היי, אני הנרי, בן 23 מבת ים. לפני שנתיים עשיתי תאונה מאוד קשה ומאז אין לי רגל.
חזרתי הביתה לסופ"ש, ובדרכי הביתה, עולה על האופנוע, אני עובר עיקול מאוד מאוד רחב, כשלפתע אני מרגיש "בום" עוצמתי מאחורה. אני מאבד שליטה, נכנס חזיתית במדרכה ועף באוויר. ברגע שאני נופל על הרצפה, אני רואה את הרגל הימנית שלי פשוט מביאה לי בעיטה לפנים - ואני לא זוכר את עצמי כל כך גמיש.
ואז שבועיים של שינה, תחת דבר שנקרא להיות מורדם-מונשם. התעוררתי אחרי שבועיים. פתאום האנשים שבנורמה שלי אני צוחק איתם ומסתלבט עליהם, והכל טוב והכל זורם, פתאום לראות אותם בוכים עליי, זה כאילו... מטורף, כי אני... אני לא "הנרי החזק" או משהו, אבל אני הנרי הפעיל, וחברמן, ואף פעם לא, חס וחלילה, קורה לו משהו "וואו" ודברים כאלה. אז פתאום לראות את החברים שלי בוכים עליי, את המשפחה שלי, זה היה קצת אירוע קשה.
ואז נכנסתי מה זה לדאון כזה, ל... נכנסתי לסוג של עצמי בפנים, בפנים, בפנים... ודיברתי לעצמי ואמרתי: "בואנה, הנרי, למה אתה צריך את זה עכשיו? כאילו, איזה באסה שהתעוררת". למה אני צריך להתמודד עם זה? למה פשוט... אוקיי, אם זה זהו, אם נפרדתי מכל כך הרבה דברים, למה לא להיפרד מהחיים?
אני זוכר את הדבר הראשון ששם חותמת שאני נכה. אני בא להיכנס למסעדה, ואני רואה בחורה שבדיוק באה להיכנס. אז מהאינסטינקט שלי, מהנורמה שלי - לא יודע, אמא שלי לימדה אותי שצריך להיות ג'נטלמן - אז מהאינסטינקט שלי תמיד הייתי אוהב לפתוח את הדלת. אני כזה מנסה עם עצמי להגיע קצת יותר מהר, מתגלגל לדלת יותר מהר, ופתאום היא קולטת אותי. עכשיו, כשהיא קולטת אותי, פתאום אני רואה שהיא באה מהר ואז היא באה לפתוח לי את הדלת. באותו רגע פשוט, לא יודע, עשיתי פרסה עם הכיסא-גלגלים. הלכתי לקצה הרחוב, פשוט, והתחלתי לבכות. ואמא שלי באה אליי ואמרה לי: "מה, מה, מה קרה?". שאלה אותי: "מה נסגר? מה קורה?". ואמרתי לה: "בסדר, עכשיו אני קולט שאני נכה".
אף אחד לא רוצה להיות נכה. אבל השאלה העיקרית שאני שואל את עצמי כל הזמן זה מה יהיה הלאה. אוקיי, עכשיו נפצעתי, מה אני לוקח מזה? אני עושה עכשיו סקי מים, אליפות אירופה, סלטות באוויר, הכל - בישיבה. אומנם אני עדיין לא עומד, אבל את המהות של הסקי אני עושה.
זה בזבוז זמן לשאול את השאלה "מה היה קורה אם?" או " אם הייתה לך אפשרות להחזיר, האם היית מחזיר?". זה בזבוז זמן ואל תשאלו את עצמכם את השאלה הזו בחיים. תסתכלו על העובדות של היום ותראו מה אתם הולכים לעשות מחר. העבר נשאר שם והוא כאן כדי להזכיר לנו איפה אנחנו רוצים ללכת הלאה.
הנרי חן משתתף בתכנית "היום בעוד שנה" המשודרת בקשת
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: שי גרנות
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: דנה מדמון
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il