ההצלחה הייתה חלקית: הפלסטינים אכן נתנו להבין כי לא ימהרו אל בית הדין, אך סרבו להעניק הבטחה פומבית כזו (אף שיכולה הייתה להוסיף את בריטניה ואולי גם מדינות נוספות אל מחנה התומכים בהצעת ההחלטה באו"ם) ואילו ממשלת נתניהו, שהבטיחה לא להקפיא את הכספים, הבהירה כי תבחר ב"עונש" אחר – בנייה ב-E1. הממשל נאלץ לבלוע את שתי התשובות הבעייתיות הללו, גם אם אין בכוונתו להימנע מלהביע את מחאתו המסורתית והבלתי מזיקה בעליל.
אלוהים יודעת מי שכנע את יצחק רבין ברעיון האווילי להקים שכונת מגורים גדולה בין ירושלים למעלה אדומים, אבל נתניהו יוכל להסתמך עליו בויכוח שעלול להתפתח עכשיו. היה זה ב-1994, רבין החליט כי השטח, בהיקף 12 אלף דונם, המפריד בין מעלה אדומים לירושלים יסופח למעלה אדומים, ועיריית מעלה אדומים החליטה להקים בו שכונה בשם "מבשרת אדומים", ובה כ-3,000 יחידות דיור.
הפלסטינים נזעקו, והסבירו כי אם אכן תוקם שכונה כזו, תיווצר הפרדה כמעט מוחלטת בין דרום הגדה המערבית לבין צפונה (בין יהודה לבין שומרון), וכי יהיה בכך כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית רצופה. רבין ירד מן הסיפור.
בכל עת שהממשלות הבאות ניסו לגעת ב-E1, התקשר מישהו בכיר מן הממשל האמריקני באותה עת, הרים את קולו, וגרם לכך שלא קרה שום דבר רציני בשטח הזה. אריק שרון דיבר על הקמת בתי מלון, אחר כך הוקמה תחנת משטרה, נסללו כבישים, סולקו בדואים שחיו באזור, אבל השכונה שתסכל את המדינה הפלסטינית לא נבנתה.
בספטמבר 2009 נדמה היה שנתניהו מתכוון ברצינות, ובשטח הונחה אבן פינה לשכונה החדשה, בהשתתפות שרים ואישי ציבור. נדמה היה שהפעם נתניהו איננו מתכוון לוותר, אבל מישהו הרים טלפון מוושינגטון, והבהיר כי זה האזור הרגיש ביותר לבנייה בגדה, וכי ארה"ב לא תשלים עם הקמת החיץ הזה בין הדרום והצפון. ביבי התכופף.
האופציה הרעה והאופציה הרעה יותר
החלטת האו"ם להכיר בפלסטין הייתה, עבור ממשלת הימין, הזדמנות פז לממש את חלום חלוקת הגדה, והפעם – מתוך תקווה לקבל נזיפה טקסית בלבד מאמריקה.
בהנחה שמימוש ההחלטה לא יוביל להתפרצות אלימה, קיימות כמה אפשרויות לעתידו, לעת שלום, של האזור, אם ייבנה: הראשונה - במו"מ לשלום יעמדו הפלסטינים על כך שהשטח יהיה בידיהם, ישראל תשלים עם זאת, תפנה את השכונה ואת תושביה כפי שפונו סיני, רצועת עזה וארבעה ישובים בגדה.
אפשרות שנייה – במו"מ לשלום יוסכם כי השכונה הזו תישאר על מכונה, אבל כל מעלה אדומים (אזור התעשייה מישור אדומים, העיר מעלה אדומים והשכונה החדשה, מבשרת אדומים), יהיה חלק מן המדינה הפלסטינית, ואילו התושבים יוכלו להמשיך ולגור שם, תוך כיבוד של החוק הפלסטיני.
בקיצור – אם ממשלת נתניהו רוצה ליצור רושם שהיא מענישה את הפלסטינים, מבלי להעניש בכך את עצמנו, עדיף לה להמשיך במדיניות ההכרזות וחנוכת הבית של "מבשרת אדומים" ולא לשלוח לשם את הבולדוזרים.