מאות כתבות אונליין ואופליין בכל כלי התקשורת, כתבים מדווחים מהשטח, שידור חי מהזירה. לא מדובר כאן באסון טבע מחריד, בביקור של נשיא מעצמה זרה, ואפילו לא במשבר קואליציוני. מדובר, גבירותיי ורבותיי, בהריסת גשר מעריב.
רק חמישה חודשים חלפו מאז הבחירות, ונראה שכלי התקשורת התל אביביים – סליחה, הישראליים – לא למדו לקח. אירוע תקשורתי שצריך היה למלא את העמודים הפנימיים מדווח כאירוע לאומי. מדוע? מפני שמדובר במקום שקרוב למערכות התקשורת ולמקום מגוריהם של אנשי התקשורת, שבבואם לקבוע סדר יום ציבורי טועים שוב וחושבים שחייהם, צרותיהם ותחומי העניין שלהם חשובים לכל תושבי מדינת ישראל. חמישה חודשים לאחר ההפתעה המדהימה שבמסגרתה הימין שוב ניצח, ולאחר שהתקשורת היכתה על חטא, שוב אנו מגלים את ניתוקה של העיתונות מהציבור בישראל.
הבשורות הטובות הן שזה כנראה לא מכוון. הבחירות התקשורתיות לא תמיד נעשות באופן מודע. בשורות טובות נוספות הן שאפשר להעלות שלל טיעונים לגיטימיים לסיקור המוגזם: מדובר בגשר ותיק, בציר תנועה מרכזי ובמקום מוכר למדי בעיר התוססת בישראל. האייטמים על בעלי העסקים שנפגעים באזור יותר ממוצדקים. הטענה היא בעיקר על הפרופורציה. עורכי העיתונים מניחים שמה שמהווה את שיחת היום במערכות הוא גם שיחת היום מחוצה להן. החדגוניות היחסית באותן מערכות, שמורכבות (בהכללה גסה אך לא רחוקה מן המציאות) מעיתונאים מרקע סוציו-אקונומי ומאזור גיאוגרפי דומה, מובילה שוב לאותה הטעות. כל עוד במערכות העיתונים עובדים בעיקר תושבי מרכז תל אביב, שמתעניינים באזור מגוריהם ובאורח חייהם יותר מאשר באורח חייו ובאזור מגוריו של מי שממוקם רחוק משם, הניתוק התקשורתי יישאר. גשר מעריב ייפול ויישכח, יש להניח, אבל סימפטום הניתוק יחזור שוב ושוב.
את תושבי הדרום ותושבי הקריות - מקומות שאותם חלק ניכר מעובדי התקשורת לא מכירים היטב - זה לא מעניין. סיטואציה שבה הריסה של גשר דומה בצפון לא תזכה לסיקור דומה. המקרה של גשר פז, למשל, שהופל בחיפה (ונבנה מחדש), לא סוקר כמעט בכלל. מדובר במבנה שהושק בנוכחותו של הנציב העליון והיווה ככל הנראה את המחלף הראשון בישראל. הוא נהרס ונבנה לפני כעשור. אז נכון, הוא פחות חשוב, ובכל זאת – גשר חשוב. אבל ברשת יש על גשר פז אייטמים בודדים, בעוד שעל הריסת גשר מעריב נכתבו כבר מאות ידיעות. זו השוואה לא מושלמת, אך היא מלמדת על חוסר הפרופורציה.
עיתונאים כותבים על החיים שלהם, על העקרונות והאידיאלים שלהם. אין כזה דבר באמת "עיתונות אובייקטיבית", אבל צריכה להיות שאיפה לעיתונות שתסקר את החברה באופן מוזן. ההטיה שבמסגרתה מערכות העיתונות מסקרות את מה שמעניין אותן לא תשתנה. הריסת גשר מעריב היא הוכחה נוספת לכך. אל תתפלאו אם בבחירות הבאות שוב יופתעו במערכות כשיתבררו תוצאות האמת.