גשם זה לחקלאים. כמי שחי בעיר, עובד במשרד ושותה מים מהמכונה, אני לא באמת מתעניין בפרטים כמו מפלס הכינרת, הקו האדום או ממוצע המשקעים השנתי. עד הרגע שבו האגם הקטן שהצטבר על הגג מעל הדירה שלי החל לזלוג למטבח, לא העליתי על דעתי לבדוק את מצב המרזבים, ורק כשחזרתי מרכיבה של שש דקות עם תחתונים ספוגי מים, לא נראה לי מאוד דחוף לברר לאן זרקתי את מכנסי הסערה שלי אחרי הגשם הגדול לפני שנה.
אני חושב שאפשר להאשים אותי בהכחשת חורף. כמו הרמזורים בז'בוטינסקי או מערכות הניקוז בכפר שלם, עוד לא ירד הגשם הראשון שתפס אותי מוכן. הגשמים הבאים הם כבר סיפור אחר לגמרי. כשהמרזבים נקיים וחליפות הסערה במקום, החורף יכול לתת את כל מה שיש לו. את האמת, אפילו יש לי חמש סיבות טובות ליהנות מזה (למעשה יש יותר, אבל אתם בטח ממהרים לראות האח הגדול וגם לי יש כמה דברים לעשות היום).
הריח
זוכרים איזה יופי זה לצאת מהבית בבוקר ולהתחיל להזיע? אני בטוח שאתם זוכרים, זה הרי קרה לא מזמן. ואיזה נעים זה להתחיל הזיע ברגע שיצאתם מהמקלחת? זה משהו. אבל זה עוד כלום. אתם הרי לא יוצאים מהבית בלי לעשות סיבוב קטן על הדאודורנט. זוכרים את אלה שלא? לשמחתי גם אם הם ממשיכים להזיע אפילו עכשיו, הם לובשים יותר מדי שכבות בשביל שנוכל לשים לב לזה. באירופה זה עובד שנים, גם לנו מגיעים כמה ימים כאלה.
המיטה
לא שיש לי משהו נגד התפלשויות מיוזעות של קיץ, אבל החורף הרבה יותר עושה לי את זה. יש הרבה יותר בגדים להוריד, מה שהופך את כל העסק להרבה יותר מאתגר ומעניין, ואחרי שהעניין עם הבגדים מסתיים, יש את הקטע של הפרשי הטמפרטורה בין עורות חמים ויבשים לבין האוויר הקריר שבחוץ. עכשיו כל מה שנשאר זה להתכסות ולהעלות את הטמפרטורה מתחת לשמיכות. נכון, כל הפעילות הזו תיגמר בזיעה, אבל אם כבר נכנסתם עם מישהו למיטה, כנראה שאתם מסוגלים להתמודד עם הזיעה שלו.
האוכל
הוויסקי יותר טעים כשאפשר לשתות אותו בלי קרח, החמין יותר טעים פשוט כי הוא קיים - מי אוכל חמין בקיץ? וגם הנקניקיות, הקוניאק, תבשילי הבקר והיין. זה לא עניין של תרבות או של מסורת, יש דברים שפשוט אי אפשר להכניס לפה בקיץ. עכשיו, לעומת זאת, כל מה שאני רוצה זה להתחמם ולהתמלא ולהתנחם, בלי להזיע מעל הצלחת ובלי לדאוג לאיך איראה אחרי שתקעתי כל כך הרבה שומנים. ממילא אני עטוף בשכבות של בגדים, ומי שרואה אותי בלעדיהם מתמודדת כבר עם הזיעה שלי. אגב, בשלב מסוים היא תיאלץ להתמודד גם עם תופעות הלוואי של החמין ההוא.
הסאונד
אחרי ימים לוהטים, מזיעים ומעצבנים, כל מה שבא לי לשמוע זה משהו שיצחיק אותי, יעשה לי טוב, ואם לא חם מדי שיגרום לי להזיז קצת את התחת. עכשיו כשבחוץ אפור והגשם נותן בחלונות, אני צריך מישהו שיספר לי סיפורים, בשקט, ישר לתוך הלב. ניל יאנג, ג'וני קאש ולו ריד עושים את זה הכי טוב שאפשר, למרות שלפעמים זה נגמר בדמעות.
בגלל שזה לא קיץ
תודו שהופתעתם. הכי כיף בחורף זה שאפשר להסתכל מהחלון ולחשוב שאתם בחו"ל, ושהאוויר נראה נקי אחרי הגשם ואפשר להוציא את מעילי העור מהארון, ושהבנות מוציאות את הסוודרים הצמודים מהארונות שלהן והכול נראה פתאום רגוע ומפויס יותר, כאילו שום דבר רע לא יכול לקרות כאן לפחות עד הקיץ הבא.