טרם ברור איזה מהתיקים הבכירים יקבל יאיר לפיד אם בכלל, ומי משרי הליכוד יישאר ללא תיק בדרך (אולי) לתפקיד השגריר בארצות הברית או במדינה גדולה אחרת, אך מה שברור ונהיר כבר מזמן הוא שהגיעה העת לחלוקה שונה של עוגת התיקים.
שר במשרה מלאה
קודם כל ולפני הכל, בקדנציה הקרובה צריכים תיק הבריאות ותיק הרווחה להינתן לאדם אשר יימלא את התפקיד במשרה מלאה ולא כלאחר יד או במקביל לכהונה בתפקיד אחר. מדובר על שני תחומי פעילות חשובים מאין כמוהם אשר מצדיקים מהלך מסוג זה. בקדנציה האחרונה לא היה שר בריאות במשרה מלאה למדינת ישראל, ראש הממשלה הוגדר בתור שר הבריאות ואילו סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, תפקד כשר הבריאות בפועל.
משרד הרווחה, אשר הוחזק בתחילת הקדנציה הנוכחית על ידי יצחק הרצוג, עבר אחר כך לידיו של משה כחלון שמילא למעשה את התפקיד במקביל לכהונתו כשר התקשורת. כחלון אמנם ניסה להניע רפורמות חשובות במערכת, אך מרחב התמרון שלו, ומגבלות הזמן והתפקיד הכפול מנעו ממנו להקדיש את מיטב זמנו ומרצו למען המשרד. זאת ועוד, בין 2005 ל-2007, היו אריאל שרון – ולאחריו אהוד אולמרט – שרי הרווחה של מדינת ישראל. כבודם של השניים במקומם מונח, אך ספק אם היה להם זמן להתעמק באתגרים שהציב המשרד לפתחם.
הסיבה העיקרית לכך שמרבית חברי הכנסת לא ששים לקבל על עצמם את שני התפקידים הללו היא שמבחינתם מדובר על שני תיקים כפויי טובה. מבחינתם מדובר על משרדים "אפורים" שאינם זוכים לסיקור תקשורתי של ממש, ובימים שבהם פעילותם זוכה לסיקור, הרי שברובו מדובר על סיקור שלילי על מחדל מקצועי או על חלוקת תקציבים בעייתית זו או אחרת. לא בשביל זה הגענו חלקם אומרים לעצמם. המצב חייב להשתנות – ויפה שעה אחת קודם.
זאת ועוד, תדמיתו ויוקרתו הציבורית של תיק זה או אחר, נקבעים במידה רבה (אך לא בלעדית) באמצעות היחס שמעניק לתיק ראש הממשלה עצמו. אשר על כן, חייב ראש הממשלה להציב את שני התיקים הללו על השולחן בכל משא ומתן שהוא או סיעתו מקיימים – ולא להשאירם לבכיר האחרון שייכנס לחדר כמעין פרס ניחומים משני. אז נכון, משרד הבריאות אולי לא נוצץ כמו משרד האוצר או החוץ – אך חייהם של בני אזרחי המדינה חשובים לא פחות מנאומים בעצרת האו"ם או הפורום הכלכלי בדאבוס.
מי צריך סגנית שר לאזרחים ותיקים?
אז אם חשיבותם הציבורית של תיקי הרווחה והבריאות חייבת לקבל משנה תוקף בקדנציה הקרובה, הרי שבמקביל, ישנם לא מעט תיקים שאותם ניתן לאחד או לבטל כליל – וזאת במקביל לביטול התופעה המסואבת הנקראת "שר ללא תיק". לשם המחשה, שניים מהמשרדים שניתן לוותר עליהם בלי לחשוב פעמיים הם המשרד לענייני מודיעין והמשרד לעניינים אסטרטגיים אשר נדמה כי ראוי היה אילו לא היו מוקמים מלכתחילה, ואף מתמזגים למשרד ראש הממשלה המטפל ממילא בסוגיות קריטיות אלו.
המשרד לאזרחים ותיקים אינו מצריך סגן/ית שר (כיום מכהנת בתפקיד לאה נס) וגם המשרד לשיתוף פעולה אזורי אשר הוקם בזמנו בתור תפקיד שנתפר אישית למידותיו של שמעון פרס – חייב להחזיר את נשמתו לבורא. המדובר במשרדים שלא מתבדלים בעשייתם הציבורית, ומכאן שברור כי מדובר בלא יותר מאתנן פוליטי שחייב לחלוף מהעולם במהרה.
במבחן התוצאה, נדמה כי למרות ההבנה הקואליציונית שהושגה לכאורה בין נתניהו ללפיד, הממשלה הבאה לא תכלול 18 שרים בלבד כי אם תחצה את הרף שהציב יושב ראש יש עתיד בקמפיין הבחירות שלו. עם זאת, צמצום מספר השרים והמשרדים בממשלה ה-33 הוא צעד בכיוון הנכון – וראוי לברך עליו. אולי בסוף עוד נהיה מדינה מתוקנת.