המעקב אחר הבחירות לנשיאות במצרים ואחר הבחירות לפרלמנט ביוון לא נובע מסקרנות גרידא, אלא מן החשיבות הרבה שיש לתוצאותיהן מבחינתה של ישראל. במצרים מתחולל מהלך מרתק, משונה ובלתי צפוי. ביטול תוצאות הבחירות לפרלמנט הפתיע מאד, וגם זהות המתמודדים על תפקיד הנשיאות במצרים מפתיעה מאד. לפני שבועות לא רבים היה ניחוש שלפיו יהיו אלה מוחמד מורסי ואחמד שפיק נשמע הזוי לחלוטין. גם הבחירות ביוון מפתיעות מאד. לא מכבר הוטרח הציבור שם לקלפיות כדי לא להכריע, ואתמול הוא הוזמן אליהן מחדש, והעדיף את מפלגת הדמוקרטיה החדשה, שזכתה ברוב יחסי, ועדיין ארוכה דרכה להקים ממשלה. בשתי המדינות מדובר בבחירות שתוצאותיהן ישפיעו הרבה מעבר לגבולותיהן.
מצרים עומדת להכריע בין מועמד המייצג תפישה שלפיה מדינת ההלכה המוסלמית היא המטרה הרצוייה, ואשר הגיע למועמדותו רק לאחר שהאחים המוסלמים חזרו בהם מהבטחתם שלא להעמיד שום מועמד לבחירות הללו, ורק לאחר שמנהיג התנועה נפסל על ידי ועדת הבחירות. מורסי התראיין לא מעט ודיבר על מצרים שלאחר הבחירות. יכול להיות שבשלב ראשון יתירו האחים המוסלמים את השימוש בביקיני, כדי לא להבריח את כל התיירים מארץ הנילוס, אבל סביר להניח שדברים רבים ישתנו, ומצרים תיכנס לעידן אחר, שיהיה דומה הרבה יותר לסעודיה מאשר לתורכיה. מבחינתנו מדובר בתנועה שהתנגדה בכל כוחה להסכם השלום הישראלי-מצרי לפני 33 שנה, ואשר משוכנעת גם היום בצידקת עמדתה. משחקי המילים בנושא זה לא מותירים הרבה מקום לדמיון באשר לעומק הקיפאון הצפוי ביחסים בין ישראל ומצרים, גם אם, רשמית, הם יישארו על כנם.
נצחון של שפיק עשוי להפוך את המהפכה המצרית לתהליך הדרגתי יותר, לקראת דמוקרטיה מלאה, תוך הבטחת היציבות, החוק והסדר, ותוך הקפדה על הליכי בחירותך דמוקרטיים וזכויות האדם. בנושא הישראלי- מצרי שפיק לא גמגם אף פעם, וברור שהוא מבין את משמעות השלום למצרים ומעוניין להבטיח את מימושו גם בעתיד.
משבר באירופה יגיע גם אלינו
ביוון – נצחון של אוסף המפלגות המבקשות להוציא את המדינה מגוש היורו ולהחזיר את הדראכמה כמטבע עובר לסוחר, עלול היה לזעזע את השווקים באירופה, בשלב הראשון – אותן מדינות החשופות לחובות היווניים, אבל בשלב השני – האיחוד האירופי כולו, וגם מעבר לו: משבר כלכלי עמוק באירופה יגיע גם לצד השני של האוקיינוס האטלנטי. משבר עמוק באירופה ובארה"ב פירושו משבר עמוק בישראל משום שאלו הן שתי הכתובות העיקריות שלנו לייבוא וליצוא.
אזרחי יוון משלמים עתה את מחיר המדיניות המוטעית ומוליכת השולל של ממשלותיהם. הם היו רוצים שבנטל המוטל עליהם ישתתפו העשירים, ואילו לעשירים יש דרכים להתחמק מכך. אפשר בהחלט להבין את הציבור המתוסכל, אבל השיבה לדראכמה לא תפתור את מצוקותיהם אלא רק תגדיל אותן. בבחירות החוזרות החזירה יוון לשלטון את המפלגה שהטעתה את אירופה ואשר הביאה את ארצם לגוש היורו בתואנות שוא, אך היא גם זו שתמנע את החזרה לדראכמה.
יש כאן שילוב אינטרסים: הליכה בדרך האחים המוסלמים במצרים ושיבה אל הדראכמה ביוון יהיו נזק כבד מנשוא הן למצרים והן ליוון. מבחינה ישראלית – נצחון של שפיק במצרים ושל קואליציית המפלגות הגדולות המבקשות להגיע להסדר עם גוש היורו – עדיף על כל תוצאה אחרת.
>> הטור הקודם שלי: אל תאמינו לדמוקרטיה של פוטין
>> גירוש המסתננים הכרחי לשמירה על צביון המדינה