מאמן הנבחרת גיא לוזון חגג על הדשא בטדי כאילו הוא זכה בזה הרגע בגביע העולמי והתפנה מיד לסגור חשבון עם התקשורת – "תלכלכו" הוא אמר – "אני חזק", הוסיף. אבל לוזון, כמו לוזון, בדומה לחלק גדול מחניכיו פשוט מסרב לראות את המציאות נכוחה. כן, הניצחון על אנגליה הוא הישג נאה לכל הדעות אבל אין ביכולתו לחפות על היעדר היכולת לשנות את שיטת המשחק תוך כדי תנועה, על כושר המשחק הלקוי של השחקנים שמאבדים אוויר אחרי 70 דקות וכמובן גם על נקודת התרופה של הכדורגל הישראלי – היעדר החוסן המנטלי שמוביל לספיגת שערים בדקות האחרונות – פעם אחר פעם.
אחרי המשחק מול איטליה כעסו שחקני הנבחרת על הקהל וזאת משום שהאנשים שהגיעו לבלומפילד "העזו" לבקר את ההתפרקות המנטלית של הבחורים בכחול-לבן שפשוט לא הופיעו למשחק. האבסורד הוא שהשחקנים כנראה שכחו שהם אלו שעובדים עבור הקהל – ולא להפך. אחרי תצוגת הנפל העדיפו חלק מהשחקנים להתלונן ולטעון שהקהל הוא "בושה" – טוב היה אילו אותם השחקנים היו מתרכזים בהגנה ובכיבוש שערים – ולא במניפסטים שלא מכבדים אותם ולא אותנו.
פני הדור כפני הדוד
הכדורגל הישראלי הוא כדורגל חולה שגם תשע נקודות מתוך תשע לא היו מוציאות אותו מהבוץ. הכדורגל הישראלי הוא כדורגל ללא תשתיות, ללא אקדמיות ראויות וללא תכנון ארוך טווח שמאחוריו פרויקט על להצמחת דור העתיד. והכל כמובן תחת מעטפת תודעתית הזויה לפיה אנחנו הליגה השישית בטיבה באירופה – הדחקה אתם יודעים – כמיטב המסורת של משפחת לוזון.
גיא לוזון מנגד הוא לא מאמן גרוע וכמובן שאסור לפסול את מועמדותו לתפקיד זה או אחר רק משום שהוא אחיינו של יושב ראש ההתאחדות המכהן. ואף על פי כן, מדובר בחרב פיפיות שכן גם הדוד אבי וגם האחיין גיא היו צריכים לדעת שמהרגע בו קיבל דווקא גיא לוזון את הזכות להצעיד את הנבחרת הצעירה לטורניר גדול בלי מוקדמות אלא עם עלייה אוטומטית ברור ונהיר היה שהביקורות על הטעם לפגם מהמהלך רק יגברו. במילים אחרות, מי שלא מסוגל להתמודד עם החום – שלא ייכנס למטבח. הניסיון של גיא לוזון עצמו להתריס נגד התקשורת או האוהדים שביקרו אותו מגוחך לא פחות מהעובדה שדודו דהאן, סוכנו של מאמן הנבחרת הצעירה, נכח במסיבת העיתונאים שבה נודע לנו כי ללוזון כבר יש חוזה בבלגיה לעונה הבאה.
לפחות העיתונאים הזרים נהנו
לקראת סיום, אני רוצה להתייחס ליוזמה מבורכת שאליה התוודעתי בהמשך ישיר לאחד מטוריי הקודמים על פספוס ההזדמנות לשנות את תדמיתה של ישראל באמצעות טורניר היורו. זמן קצר לאחר שפרסמתי את הטקסט פנתה אליי סטודנטית חרוצה שסיפרה לי על כך שחבריה לקבוצת העבודה של ארגון StandWithUs (ארגון ללא כוונת רווח המקדם יוזמות הסברה פרו ישראליות ברחבי העולם) במרכז הבינתחומי הגו והוציאו לפועל רעיון נהדר – עריכת סיורים ללא תשלום ברחבי הארץ לעיתונאים זרים שהגיעו לסקר את הטורניר. ראוי לציין כי ההתאחדות לכדורגל סייעה לקדם את הרעיון מבחינה טכנית.
הסטודנטים הצעירים ליוו שישה בלוגרים גרמנים מטעם העיתון הגרמני הנפוץ "בילד" במסעותיהם בארץ ולקחו אותם בכל פעם למקום אחר ולעיר אחרת על מנת שיתרשמו מהמדינה שאותה הם רגילים לראות מרחוק – ובקונטקסט שלילי למדי של פיגועים או עימותים צבאיים. הבלוגרים הגרמנים שנהנו מכל רגע סיפרו כי מבחינתם הייתה זו חווייה משמעותית שאפשרה להם לראות ישראל אחרת ושונה מזו שאותה הם דמיינו לעצמם בתחילת הדרך – וזוהי הרי בדיוק המטרה. כעת, נותר לנו להמתין לכתבות החיוביות שקרוב לוודאי יעטרו את שערי ה-"בילד" בימים הקרובים.
עכשיו רק תארו לעצמכם מה היינו יכולים לעשות אם כל הגורמים הממשלתיים הנוגעים בדבר היו נרתמים ונותנים יד ליוזמה מהסוג הזה ברמת הקצאת המשאבים, או רחמנא לצלן, היו הוגים בעצמם את הרעיון ומקדמים אותו כך שכל העיתונאים הזרים שהגיעו ייהנו ויכתבו על כך הביתה.