נכון לכתיבת שורות אלו, מצבו של אבי כהן, שנפגע בתאונת דרכים כשרכב על קטנוע, מוגדר כקריטי. משפחתו יושבת סביב מיטתו ואני מאוד מקווה שהתפילות שלהם ושל הרב איפרגן, לצד המאמצים של הצוות הרפואי באיכילוב, יצליחו לעזור. כמי שרוכב על כלים דו גלגליים רוב חייו המוטוריים, אני שומע בימים האחרונים לא מעט שאלות מחברים ומבני משפחה. למה הקסדה נמצאה לצידו? הם שואלים אותי. למה הוא רכב עם קסדת חצי? ואיך אני יכול להיות בטוח שלי זה לא יקרה?
תרשו לי לחלוק אתכם משהו. יום אחד זה יקרה גם לי. אני בטוח. אין פעם שאני עולה על הכביש בלי לדעת בביטחון שהיום זה היום. מישהו לא ישים לב אליי, אני לא אשים לב למישהו. כל מה שצריך זה עשירית שנייה של חוסר ריכוז, וגם בני המשפחה שלי ישבו סביב מיטתי, בלי שתקראו על זה אף מילה בעיתון ובלי שהרב הרנטגן יאלץ לפנות לי חלון בלוח הזמנים הצפוף שלו.
כל מי שעולה על הכביש עם שני גלגלים מכיר את ההרגשה הזו. אף נהג לא רואה אותך, אף נהג לא שומע אותך ואף נהג לא שם עליך זין. הם ממשיכים לשבת בקופסאות המתכת האטומות שלהם ולשמוע דיווחי תנועה בפול ווליום, כשהם מוגנים בכריות אוויר, שלדות מתקדמות, חגורות בטיחות וחלקים סופגי זעזועים. מבחינתם פגיעה ברכב, קטנוע או הולך רגל היא רק מכה קטנה בכנף וטלפון לסוכן הביטוח. מבחינת הרוכב שלצידם, כל פגיעה יכולה להיגמר באיכילוב, וזה עוד התרחיש האופטימי.
מה, שנתחיל לחפש חנייה ולעמוד בפקקים?
אני יודע שלא מעט נהגי מכוניות בטוחים שכל רוכב על שניים עלה לכביש עם משאלת מוות ורצון עז לסיים את חייו או את יכולת התנועה שלו מתחת לגלגלים של מסחרית כזו או אחרת, אבל רוב הרוכבים שאני מכיר, בעיקר אלה שרוכבים על קטנועים, עושים את זה מסיבות אחרות לחלוטין. הם רוצים להגיע מהר יותר ממקום למקום, לא לחפש חנייה במקום שאליו הגיעו, וליהנות קצת בדרך, כי אחרי הכל על שני גלגלים הרבה יותר כיף. אמת.
כציבור אנחנו לא מתנהגים תמיד הכי יפה ובנימוס. אנחנו עוברים בין מכוניות וחונים על מדרכות כי אנחנו יכולים, נוסעים לפעמים הרבה יותר מהר מהמותר ואפילו עוקפים מימין. החוק הישראלי, אגב, לא הטיל עונש מוות על אף אחת מהעבירות הללו. לפעמים אנחנו מעדיפים לצאת לדרך עם קסדת חצי כי אין לנו מקום בארגז לקסדה שלמה, לא נועלים את הקטנוע על פי הוראות הביטוח המקיף ואפילו לא מסתבכים עם חליפות סערה כשיורד גשם. לוקחים סיכונים. ולמרות זאת גם לנו יש משפחות שמעדיפות לאכול איתנו ארוחת ערב, מאשר לשבת סביב המיטות שלנו מוקפים בריחות של חומרי חיטוי ובביפים של מכונות שעושות ביפ.
תתחילו לנהוג כמו בני אדם
אחים שלי רוכבים. בבקשה. אל תשכחו שלכל נהג - כן, גם לחמודה ההיא במאזדה 2 - יש פוטנציאל לשלוח אתכם בשנייה לעולם שכולו טוב. אני יודע שזה מבאס טילים, אבל לפני שאתם מניעים, שימו על עצמכם מעיל טוב וקסדה סגורה, אפילו בקיץ, ואל תשכחו שעוד לא המציאו את המיגון שיציל אתכם אם לא תנהגו כמו בני אדם, בהתאם ליכולת שלכם וכמה קרוב שאפשר למותר בחוק. קחו קורסים לנהיגה מתקדמת וחדשו את הביטוח בזמן אם אתם לא רוצים שהמשפחות שלכם יצטרכו גם לשלם בעצמן את החשבון שלכם בבית החולים.
ואם אתם נוהגים ברכב, עשו טובה ושימו לב. הדו גלגליים הם לא אויבים שלכם, ולא מלאכי הגיהינום שדוהרים ברעש מנועים לחטוף מכם את הנשים והילדות. הם אנשים בדיוק כמוכם, יש להם נשים וילדות משלהם ואפילו אם הם מעצבנים אתכם במיוחד, אתם לא רוצים את גזע המוח שלהם על המצפון. נכון לכתיבת שורות אלה מצבו של אבי כהן עדיין קריטי. אני מקווה שהוא יצליח לצאת מזה ומקווה שבפעם הבאה שבה תעלו על הכביש, עם שני גלגלים או יותר, תצליחו לחשוב קצת יותר על הנהגים שמסביב. יש סיכוי שאחד מהם יהיה אפילו אני.