוגבל שמבוסס בהכרח על משחק סכום אפס – שהרי מי שנכנס בשערי המוסדות עושה זאת בהכרח על חשבון רעהו שלא ייכנס.
מעבר לכך, נוסחת שקלולו של ציון הבגרות הסופי קובעת כי הוא יורכב מציון הבחינה עצמה וכן מהציון השנתי שמורכב בתורו בין היתר מבחינת המגן המסכמת. לאור העובדה שמנעד ציוני המגן גבוה מאוד, ולא בהכרח אחיד, הרי שלא מן הנמנע כי תלמידים שלמדו במקומות שבהם הנטייה להעניק ציוני מגן גבוהים יותר היא א-פריורית, יזכו לעדיפות פסולה בבואם לעבור הלאה. כל זאת עוד לפני שהכנסנו למשוואה את האוניברסיטאות עצמן שבוודאי יגדירו תנאי קבלה גבוהים יחסית מפני שצמצום השפעתו של הפסיכומטרי מקטינה את יכולתו של המוסד האקדמי לסנן מועמדים – לוקסוס שעליו לא ישמחו ראשי האוניברסיטאות לוותר.
במילים אחרות, האתגר המרכזי של משרד החינוך הוא לא לצאת בהצהרות מפוצצות המאפשרות לסמן וי על עוד הבטחת בחירות, כי אם לייצר מנגנון הערכה הוגן ואחיד ככל הניתן, כזה שהופך את הסיכוי לקבל ציון שיאפשר את חציית רף הכניסה לתלוי הישגים ולא תלוי מקום מגורים – קשרים – או בחינות שדלפו.
אין זה סוד כי במחוזותינו הפער בין ההצהרות על הרפורמות הגרנדיוזיות לבין יישומן בפועל, ועל אחת כמה וכמה, יישומן לאורך זמן, שקול להבדל בין שמים וארץ – על אחת כמה וכמה במשרד החינוך. שר החינוך הנוכחי כבר התוודע מקרוב לשבירותן של הרפורמות במשרדו עת ביטל במו ידיו את השינוי עליו הכריז קודמו בתקפיד, גדעון סער, בעניין החופש הגדול. יש להניח כי בדרך לצליחת המבחן ייאלץ השר פירון לעבור עוד דרך ארוכה ומפותלת – אם הוא בכלל יישאר בתפקידו בשנה הבאה.
להביע דעה בצורה מנומקת לימדו אתכם בתיכון?
לבסוף, סוגיה נוספת שחשוב מאוד לתת עליה את הדעת היא זו של חיבור הטיעון – החלק שהתווסף לפני שנים אחדות לבחינת הפסיכומטרי – מחדל עצום בפני עצמו – שכן היה עליו להפוך לחלק אינטגרלי מהבחינה לפני הרבה מאוד שנים. בתור מי שבדק מאות חיבורי טיעון שנכתבו על ידי מי שביקשו להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה, ומאוחר יותר גם אינספור עבודות אקדמיות כמתרגל ומרצה כאחד, אוכל להעיד באופן אישי על כך שמדובר בנדבך הכרחי שאסור בשום פנים ואופן לוותר עליו – ויהיו תנאי הסף אשר יהיו.
הרפורמה של פירון אולי תאפשר לתלמידים המעטים, באופן יחסי, שהשלימו 4 או 5 יחידות במקצועות האנגלית, המתמטיקה ו\או המדעים להיכנס לאוניברסיטה ללא צורך בפסיכומטרי – אלא שהיא לא תלמד אותם להביע את דעתם בכתב ולנמק אותה – מיומנות בסיסית שרחוקה מלהיות מושרשת בארגז הכלים שעמו יוצאים התלמידים מבתי הספר התיכוניים. למען הסר ספק, היכולת להציג עמדה קוהרנטית ולהסבירה באמצעות טיעונים ברורים ועקביים היא לא נחלתם של תלמידי המקצועות ההומניים בלבד – ובוודאי שהיא רלוונטית גם לחיים המתנהלים מחוץ למרחב האקדמי. אז יכול להיות שהם יידעו היטב את רזי החשבון הדיפרנציאלי והאינטרגלי – אבל השאלה היא האם הם גם יידעו לנמק בכתב מדוע נכון היה לדעתם לתת להם להתקבל בלי הבחינה?